בַּאֲרֻבּוֹת עֵינֶיךָ קִנַּנְתִּי תָּמִיד, כְּמוֹ יוֹנִים
בְּקָטָקוֹמְבּוֹת.
עַל שְׂפָתָן עָמַדְתִּי עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי, לְהִשְׁתָּאוֹת:
כַּמָּה הִתְגַּדְּלוּ, וְהִתְעַצְּמוּ, וְהִתְקַדְּשׁוּ,
מַקְהֵלוֹת
שְׁתִיקָתְךָ שֶׁעָטְפָה אוֹתִי
כְּמֵי-רַחֲמִים, יָם-אַדִּירִים שֶׁל תַּבְהֵלוֹת.

כָּל יְמֵי חַיַּי הָיָה לְךָ שָׁם וְהָיָה לְךָ פֹּה
שֶׁעָשׂוּ בְּךָ שְׁנֵיהֶם שַׁמּוֹת
עַל בֻּרְיָן, וָאַתָּה הִלַּכְתָּ עֲלֵיהֶן
בַּחֲבָלִים דַּקִּים כְּמוֹ לֻלְיָן
וְרוּחִי הַקְּטַנָּה רִחֲפָה עַל גַּבְּךָ תָּמִיד,
בֵּין שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת,
בֵּין הֶעָרִים, הַנְּשָׁמוֹת,
בְּאֶפֶס כָּל הַנֶּחָמוֹת,
בַּיְּקִיצוֹת הַנֶּחֱלָמוֹת,
שְּׁתֵּי יָדַי עַל צַוָּארְךָ,
חוֹמַת מָגֵן מִקְּצֵה רָקִיעַ וְעַד תֹּם,
מִפְּנֵי מָה, מִפְּנֵי חַיֶּיךָ הַתּוֹלִים עַל בְּלִי מָה.

אִלּוּ פַּעַם, אִלּוּ פַּעַם הָיִיתָ מַעֲלֶה בָּאוֹב
אֶת דִּבְרֵי יָמֶיךָ מַעֲלֶה עַל שְׂפָתֶיךָ,
עִתּוֹתֶיךָ לְפָנַי לְעוֹלָה,
שֶׁאַבִּיט מִשְּׂפַת נַפְשִׁי עַל בִּעוּתֶיךָ
פְּנִימָה, (כֵּן, וְכָּכָה גַּם אִמָּא);
מְסַפֵּר לִי פַּעַם אַחַת אֶת הַכֹּל,
עַד דְּמָמָה,
שֶׁיִּהְיֶה לִי קוֹל.