close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • על סוטים וקדושים בשירה העברית

    עדינה בן חנן | מאמרים | התפרסם ב - 20.10.19

    עיון בשיר “אורי” מתוך שירי “המשפחה הקדושה” של חזי לסקלי


    אוּרִי / חזי לסקלי 
    אוּרִי שֶׁלִּי, בְּנִי
    בְּנָהּ שֶׁל
    הַמְּשׁוֹרֶרֶת רָחֵל 
    שֶׁלֹּא נוֹלְדָה.

    אַתָּה הַבֹּרֶג 
    וַאֲנִי הַמַּבְרֵג
    שֶׁהִשְׁאַלְתִּי לַשָּׁכֵן
    שֶׁמֵּת מֵהֶתְקֵף לֵב.

    בֹּרֶג יָקָר, אֲהוּב
    מַלְאַךְ הָאַהֲבָה הָאֲלַכְסוֹנִית
    אִבַּדְתִּי 
    אֶת הַשִּׁיר שֶׁלִּי
    כִּי
    שַׂמְתִּי אוֹתוֹ בְּכִיס הַמְּחֹרָר שֶׁל
    מִכְנְסֵי הַקּוֹרְדֵרוֹי שֶׁלְּךָ.

    אִבַּדְתִּי אוֹתְךָ.
    אוּרִי אַתָּה
    מַלְחִין הוּנְגָּרִי נִשְׁכָּח,
    אַתָּה הַסֶּרֶנָדָה לִכְלֵי הַמֵּיתָר
    שֶׁלּוֹ,
    הַיָּד הַמְּכַיֶּרֶת אֶת בִּרְכַּי הָוֹלְצוֹת.

    אוּרִי אַתָּה
    אוּרִי אֲנִי
    אוּרִי אַתֶּם הָעִבְרִית הַכְּתוּשָׁה
    שֶׁכֻּלָּנוּ רְאוּיִים לָהּ.

    מַלְחִין הוּנְגָּרִי נִשְׁכָּח שֶׁלָּנוּ
    הִבְרַגְתִּי אוֹתְךָ אֶל תּוֹךְ חָלָל צֶ’כִי,
    שְׁחֹר תַּלְתַּלִּים
    וְנָבוֹן.

    עֲקָרָה / רחל 
    בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,
    שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
    לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
    בִּשְׁבִילֵי הגָּן.
    יֶלֶד.
    קָטָן.

    אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!
    רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.
    רְסִיס נְהָרָה.
    לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר
    “אוּרִי!” –
    אֶקְרָא!

    עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
    עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
    עוֹד אֲחַכֶּה
    לוֹ.

    ברשימה זו אני רוצה להפנות תשומת לב לשירי השער “המשפחה הקדושה”, המסיים את ספר השירה הרביעי של חזי לסקלי “סוטים יקרים”, שיצא לאור ב- 1994.

    באופן פרדוקסלי הספר שכותרתו פונה לסוטים יקרים מסתיים בשירים על משפחה קדושה, ואגב כך הוא שובר מחיצות בין סוטים לקדושים, מערבב בניהם ומערער על קדושתה של המשפחה הקדושה. אם ניזכר בסיום השיר “שירה”, של לסקלי: “שִׁירָה חַיֶּבֶת לְהַכְשִׁיל אֶת עַצְמָהּ,/ לְבַטֵּל אֶת עַצְמָהּ,/ לִבְגֹּד בְּעַצְמָהּ,/ לִנְטֹשׁ וּלְהִנָּטֵשׁ”, ניווכח שהוא מיישם הנחיה זו הן בשיריו והן בעריכת ספריו, שהרי שלסיים את הספר “סוטים יקרים” בשער הפונה למשפחה קדושה, הינו בגדר בגידה באלה שהספר על פי כותרתו פונה אליהם.

