close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, מורן קבסו

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 28.07.20

    מורן קבסו נולדה בתל אביב בשנת 1993. שניים מסיפוריה, “המים” ו”כנראה בגלל הגשם”, ראו אור באנתולוגיות הסיפורים “רגש ושכל” (“כתב”, 2011) ו”החיים בשוליים” (“כתב”, 2014). סיפורים נוספים שכתבה זכו בתחרויות שונות, ופורסמו בכתבי העת “בגלל”, “פטל”, “נתיבים” ו”יקום תרבות”. זכתה בפרס סמיט לשנת 2015, בפרס עינת לשנת 2017, תחרות הסיפורים הקצרים של “אם תרצו” לשנת 2018 ותחרות הסיפורים הקצרים של “כתב” לשנת 2019. ספריה הקודמים, “הכלה מטבריה” ו”רובים ובועות סבון” ראו אור בשנת 2019. ספרה השלישי, “מעיין נעורים”, יוצא לאור בימים אלה.


    למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

    גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו, והגעתי למסקנה שאני כותבת כדי ליצור מציאות שבה הכול אפשרי, לטייל בדמיון בארצות רחוקות ולבלות עם האנשים שאני אוהבת, אבל גם כדי לתעד חוויות שונות שקרו במציאות. בעבר, הייתי כותבת כדי לזכות בתחרויות ופרסים, ואחרי שזכיתי בפרס סמיט ובפרס עינת, הבנתי שאני צריכה לכתוב למען עצמי וליהנות מהתהליך.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?

    כשהייתי בכיתה א’, כתבתי את הסיפור הקצר הראשון שלי, שהיה מצחיק ונחמד, “פעם ראיתי פרה שטה בסירה, היא שטה ושטה, וחזרה הביתה”. באותה השנה, כתבתי גם סיפור על כיתת כלבים שחגגו את חג השבועות. כשהייתי בכיתה ד’, כתבתי סיפור משעשע על הדמויות מ”רחוב סומסום” שבילו במלון “אגוז קוקוס” באי טרופי, אבל עם הזמן, הכתיבה שלי השתכללה, הדמויות נעשו אנושיות ולעלילה נוספו רגעים דרמטיים, אהבות, פשעים ותגליות מפתיעות.

    קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?

    אני צריכה לישון במשך שמונה שעות לפחות, כדי להתרכז בעלילת הספר, לא כותבת פרקים או סצנות באופן קבוע, אבל מתמידה בכתיבת מכתבים ויומנים כל יום. אני מעדיפה לעבוד על הספרים בלילות, אז הכול שקט יותר ואין הסחות דעת. אם אני כותבת על מדינה אחרת, אני מוצאת תמונות ומידע באינטרנט, או מבקרת בערים יפות בארץ כדי לקבל השראה.

    איפה את כותבת, תארי לנו את סביבת העבודה שלך?

    בעבר, הייתי כותבת מול המחשב הנייח, אבל הישיבה הממושכת לא היתה נוחה וגרמה לי לכאבי גב. בשנים האחרונות, אני יושבת על הספה בסלון מול המחשב הנייד, נשענת על הכרית בשלווה ומקלידה עד אלף מילים ליום. על הספה הקרובה נמצאים חתולי הצעצוע שאני אוהבת – סילבסטר וגרפילד, וברני הדינוזאור הכחול, כדי לספק “אתנחתא קומית” בין רגעי העבודה.

    מה או מי גורם לך השראה?

    ההשראה שלי מגיעה מהאנשים שאני מכירה ואוהבת, אבל גם מהאנשים שאני שונאת, הם מגלמים את הדמויות הרעות בספר. גם מקומות שביקרתי בהם, או שאני רוצה לבקר בעתיד, כמו איטליה היפה בספר השלישי שלי, “מעיין נעורים”, נותנים השראה. ביקרתי בטורינו ובמילאנו, אבל כתבתי על ונציה ועל אגמי הצפון.

    מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?

    כדי לכתוב, חשוב שתהיה משמעת עצמית. לפעמים המטרה הגדולה – לכתוב ספר באורך מלא, נראית מאיימת כמו טיפוס על הר, אבל אני מזכירה לעצמי שאני יכולה לכתוב קצת בכל פעם, ושברגע שהספר יהיה מוכן, אני אהיה גאה במטרה שהשגתי.

    על כמה פרויקטים את עובדת בו זמנית?

    בשנתיים שבהן כתבתי את הספר הראשון שלי, “הכלה מטבריה”, הייתי לוקחת הפסקות ארוכות של כמה חודשים, כדי לעבוד על סיפורים קצרים, ואז חוזרת לעבודה על הספר, אבל עכשיו אני מתמקדת בספר אחד.

