close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, חיים ספטי

    מערכת סלונט | נעים להכיר | התפרסם ב - 13.04.21

    חיים ספטי, בוגר הפנימייה התיכונית-העיונית “בויאר” בירושלים והחוג לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, חבר באגודת הסופרים העברים ובאיגוד הכללי של הסופרים, פרסם שלושה ספרי שירה בהוצאת “כרמל”. רבים משיריו פורסמו בכתבי עת, ובהם “עכשיו”, “מאזניים”, “עיתון 77”, “הליקון”, “גג”, “פסיפס”, “אפיריון”, “כרמל”, “עמדה”, “מקף”, “המסדרון”, “עבריתון”, “שירת המדע”, “בגלל”, “שבילים”, “בכיוון הרוח”, “מוטיב” ו”בין סגול ובין תכלת”, בעיתונים “מעריב”, “הארץ” ו”ישראל היום” ובאנתולוגיות. פירסם גם סיפורים, מאמרים ומסות.


    למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?  

    אני כותב מאחר שזו דרכי להביע את מחשבותיי ורגשותיי הפנימיים והעמוקים יותר ולתת ביטוי לחוויות חיי ולזיכרונותיי ולעתים גם לתחושות כגון צער, אובדן, או פרידה קשה, או להיפך – לתחושות של התרגשות או התרוממות נפש והתפעמות מיופי, מרעיונות מרתקים, מתגליות חשובות, למשל בנושאי מדע, שאני מתעניין בהם מאד, ועוד, או לתת ביטוי לדעותיי בענייני חברה ותרבות היקרים לליבי והחשובים בעיניי, וכד’. בכתיבתי אני מחפש משמעות לחיי ולהווייתי וחש סיפוק מיצירת יופי אמנותי. כפי שהובן מתשובתי לשאלה מדוע אני כותב, הכתיבה פורצת מהצורך להביע את עצמי ולתת ביטוי למחשבותיי, לרגשותיי, לחוויות חיי, לזיכרונותיי, לתחושותיי ולדעותיי וכן מהצורך שלי למצוא משמעות לחיי וליצור יופי אמנותי.  

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?

    לפני גיל 22, מגיל 13 עד 18, כתבתי יצירות בודדות (סיפור בגיל 13, שני שירים בגיל 14-15 ומסה בגיל 18) וכן יומן אישי במשך כשנה, בגיל 15, שלא שרדו, ולכן אינני מתייחס אליהן מעֵבֶר לציונַן. באופן מתמיד ופורה התחלתי לכתוב בגיל 22, ואז וכן במהלך שנים אחדות מאז, באופן גובר והולך, הרגשתי שאני יודע לכתוב כתיבה ספרותית ראויה לשמה. עם זאת אציין, שמגיל צעיר מאד ידעתי שיש לי יכולות ביטוי והבעה גבוהות, כנראה בזכות זאת שקראתי ספרים רבים מאד ואולי גם בזכות כשרון מוּלד, וכדוגמא לכך אציין, שבשנת 1964 זכיתי בפרס שלישי (משותף) בתחרות חיבורים, שנערכה בין תלמידים מצטיינים, נציגי בתי הספר היסודיים בתל-אביב יפו רבתי (דהיינו, כולל השכונות הרבות שסביבן). למרבה המזל, תעודת הפרס שרדה, ואני יכול לציין את הפרס.

    באיזה עיניים אתה רואה היום את שיריך/כתביך הראשונים?

    כאמור, באופן מתמיד ופורה התחלתי לכתוב בגיל 22. חלק משיריי הראשונים לא הגיעו לגיבוש שלם, כנראה עקב היותי בתחילת דרכי היצירתית, ואינני שלם עימם. מלבדם, אני שלם עם יתר שיריי הראשונים. בעניין יתר כתביי הראשונים, הן סיפורים והן מסות ומאמרים, שהחלו להיכתב שנים אחדות לאחר גיל 22, אני שלם עימם.

    איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?

    במקרים רבים אני כותב כתיבה ראשונית (כשמדובר בשירים, במקרים רבים זו גם הכתיבה הסופית, כולל הליטוש) מחוץ לבית, וזה יכול להיות בכל מקום, כגון בעת הליכה, בעת המְתנה, בעת נסיעה באוטובוס, בעת טיול בארץ או בחו”ל וכו’, על פתקים שאני מחזיק בארנק לצרכים שונים, כאשר נחה עליי ההשראה. סביבת העבודה שלי בבית הינה בחדר העבודה שלי, שבו נמצאת גם הספרייה, שם אני משלים את הכתיבה הראשונית או מלטש אותה, וכן בחדר אחר, שבו נמצא המחשב שלי, שבו אני מקליד את יצירותיי. לעתים אני כותב גם את הכתיבה הראשונית בבית, כאשר נחה עליי ההשראה שם.

    מה או מי גורם לך השראה?

    לעתים רגש עז עקב זיכרון שמציף אותי גורם לי להשראה, לעתים חוויה מרגשת או מטלטלת שעוברת עלי, לעתים מראה מיוחד שמרגש אותי או מעורר בי מחשבות, לעתים ידיעה אקטואלית שגורמת לי לסערת נפש, לעצב או לכעס על תופעות שליליות במדינה או בחברה הישראלית או האוניברסלית, או להזדהות עם מצוקותיו או סבלותיו של הזולת (יחיד או רבים), לעתים ידיעה על תגלית מדעית מעניינת או אף מרעישה או תיאוריה מדעית חדשה ומבריקה שאני קורא בספרים או בכתבי עת ובמאמרים בנושאי מדע, במיוחד בתחומי האסטרונומיה, הקוסמולוגיה, הפיזיקה והאבולוציה, שאני מתעניין בהם מאד, לעיתים עלילה שמעוררת את דמיוני מעלילות המקרא או המיתולוגיה היוונית או מאירועים או אישים היסטוריים הנערצים עלי, ולעתים קרובות הכתיבה היא מתוך רעיון או חזיון פנימי גמור, ללא כל גורם חיצוני שעורר אותה, דבר שבולט במיוחד ברבות מהפואמות שכתבתי, כגון “הנאבק”, “נושאי האפיריון” ו”הזמיר”, שבספרי “דו”ח על יתרת הנפש” ועוד, אך גם ברבים משיריי, כגון “פרשי הרוח”, “עידן הרוח”, “השקט צובע את תריסינו” ועוד, שבספרי זה ובספריי השני והשלישי.

    על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית?

    אני משתדל לעבוד על פרויקט אחד ולא על שניים או יותר במקביל, אך לעיתים, מסיבות שונות, אני עובד על שני פרויקטים במקביל, זאת בעיקר כאשר מדובר במאמרים, במסות או בסיפורים, הדורשים השקעת זמן רבה יותר מאשר שירים בשלבי הכתיבה הראשונית, ההשלמות הנדרשות (לעתים), הליטוש וההקלדה במחשב.

    כמה אנשים רואים את הטקסט לפני הפרסום? מי הם? למה?

    כיום, זה כעשרים שנה, שאינני מראה את הטקסטים לאנשים לפני הפרסום, ולמעשה עורך אותם בעצמי. יחד עם זאת, לעתים עורכי כתבי עת מציעים שאערוך שינוי כזה אואחר. לפני כן, במשך מרביתם המכרעת של שנות השמונים והתשעים, שבהן הייתי נשוילאשתי הראשונה, שרה ספטי, שהיא בעצמה משוררת, היא ראתה את מרביתםהמכרעת של שיריי ומסותיי ומרבית סיפוריי-שהושלמה-כתיבתם, שכתבתי עד אז, ואף העירה את הערותיה במקצת היצירות, דבר שסייע לי בלימוד מלאכת העריכה, עד שכיוםאני חש שאני יכול לערוך בעצמי את יצירותיי, כאמור, אך יחד עם זאת קשוב להצעותיהםשל עורכי כתבי עת, ככל שהן מוצעות.

    איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    אני יודע זאת כאשר אני מרגיש שהטקסט שלם, הבעתי בו את אשר רציתי להביע, ואין מה להוסיף לו או לגרוע ממנו, לתקן או לשנות בו.

    מה היא רשימת הקריאה שלך של ספרים שכל אחד צריך לקרוא?

    בשירה עברית: ספרי ביאליק, טשרניחובסקי, אלתרמן (בעיקר “כוכבים בחוץ”, “שירי מכות מצרים” ו”שמחת עניים”), לאה גולדברג, אצ”ג, עמיחי, זך, גורי, זלדה, פנקס (“בים העתיק שלנו”), רביקוביץ’, גלבוע, הורביץ, אבידן, וולך, שדה ואבן-גבירול.

    בפרוזה עברית: הסיפורים, הנובלות והרומן “תמול שלשום” לעגנון, “ימי צקלג”, “חירבת חיזעה” ו”השבוי” ליזהר, “מר מאני”, “כל הסיפורים”, “מסע אל תום האלף” ו”חסד ספרדי” ליהושע, “עד מוות”, “ארצות התן”, “מיכאל שלי”, “מנוחה נכונה” ו”הבשורה על-פי יהודה” לעוז, “זיכרון דברים” לשבתאי, “עיין ערך אהבה” לגרוסמן, “חימו מלך ירושלים” ו”הסיפור על דודה שלומציון הגדולה” לקניוק, “עשיו” למאיר שלו, “כתבים” (כרכים ראשון ושני) לברנר ו”אצל” לגנסין.

    בשירה עולמית: אלזה לסקר-שילר (“פסנתרי הכחול” ו”וְעֵינַי טִפּוֹת כבדות ואפלות”) וספרי רילקה, אליוט ושימבורסקה והסונטות של שקספיר.

    בפרוזה עולמית: “אלה תולדות” לאלזה מורנטה, “סיפורים מן הפרובינציה” ו”דו-קרב וסיפורים אחרים” לצ’כוב, “המשפט”, “הטירה”, “אמריקה” והסיפורים והנובלות של קפקא, “מלחמה ושלום” ו”אנה קרנינה” לטולסטוי, “האחים קרמאזוב” ו”החטא ועונשו” לדוסטוייבסקי, “האדום והשחור” לסטנדאל, “הדבר” לקאמי, “הר הקסמים” ו”הנבחר” לתומס מאן, “מאדאם בובארי” לפלובר, “האָלף” לבורחס, “מאה שנים של בדידות” ו”סתיו של פטריארך” למארקס, והמחזות “מותו של סוכן” לארתור מילר, “המלט” ו”המלך ליר” לשקספיר ו”אנטיגונה” לסופוקלס. 

    למי אתה כותב? את מי אתה רואה לנגד עיניך?

    אני משתדל לכתוב עבור אנשים המעוניינים לקרוא שירה ופרוזה מורכבת מבחינה נפשית ורוחנית ומעוצבת מבחינה לשונית ואמנותית. אני רואה לנגד עיניי את הקורא המעוניין להעמיק בקריאה ולא את הקורא המעוניין בקריאה קלה וחפוזה.

    איך אתה בונה את השירים שלך? האם אתה כותב במכה אחת או בכמה איטרציות?

    אין לי דרך אחת לבניית השירים שלי, כמו גם הסיפורים שלי. כל שיר (וסיפור) נבנה אחרת, על פי תחושותיי, חשיבתי והאינטואיציה היצירתית שלי בעת כתיבתו. לדעתי, זו אחת הסיבות לכך שיצירתי מגוונת מאד לא רק מבחינת נושאיה ותחומיה, דבר שבו ניתן להבחין בנקל, אלא גם מבחינת אופני הכתיבה ואמנות הכתיבה, כפי שיבחין מי שיתעמק בה.

    את מרבית שיריי והפואמות הקצרות שלי אני כותב “במכה” אחת (בפרק זמן קצר אחד) ואת הפואמות הארוכות בכמה “מכות”. את עיקר סיפוריי ומסותיי אני כותב במרבית המקרים “במכה” אחת. את רוב מאמריי, הארוכים יותר, אני כותב בכמה “מכות”.

    כמו מי היית רוצה לכתוב?

    הייתי רוצה לכתוב כמו ביאליק, כי בעיניי שירתו היא העמוקה בשִׁירות משוררי ישראל בכל הדורות, אך זאת מבלי לוותר על הקול האישי שלי.   

    על מה אתה עובד עכשיו?

    בימים אלה אני משלים כתיבת והקלדת שני מאמרים שהתחלתי בכתיבתם לפני זמן מסוים, אך מחמת מטלות ספרותיות דחופות יותר הנחתי אותן לזמן מה. מדובר בשני מאמרים נרחבים מאד – האחד על ספר השירים “אף שרציתי עוד קצת עוד” של גורי (על ספרו “עיבל” פרסמתי מאמר נרחב מאד בכתב העת המקוון “אימגו” ב-2013), והשני על האנתולוגיה לספרות (שירים, סיפורים ומאמרים) “30 יצירות בכיוון הרוח”.

    חיים ספטי

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נעים להכיר, חנה קב רוט

    מערכת סלונט
    גמלאית של סמינר הקיבוצים ושל המדרשה לאמנות בבית ברל. כותבת לעת...

    המכה האחרונה

    מיכאל דרור
    הלילה נאחז בציפורניים, מסרב להיפרד מאחיזתו, דוחה את הבלתי נמנע, אך...

    אווה

    מיכל יחזקאל
    גַּם פּוֹשְׂקוֹת הַשְׂפָתַיִם שֶׁל אָלֶנְבִּי הוֹלְכוֹת לִישׁוֹן...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית