"כי החיים שוב נוגעים בו" | זאב ליכטנזון | הוצאת ארגמן מיטב | 219 עמ' | 2020.

שישה עשר סיפורים קצרים מקוריים, מפתיעים עוד ועוד, מהדהדים את הדבר שאותו הם עושים, ומהו? קיום חי  שמוליד חיים בלתי כבולים לתכתיב חד-משמעי, לאילוץ או מסר שמחוץ לסיפור. הסיפורים הקצרים נקראים בפה  פעור, מחויך ובנשימה אחת, כאילו היו מופע האבסורד. סיטואציות חיים שגרתיות לכאורה הופכות יוצאות דופן במקוריותן, כתובות בהומור מכוון ומלא הפתעות.

"למת יש פטור מזוגיות וגם פטור מארנונה, מים, חשמל, מע"מ, ביטוח. הכול פטור. זול מאוד להיות מת…" (שם, עמ' 46)  "מלחמה  מחורבנת. שלשול  ממש…" (שם, עמ' 37).

כל סיפור וסיפור מקבל את נקודת הזינוק שלו, רק שלו, וכך מגיע אל קו הסיום, שהוא חלק בלתי נפרד מהמקוריות הסיפורית.

הקריאה הסוחפת נמשכת בדריכות ובמתח שקורעים את השקט עוד לפני שהתרחש. כתיבה מתוחכמת, כביכול, ללא בקרה, צונאמי של מילים, מילים (שלשולים חוזרים ונשנים), כי כאן כוחו של ליכטנזון, שעושה כמיטב כשרונו  לפרוש בראשו הפרוע, השואף אוויר, טעימה מענגת ומתמשכת. המילים פוסעות בדרך מיוחדת של סופר, שיודע מה עיקר ומה טפל, מה אמיתי ומה מפחיד.

הסיפורים הקצרים פותחים פצעים ישנים, שאולי היו צריכים להגליד, ובמקום גלד הניח הסופר הומור שהוא  אדמה רכה מוכנה לדשן ולפרחים טהורים עם צבעי אמת עזים, כי מה שאמיתי הוא עז ונוקב בעל צורה וכוח דרמתי, מאיר ונכון בלתת לעצמו פשוט להתנקות ולהפסיק לגבב מילים. וכל זה למה? אולי, כך מאפשר  לעצמו הסיפור הקצר לוותר על הקיבעון והקפיאה וההתחייבות.

הסיפור מוצא כיוון ללכת איתו, וכך להקשיב באמת למתרחש בתוכו, להתבונן מבחוץ ולגלות את הדיוק שבזמן  הנפש והרוח מבלי להתעלם מהגוף, כי הם יחידה אחת פועמת ונושמת. כמו פרשיית אהבים בלתי צפויה שאינה  מתחשבנת, מבקרת, בודקת, מצלמת, מגדילה, מקטינה, משפצת, מעוותת, מעוורת את האמת לכדי ספק מרעיש, מטלטל כמו רכבת הרים מסויטת…

כך מרגיש הקורא סיפורים אלה. מנקודת ההתחלה הוא נוסע סביב מנגינה, שחוזרת כבדרך אגב ובתחכום כמה  וכמה פעמים. הסיפורים מעלים דפוסים, שמגלים את עצמם ללא גחמות אפילו אם נקלעים תוך כדי קריאתם לסמטאות ללא מוצא, בהן הם דוחקים עצמם כאילו עמדו בעירום מלא בגוף, בנפש וברוח.

ליכטנזון הוא בעל לשון מגובשת, בשלה, גמישה, בלתי צפויה, צומחת ומתהווה באיפוק (שהוא כולו הומור מקורי) ובעומק המכילים כוחות יצירה עזים שמדליקים אור גדול על המציאות "החשוכה." הכול אפשרי כשמדובר בהומור גם כשהשמים יגיחו מבטן הסופר כדי שיגיח ללא עור בין המציאות לדמיון.

"כי החיים שוב נוגעים בו" הוא ספר מהלך בקסמים, מיוחד, וכך הופך את הקורא אותו למיוחד. הסופר הוא קול קורא לקרוע את הטאבו שבאהבה, שבמלחמה, שבחיים, שבמוות… הדרך נחרתת, מפותלת ולפעמים מקשה מראש על ההיכרות עם זהות הדמויות וההתרחשויות. לפנינו כתיבה משופצת באופן ברור, מעין צילום אוויר של המרחב בכל סיפור וסיפור, דגם חדש של כיוון ושינוי ביצירה הספרותית.