הָאוֹר טוֹפֵל עַל פָּנַי עֲלִילַת זִקְנָה.

הַשֶּׁמֶשׁ מְפַנָּה מוֹשָׁב לְצִלִּי.

חִיּוּכָהּ כְּבָר מִתְקַלֵּף כְּבוּל עַל מִכְתָּב

אַהֲבָה נוֹשָׁן אוֹמֵר לַדֶּבֶק רַע.

לְאוֹרְחַי אֲנִי מַגִּישׁ פֵּרוֹת מְיֻבָּשִׁים

שֶׁל הֲגִיגַי בְּקַעֲרִית מֹחִי. בִּמְגֵרַת

הַלֶּחֶם נֶאֱסָפִים נֶגְדִּי גְּיָסוֹת שֶׁל פְּרוּסוֹת

תְּפֵלוֹת וַעֲבֵשׁוֹת. כָּל הַחוּשִׁים בּוֹגְדִים

עִמָּן מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי. הָאוֹר יַכֶּה רִאשׁוֹן

בְּעַיִן מִתְעַרְפֶּלֶת. הַשֵּׁמַע יֶחֱרֶה וְיַחְזִיק

אַחֲרָיו בְּמַשְׁתִּיקֵי קוֹלוֹ. רַק מִשּׁוּשׁוֹ הָרַךְ

שֶׁל הַכְּאֵב הַמְּפַלֵּחַ יֶאֱסֹף אוֹתִי אֶל תּוֹךְ

חֵיקוֹ כְּמוֹ מַפִּית רַכָּה הַמְּלַקֶּטֶת תִּיקָן

וּמַשְׁלִיכָה מִן הַחַלּוֹן