רגע לפני התיבה

אומרים שתינוקות לא זוכרים. אני זוכר את העיניים של אמא, אפורות ועייפות, נפוחות מבכי ומנסות בכח לחייך אלי. אני עטוף בשלוש שמיכות. השמיכה הראשונה דקה ועדינה כמו ידיה של אמא. השמיכה לוטפת ועוטפת אותי מהראש ועד הרגליים. את השמיכה השנייה, אמא סרגה לי מהסוודר הירוק של אבא. היא פרמה וסרגה שמיכה מחממת , כדי שיהיה איתי הריח של אבא, שלא ארגיש לבד. השמיכה השלישית כבדה וגסה, שמיכה צבאית עבה שאמא גלגלה תחת גבי וקיפלה את תחת רגלי, כמו קיפולי העוגות כיס גבינה. היא אומרת "יהיה לך חמים ונעים אהוב שלי" ומניחה אותי בעריסה מתנדנדת עם ריח כמו ריח הגגות בסוף הקיץ, כשמכינים אותם לפני החורף הסוער. הדמעות של אמא מרטיבות את פניי ואני מנסה לחייך אליה, מנסה לומר לה, שתדע שגם שאני תינוק, באשר אהיה, אזכור את השם שנתת לי אמא, השם שלפני משה.

משה כילד

משה היה ילד כמו כל הילדים, אולי קצת חולמני. תמיד הביט מהורהר מעבר לחלון חדרו לשמיים אינסוף תכלת, כמו מחפש בעננים דבר שאבד לו ולא ידע מהו. הוא היה מאותם הילדים עם ה"פוטנציאל", מחונן שלא אובחן, שגמא בשקיקה כל שנתנו לו ללמוד. הוא היה רגיש לסביבה כמו שאסף בעדינות את העכביש דק הרגליים שטייל על מחברת הפפירוס שלו והניח אותו מחוץ לחלונו. לפעמים, כשהיה חולם בשיעוריו, היה משרבט לעצמו סימנים ומוסיף סיפורים. לא כמו כתב חרטומים, כמו ריבועי קומיקס קטנים של עתיד להגיע: נחש שהוא מקל, ים שהוא יבשה ועוד רעיונות של ילד חולמני. לא היו לו הרבה חברים למשה. כשהיה קטן, היה חולה בדלקות אוזניים, כשנכנסו לו מים באוזניים זה עשה לו "פקקים" והיה לו עיכוב בדיבור. אבל הוא היה כל כך שובה לב וקסם של ילד שלקח לכל צוות יועצי בת פרעה כמעט חצי שנה להבין שהילד משה פשוט לא מדבר. אחרי שקראו וחקרו בכתבי החרטומים וטיפלו באוזניים שלו, הביאו קלינאית תקשורת כדי לתקן לו את הדיבור. את הש' המשתרבבת והס' המהוססת ועוד כמה עיצורים ותנועות שגרמו לילדים האחרים ללעוג לו ולהתכנס יותר בעצמו ובעולמו, לצאת לטיולים בטבע, לראות ולהפנים.

בתחילה היה יוצא להליכות ופוגש בציפורים ובשאר חיות. אחר החל לרוץ. הריצה נתנה לו אויר, נתנה לו כח, כשהרוח על פניו. היה לו מבנה גוף גבעולי ושרירי פנים עדינים ונאים כמו של פילוסוף יווני. אך היתה בו בה בעת עוצמה שכל מי שהיה לצידו חש בה, גם אם הוא עצמו מיעט במילים.

כי משה לא שכח את אותה קלינאית שרצתה לשבור לו את עולם הקסם בו השפה שלו בנתה מראות עתיד מרהיבים.

אותה קלינאית שביקשה לכנס אותו לתיבה של איך לדבר בחברה.