    כמה אנשים רואים את הטקסט לפני הפרסום? מי הם? למה?

    עבדתי עם עורכים, אבל מצאתי כמות גבוהה של טעויות. מהסיבה הזאת, החלטתי לסמוך רק על עצמי ועל האנשים הקרובים אליי, שנותנים עצות נפלאות במידת הצורך. הם נתנו לי מידע על כלי נשק, כשהייתי צריכה לתאר רובים בספר השני שלי, “רובים ובועות סבון”.

    איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    אחרי שאני עורכת את הפרקים ועושה הגהה, מוודאת שאין טעויות ושהכול מושלם, אני מפרסמת את הספר בשמחה ובהתרגשות.

    מה היא רשימת הקריאה שלך של ספרים שכל אחד צריך לקרוא?

    אני אוהבת ספרי ילדים על דמויות שבהן הייתי צופה בטלוויזיה, כמו חבורת “לוני טונס” ו”רחוב סומסום”, וקונה את הספרים המשעשעים האלה לאנשים שאני אוהבת. הם נהנים מהאיורים הצבעוניים ומהעלילות המצחיקות.

    למי את כותבת? את מי את רואה לנגד עיניך?

    אני כותבת את הספרים שאני רוצה לקרוא, ומנסה להרשים את עצמי. מפריע לי שרוב הספרים מתארים אהבה בין דמויות צעירות, ולא נותנים מקום לאהבות עם הפרש גילאים גדול יותר, אבל בספר “מעיין נעורים”, שהוא גם האהוב עליי עד כה מבין הספרים שכתבתי, יש הבדל של עשרים וחמש שנים בין דניאל למעיין, כי לאהבה אין גיל.

    איך את בונה את הסיפור? האם את בונה אותו מראש, או שהוא מתפתח תוך כדי? איך את שוזרת את החוטים השונים בסוף?

    לפני שאני כותבת כל ספר, אני מכינה ציר זמן עם הפרטים החשובים. בשלב הבא, אני כותבת, עורכת ומוסיפה סצנות, עד שמתקבל ספר באורך מלא. בספר “מעיין נעורים” היה אירוע דרמטי שהחלטתי לשנות במהלך הכתיבה, כדי להוסיף תפנית מפתיעה. אחת הדמויות חזרה בכוונה לנקום.

    כמו מי היית רוצה לכתוב?

    אני מרוצה מהכתיבה שלי ושמחה לתאר דמויות ועלילות בחופשיות, כמו ציירת שמשחקת עם הצבעים על בד הציור.

    מאיזה סגנון כתיבה את מנסה להתרחק?

    אני לא אוהבת ספרים עם סגנון זול ויומיומי, עלילות רדודות ודמויות סתמיות, או מסרים שסותרים את הערכים שבהם אני מאמינה. לאחרונה, קראתי ספר שהרגיז אותי בגלל המסר המיושן שהמחברת ניסתה להעביר – ללכת עם הזרם ולפעול לפי כללי ההתנהגות המקובלים בחברה. אני תומכת בחופש ובהקשבה ללב, והדמויות בספרים שלי אף פעם לא הולכות עם הזרם, הן עוזבות את הלימודים, נמצאות במערכת יחסים עם יותר מדמות אחת ואפילו פונות לעולם הפשע.

    איזה סיפור היית רוצה לספר יום אחד?

    אני רוצה להפוך את הסיפור הקצר שלי “מוות ושוקולד”, שתיאר משולש רומנטי במלחמת האזרחים בספרד וזכה במקום הראשון בתחרות הסיפורים הקצרים של “כתב”, לספר באורך מלא, עם דמויות מההווה שינסו לגלות מה עלה בגורלן של הדמויות מהעבר.

    מורן קבסו

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 1
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    אַנְדְּרָלָמוּסְיָה זְמַנִּית

    שושנה קרבסי
    אֲנַחְנוּ: נֵנַקֶה אֶת הַבַּיִת בִּיסוֹדִיּוּת תַּכְלִיתִית נַפִיחַבַּחֲדָרִים אַנְדְּרָלָמוּסְיָה זְמַנִּית, נָזִיז חֲפָצֵנוּ,...

    תפתח את הדלת    

    רחל היימן
    ככה פתאום הוא נועל את הדלת. אני אומרת לו “תפתח את...

    נמר של נייר

    חנה קב רוט
    (מוקדש לאלתרמן בחיוך) אַל תְּשׁוֹרֵר לִי בְּנִימָה נִרְגֶּשֶׁת אֶל תַּחְמִיא לִי...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית