close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • פרס בוקר הבינלאומי הוענק למריקה לוקאס ריינפלד

    דפנה רופין | חדשות תרבות | התפרסם ב - 27.08.20

    הסופרת ההולנדית בת ה-29 היא הצעירה ביותר לזכות בפרס בסך 50,000 ליש"ט


    הסופרת ההולנדית עטורת השבחים מריקה לוקאס ריינפלד (Marieke Lucas Rijneveld) זכתה בפרס מאן-בוקר הבינלאומי לשנת 2020 עבור רומן ביכוריה “The Discomfort of Evening” ("אי הנוחות של הערב"). כך דווח ב"גארדיאן" הבריטי. הרומן, שראה אור בהוצאת פאבר אנד פאבר, תורגם על ידי מיקלה האצ’ינסון והפרס יחולק שווה בשווה בין הסופרת והמתרגמת.

    ספרה של ריינפלד גבר על מועמדים אחרים שנכללו ברשימה הקצרה, ביניהם “The Memory Police” מאת יוקו אוגאווה והרומן “The Enlightenment of the Greengage Tree” מאת שוקופה אזאר.

    בגיל 29, ריינפלד היא הזוכה הצעירה ביותר בפרס מאן-בוקר הבינלאומי המוענק לרומן המתורגם לשפה האנגלית, ומבוגרת רק במעט מהזוכה הצעירה ביותר בפרס מאן-בוקר אלינור קטון, שהיתה בת 28 כשזכתה בפרס בשנת 2013 עבור "המאורות" (שראה אור בעברית ב-2016 בהוצאת עם עובד, תרגום: מיכל אלפון).

    ספרה של ריינפלד, שהיה לרב מכר בהולנד, עוקב אחר יאס (Jas), ילדה ממשפחה חקלאית של נוצרים אדוקים, שאחיה נפטר בתאונה לאחר שהיא מייחלת שהוא ימות במקום הארנב שלה. בעקבות מות אחיה הגדול משפחתה מתפרקת בעוד הילדה שוקעת בפנטזיות מסוכנות.

    כמו יאס, גם ריינפלד גדלה בקהילה דתית אדוקה באזור כפרי בהולנד; כמו יאס, אחיה בן העשר נפטר כשהיתה בת שלוש. למרות הצלחתה בהולנד, ריינפלד ממשיכה לעבוד בחווה, אם כי לא זו של הוריה. "החקלאות שומרת עליי מקורקעת. הפרות הן החברות הכי טובות שלי; אני אוהבת לנקות את האורוות ולגרוף את החרא," אמרה בראיון ל"גארדיאן" מוקדם יותר השנה.

    עטיפת הספר בתרגום לאנגלית. רומן ביכורים "ווירטואוזי"

    ריינפלד נוהגת להתייחס לעצמה בכינוי "הם" ומתארת את עצמה לא כטרנס, אלא כ"בין לבין". "כילדה הרגשתי שאני ילד, התלבשתי כמו ילד והתנהגתי כמו ילד, אבל ילדים בגיל הזה הם עדיין ניטרליים במגדרם. בגיל ההתבגרות, כשההפרדה התבררה, התלבשתי כמו ילדה והפכתי לנערה, ואז בגיל 20 חזרתי לילד שהייתי בבית הספר היסודי," סיפרה בראיון ל"גארדיאן". "ההורים שלי מבינים שאני לא הילדה שהם גידלו. זה לא מה שכתוב בתנ"ך."

    לאחר קבלת הפרס ביום רביעי, ריינפלד הגיבה: "אני רק יכולה לומר שאני גאה כמו פרה עם שבעה עטינים" והתייחסה לזכייה בפרס כ"כבוד גדול".

    בנאום הזכייה סיפרה שבעת כתיבת הרומן היא כתבה על הקיר שמעל שולחן הכתיבה את המילים "היו בלתי נלאים". "היום, כשהעולם התהפך ומגלה את הצד האפל שלו, אני זוכרת לעתים קרובות את המילים האלה. אז תכתבו, תקראו, תנצחו, תפסידו, תאהבו אחד את השני, אך היו בלתי נלאים," אמרה ריינפלד.

    טד הודג'קינסון, יו"ר חבר השופטים של הפרס, אמר שזו היתה משימה מאתגרת לבחור זוכה מתוך הרשימה הקצרה "יוצאת הדופן" שהורכבה משישה מועמדים, אך כי השופטים היו מלאי הערכה לרומן "הווירטואוזי" של ריינפלד. בסך הכל שקל חבר השופטים 124 ספרים שתורגמו מ-30 שפות.

    הרומן "גורף את מלוא תשומת ליבך" מהעמוד הראשון, אמר הודג'קינסון: "יש משהו גם בעוצמה של החזון היצירתי הזה וגם בפרספקטיבה של ילד, אבל גם התרגום, שמאפשר לך להיכנס לעולם הזה באופן כל כך מיידי ומקיף."

    הרומן "מתמודד עם כמה היבטים קשים מאוד בחיים – מותו הפתאומי של אח, אבל של משפחה, כמה מההיבטים היותר חסרי תוחלת של חינוך דתי, הרקע הסגפני של משק חלב הולנדי, שיכול להיות מקום די קשה עבור ילד," הודג'קינסון הוסיף. "ובכל זאת, יש משהו במבט הסקרני, בפרספקטיבה הפואטית של הדברים האלה, ביכולת לראות ביומיום משהו מדהים, יוצא דופן. אף על פי שזהו ספר שמעביר את הקוראים כמה רגעים קשים ומערערים, יש לו את היכולת הזו להפוך את העולם לחדש."

    במקור ההכרזה על הזוכה היתה אמורה להתקיים ב-19 במאי, אך מארגני הפרס החליטו לדחות את ההכרזה עד הקיץ בגלל ההשפעה הקשה של התפרצות נגיף הקורונה על מכירות הספרים.

    ריינפלד היא הזוכה הראשונה מהולנד בפרס. דויד גרוסמן זכה בפרס לשנת 2017 יחד עם המתרגמת ג'סיקה כהן על ספרו "סוס אחד נכנס לבר".

    דפנה רופין

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    המומלצים

    מערכת סלונט
    המומלצים של חודש יוני 2018

    מאבק

    צביה גולן
    הוּא נֶאֱבָק בִּי מְנַסֶּה לָצֵאת כְּרֶחֶם אֲחוּז צִירִים קוֹרֵעַ בִּי מַכְאִיב...

    חשבון נפש

    ענבר בן משה
    יֵשׁ לִי מְכוֹנִית פּוֹלוֹ לְבָנָהיֵשׁ לָהּ סאב בַּבָּגָאז'וְסִדַּרְתִּי אוֹר עַל הַגַּ'נְטִיםהִיא...
    דילוג לתוכן