    שמות השירים בשער “המשפחה הקדושה” נלקחו בחלקם מאימהות ומאבות העם היהודי, אם כי לפעמים תוך וריאציה של שמם. כמו כן, יש ביניהם שם של אחד הנביאים, וכן שם שהיה נפוץ בין נשות העליות הראשונות של ההתיישבות המתחדשת בארץ, עליות שלשותפים ולשותפות להן ניתן להתייחס כאל משפחה קדושה בחברה הישראלית. בנוסף, שם ישראלי-צברי הקשור קשר הדוק לאחת המשוררות הידועות ביותר בין אותן עליות.

    ואלה שמות שירי “המשפחה הקדושה”:

    אורי, שיר ששמו ניתן לו על שם הבן שרחל המשוררת מחכה לו בשירה “עקרה”. לסקלי מציין בשיר זה את רחל המשוררת, והיא בנוסף להיותה אחת מאימהות השירה העברית המתחדשת בארץ, מכילה בשמה גם את אחת האימהות של האומה היהודית.
    ג’ק, קיצור של יעקוב, אחד מאבות האומה.
    רבקה, אחת מאימהות האומה.
    נחום, אחד מתרי עשר הנביאים.
    סוניה, שם נפוץ בעליות הראשונות לארץ.
    יצחק, אחד מאבות האומה.

    השיר “אורי” הפותח את שער “המשפחה הקדושה” מתחיל בציטוט מהשיר “עקרה” של רחל: “אורי שלי”, הוא אף מסתיים בציטוט נוסף מאותו שיר: “שחור תלתלים ונבון”. הציטוט הפותח עובר בשיר של לסקלי שינוי יחיד מהשיר “עקרה”, שינוי בסימן הפיסוק הבא אחריו. לסקלי מסמן אחריו פסיק, במקום שרחל הציבה בשירה סימן קריאה: “אורי אקרא לו, אורי שלי!” וההבדל בין סימני הפיסוק אינו צורני בלבד אלא מעצב את האינטונציה לפנייה אל אורי. סימון פסיק לאחר “אורי שלי” בשיר של לסקלי מעניק לפנייה אליו רכות והזמנה לפגישה אינטימית עמו. הצבת סימן קריאה אצל רחל מוסיף לפניה האימהית הנרגשת אל אורי גם דגש על שייכותו הבלבדית אליה. סימן קריאה מופיע גם לאחר המשאלה “בן לו היה לי!” בתחילת השיר, משאלה שאם הייתה מסתיימת בפסיק ניתן היה להתייחס אליה כאל משאלה מיוחלת בלבד, אך עם הוספת סימן קריאה בסופה עולה בה גם הדרישה לקבלו. בהמשך השיר דרישה זו מקבלת משנה תוקף מתוך ההשוואה בין הדוברת בשיר לרחל האם: “עוד אתמרמר כרחל האם”, כותבת רחל ב”עקרה”, רחל האם שבמר ליבה פנתה אל יעקוב בתביעה: “הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי”. (בראשית ל, פסוק א).

    השוני בין סימני הפיסוק בשני השירים אינו מסתיים בפנייה אל אורי. במבט מרפרף ניתן להבחין שהשיר הקצר של רחל משופע בסימני פיסוק: ארבעה סימני קריאה ותשע נקודות, שחלקן מסומנות אחרי מילה אחת בלבד, לעומת שימוש מועט בפסיקים, שמעצם מהותם הינם סימני פיסוק בעלי אמירה פחות נחרצת, שניים בלבד.

    בשיר של לסקלי אין בנמצא אף סימן קריאה, רק נקודות ופסיקים: חמישה פסיקים ושש נקודות, וההבדל בבחירת סימני הפיסוק מעצב לא רק את ההבדל ביחס הדוברים לאורי אלא אף את הלך הרוח השונה השורה על כל שיר והטון המאפיין אותו.

    בשונה מתביעת הדוברת לבן שיהיה שלה בלבד בשיר “עקרה”, בשיר “אורי” של לסקלי אין תביעה לבעלות בלבדית עליו, מלכתחילה “אורי” בשיר של לסקלי אינו שייך רק לו. הוא אמנם בנו, כפי שהוא מוצג בשורה ראשונה “אורי שלי, בני”, אך בשורות שאחר כך מתברר שהוא גם “בנה של/ המשוררת רחל/ שלא נולדה”. לקראת סיום השיר נוספות לאורי עוד זהויות, ועליהן אעמוד בהמשך.

    השימוש בציטוט משירה של רחל בפתח שירו של לסקלי אינו מונע ממנו ליצור כבר בבית ראשון, בן ארבע שורות קצרות, היפוך לעומת השיר שממנו הוא מצטט. בשיר “עקרה” מי שלא נולד הוא אורי, הבן של הדוברת, ואילו בשיר של לסקלי אורי חי וקיים והמשוררת רחל לא נולדה. הסתירה שבין שני נתונים אלו מעלה שתי שאלות: מי היא אותה משוררת רחל שלא נולדה? ומיהו אורי, בנם המשותף של דובר השיר של לסקלי ושל המשוררת רחל?

    השיר מעניק תשובה לשאלה – מיהו “אורי”, ואיננו עונה על השאלה – מיהי המשוררת רחל שלא נולדה, אך אולי מתוך בירור דמותו של “אורי” ניתן לשער מי היא המשוררת רחל בשירו. בבית שני אחרי הפנייה אל אורי, כותב לסקלי “אתה הבורג”. מכאן עולה האפשרות ש”אתה הבורג” הוא “אורי”, אך עדיין לא בביטחון מלא. בנוסף, חוזר בשיר פעמיים הצירוף “אורי אתה”. בפעם השנייה שהוא חוזר, בבית הרביעי מסתבר שהשם “אורי”, הצברי כל כך מצד אחד והאישי כל כך מצד שני משירה של רחל, בשיר של לסקלי הוא למעשה שם גנרי שהינו נחלת רבים: “אורי אתה/ אורי אני/ אורי אתם העברית הכתושה/ שכולנו ראויים לה.”

    מתוך השיר עולה, אם כך, שהשם אורי מייצג ציבור של דוברי וכותבי עברית כתושה, וזאת בניגוד למשוררת רחל ולדור המשוררים בתקופתה, שעבורם עברית צחה הינה משלב השפה הראוי לשימוש, על אחת כמה וכמה בשירה.

    ומי היא המשוררת רחל בשיר של לסקלי? מצד אחד בשיר של לסקלי היא לא נולדה, מצד שני הוא משתמש בשירו בשני ציטוטים משירה “עקרה”. בנוסף חולק איתה ילד משותף, אורי. רחל מהשיר של לסקלי, כמובן שאיננה רחל שחיה במציאות בעלת ביוגרפיה אישית ייחודית אלא דמות בדיונית המבוססת בחלקה על האישה משוררת שחייתה במציאות ובחלקה על דמיונו של הכותב, וקיומה בשיר הוא לצרכיו האומנותיים של השיר בלבד. ניתן לומר שזה אף אינו פרט חשוב- אם היא נולדה או לא, בשיר של לסקלי היא שרירה וקיימת גם אם לא נולדה, כמו גם דמותו של אורי בשיר שאיננה מחויבת להתאים לשום אורי, אף לא לבן המיוחל של רחל המשוררת המוזכרת בו אלא אך ורק לצרכיו האמנותיים של השיר.

    מלבד אורי עולות בשיר שתי דמויות גבריות נוספות: מלחין הונגרי נשכח וחלל צ’כי. לא בכדי לסקלי מאפיין דמויות אלו על ידי ארץ מוצאן או ארץ המוצא של משפחתן, הן הרי אלו המדברות אותה עברית כתושה, ובשיר של לסקלי הפורץ גדרות בין סוטים לקדושים, בין דוברי עברית כתושה לדוברי עברית צחה, אך טבעי הדבר שגם הם אורי, על כל מה שאורי מייצג. “אורי אתה/ מלחין הונגרי נשכח”, כותב לסקלי, וכך הופך את המלחין ההונגרי הנשכח, שהוא הבורג האהוב בשיר ומלאך האהבה האלכסונית לאורי. ובבית אחרון אף החלל הצ’כי הופך לאורי בצירוף שיוצר לסקלי “חלל צ’כי/ שחור תלתלים/ ונבון”, על ידי תיאורו כתיאורו של הבן המיוחל בשירה של רחל.           

    לסקלי מפקיע בשירו את השם אורי מבני האליטה של ישראל הראשונה “היפה”, מפקיע את השם ה”רך וצלול” משירה של רחל, ומשתף אותו עם מהגרים ובני מהגרים החיים בארץ. אורי הוא: אתה, אני, אתם, העברית הכתושה, כולנו; ועל פי השיר של לסקלי, דוברי העברית הכתושה ראויים, באותה מידה כמו דוברי העברית הצחה, להיכנס לפנתאון המשפחה הקדושה של השירה העברית.

    אך התביעה להתקבלות בשיר של לסקלי איננה מצטמצמת לעניינים סגנוניים של משלב שפה, לא ניתן להתעלם מסוג האהבה שהשיר מדבר עליה, “אהבה אלכסונית” כפי שהיא מוגדרת בשיר, בניגוד לאהבה סטרייטית רגילה ומקובלת, אהבה שגם היא מבקשת, ואולי אף זועקת, לקבלה ולהכלה. הכנסת השיר למסגרת של שני ציטוטים מהשיר “עקרה” שהרגש האימהי אופף אותו, מעניק הזדמנות להכלה זו. במאמר מוסגר אני מוסיפה, שבנוסח מוקדם של השיר “עקרה” אשר מופיע באוסף שירי רחל בארכיון מפלגת העבודה, שם השיר של רחל הוא “אימהי”,  ששונה מאוחר יותר ל”עקרה”. באופן מפתיע, שני שמות הפוכים במשמעותם לאותו שיר, אך ללא ספק, גם לאחר ששונה שם השיר הרגש האימהי אופף אותו.

    במבט על כל האירועים, החפצים והפרטים הרבים המופיעים בשיר של לסקלי, ניתן לומר שהשיר “אורי” מתאר עולם פריפריאלי, המתקיים לצד הזרם המרכזי של החיים, עולם מפורר שאין בו דבר אחד שלם להיאחז בו. בעולם זה המשוררת רחל לא נולדה, הבן שלה אורי דווקא כן, על אף הסתירה שבדבר. זוג אוהבים מוצגים בדימויים טכנולוגים קשים של בורג ומברג, המברג מושאל לשכן, השכן מת מהתקף לב. האהבה היא אלכסונית והבורג, אהובו של הדובר, הוא מלאך שלה. הדובר מאבד את השיר שלו בכיס מחורר של מכנסי קורדרוי בלויים שאהובו לובש, לאחר מכן הוא מאבד גם את אהובו. האהוב בנוסף להיותו מדומה לבורג, הוא גם מלחן הונגרי נשכח, בשוליים של הסצנה התרבותית. העברית היא כתושה, והיא העברית הראויה לכולנו.

    בסיום השיר הדובר, שהוא אף המברג, מבריג את המלחין ההונגרי הנשכח “אל תוך חלל צ’כי”, על שלל המשמעויות של המילה חלל בעברית: ריקנות, אובדן וחייל שמת במלחמה.

    אך טבעי שסיום תיאורו של עולם מפורק יהיה באינותם של החיים, בחלל. אך בשיר של לסקלי החלל הוא “חלל צ’כי”, צירוף שניתן להבהיר דרך הביוגרפיה של לסקלי, אשר נולד להורים ניצולי שואה שהגיעו לארץ מצ’כיה. בנוסף, את מרבית שירי הספר “סוטים יקרים” שבו פורסם השיר “אורי” כתב לסקלי כשהיה חולה באיידס ומודע למותו המתקרב. מכאן ניתן להניח שבצירוף “חלל צ’כי” מתייחס לסקלי אל עצמו ותמונת העולם המפורק לשברי שברים העולה בשיר מושפעת בוודאי מעולמו וממצבו בתקופה שכתב את השיר. אך לראות בשיר ייצוג של המצב האישי של כותבו בלבד היא טעות, תמונת עולם מפורק העולה בשיר איננה מתארת רק את מצבו של לסקלי אלא נוגעת לשורשי ההוויה הישראלית שבה הוא חי ויצר.

    הנכחת ההוויה הישראלית המשותפת באה לידי ביטוי בשלושה אופנים בשיר: ראשון, באופן שבו מוצגות הדמויות בשיר: עד הבית הרביעי מופיעות הדמויות: אורי, רחל, אתה שהוא גם מלאך האהבה האלכסונית וגם מלחין הונגרי נשכח, אני. המשותף לכל אותן דמויות מבחינה דקדוקית שכולן מופיעות בגוף יחיד. מאמצע בית רביעי מופיעות גם דמויות בגוף רבים: אתם, כולנו, הפועל ברבים-ראויים ומילת השייכות בריבוי שלנו. דווקא לקראת סוף השיר כשלסקלי מתקרב אל אמירה אישית קשה כל כך על עצמו כ”חלל צ’כי” מצטרפים לשיר גופים דקדוקיים ברבים, וטורפים את האפשרות שמדובר רק בו. השיר “אורי” של לסקלי מושפע ממצבו בעת שכתב אותו, אך בה בעת ודווקא מזווית ראיה של עולם פריפריאלי, המתקיים לצד הזרם המרכזי של החיים בארץ, הוא מעיד גם על החברה שבה חי אותו חלל צ’כי.

    הנכחה נוספת להוויה הישראלית המשותפת הוא השם אורי, הנפוץ כל כך בחברה הישראלית, ששכיחותו עלתה עם פרסום השיר “עקרה”. “אורי” מופיע בשיר חמש פעמים, ואם כוללים את הכותרת – שש פעמים, מהדהד לכל אורכו כמנטרה מקודשת. שם ישראלי צברי, ויותר מכך שם הבן המיוחס של רחל, אחת מאימהות השירה העברית המתחדשת. כיוון ששם המשוררת רחל כשם אם האומה המוזכרת ב”עקרה”, מתווסף לבנה “אורי” קדושה מכופלת בזכות אמו, מעין קודש הקודשים של ישראל היפה ו”גם פורחת”, וזאת לעומת החלל הצ’כי העומד למות.

    אם בשיר עקרה עולה דמות רחל האם המתמרמרת לנוכח מצבה מספר בראשית לשיר של לסקלי מתאימה יותר דמות רחל האם כפי שהיא עולה בספר ירמיהו: “… קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים–רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּו” (ירמיהו לא פסוק יד), כך גם הדובר בשיר של לסקלי, מבכה את אובדנו של ה”חלל צ’כי שחור תלתלים ונבון”, שהשיר “אורי” הוא אולי שיר קינה עליו.

    הנכחה שלישית של ההוויה הישראלית אפשר למצוא לקראת סיום השיר, בשפה העברית הכתושה המדוברת בקרב הציבור הישראלי. אך כאן זוהי הנכחה של שפה המייצגת בעיקר ציבור המתקיים בעולם פריפריאלי, בניגוד לדוברי עברית צחה המיוחסת לרוב לבני המשפחה הקדושה.

    דובר השיר של לסקלי תובע לעברית הכתושה, לאהבה האלכסונית, לסוטים היקרים ולעצמו מקום ראוי בתוך המשפחה הקדושה. לשם כך הוא ממסגר את שירו בשני ציטוטים משיר של אם מרכזית מאימהות המשפחה הקדושה שקמו לשירה העברית, בתחילתו ובסופו. ניתן לראות בציטוט “אורי שלי” שבראשית השיר “אורי”, הפותח את שער “המשפחה הקדושה”, שער לאותה משפחה, ובציטוט “שחור תלתלים ונבון” המסיים את השיר, חתימת “הכשר” המאשרת את השיר כראוי למשפחה זו.

    לצד העמדת עולם לעומתי, בשיר של לסקלי, לעולם שרחל ושירתה מייצגים, יש לראות גם את הקשרים המשותפים הסמויים בין שירו של לסקלי לשיר של רחל ואף את הקשרים המשותפים בין גורלו לגורלה. חיי שני משוררים אלו נקטעו בגיל צעיר ממחלה: לסקלי מת בגיל 42 מאיידס, מחלה שבתקופתו יוחסה בעיקר להומוסקסואלים, שגם ללא כתם של מחלה זו, חיו לצד החברה כמנודים. רחל נפטרה בהיותה בת 41 משחפת, מחלה שהיתה חשוכת מרפא בתקופתה. מחלתה גרמה להרחקתה מקבוצת דגניה, והובילה אותה לחיי בדידות בשנותיה האחרונות.

    קשר נוסף מהקשרים הסמויים בניהם מסגיר שם השיר של רחל, “עקרה”. תחושת עקרות הייתה משותפת לשניהם, שלא הביאו לעולם ילד משלהם: רחל או כיוון שהייתה עקרה כשם השיר שכתבה או כיוון שלא נישאה, ובתקופתה האפשרות להביא ילד לעולם ללא בן זוג הייתה אפשרות שמעט מאוד נשים מימשו. לסקלי בהיותו הומוסקסואל נדון, בתקופה שבה חי, לחיי עקרות. חווית כיסופים לילד הייתה לא מן הנמנע משותפת לשניהם.

    לא בכדי מתוך כל שירי רחל בחר לסקלי לכתוב בעקבות שיר זה.

    השיר “אורי” של לסקלי הוא מעשה אומנות חכם, מפעים ביופיו ובה בעת מצמרר. הוא מאתגר את יכולת הקבלה שלנו כחברה להכיל את האחר והשונה מאיתנו, שולח חכה ארוכה אל תשתית התהוותה של התרבות הישראלית, שולה מתוכה אקסיומות ונורמות שהתקבעו בה, מנער אותן ומערער עליהן.      

    מאז שקראתי שיר זה לראשונה דמות ה”חלל צ’כי, שחור תלתלים ונבון”, המשלבת בתוכה בן מהגרים ניצולי שואה מצ’כיה עם אורי, הבן שרחל המשוררת מייחלת לו, בעל השם הישראלי כל כך, דמות שרק המשורר לסקלי היה יכול להעניק לשירה העברית, ה”חלל צ’כי, שחור תלתלים ונבון” אינו עוזב אותי, והוא שהריץ את אצבעותיי על פני המקלדת בכתיבת רשימה זו.

    עדינה בן חנן

    עדינה בן חנן, עורכת לשונית, משוררת, מנחה לכתיבה יוצרת ומרצה במספר מכללות בצפון הארץ. יצירותיה ראו אור בכתבי עת וביומונים רבים בארץ. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    אִחוּר

    חיים יחזקאל
    אֲנִי אָמְנָם יוֹדַעַת שֶׁלֶּאֱהֹב זֶה לְחַכּוֹת בְּלִי סוֹף אֲבָל מְהוּמַת הַחֹסֶר...

    יַלְדוּת רִאשׁוֹנָה / דַּקָּה לַשְּׁקִיעָה   

    אהרון בונה
    יַלְדוּת רִאשׁוֹנָה                   ...

    חַיִּים מְרֻבָּעִים

    רחל כנען-בת יוסף
                         ...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית