נעים להכיר, דרור שגב
דרור שגב הוא סופר ומרצה, מנכל חברת "קיסריה אריזות" ואיש משפחה. נשוי ללימור ואב ליהונתן ואריאל. הוא חובב מטקות, מתופף על תופי טאיקו, רץ בשדות ומכור לים. לדרור יש הרצאה שאיתה הוא מציג ברחבי הארץ, והיא מבוססת על סיפורו האישי שמופיע גם בכל ספריו. להרצאה, "יש לו פוטנציאל", יש גם גרסה מוזיקלית.
דרור שגב הוא מחבר הספרים: "חוצה", "ילד מקולקל", "אין לי מספיק מילים בגוף" ו-"פועם".
- למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
אני כותב שנים רבות. הכתיבה היא חלק מהותי ממי שאני ואיך שאני נוכח בעולם. "אני כותב משמע אני חי", זו לא קלישאה עבורי, הכתיבה היא ממש כמו שאיפות של חמצן אל תוך הגוף. כתיבה היא תנועה פנימית חסרת שליטה מבחינתי.
להיות סופר זאת חוויה רגשית. זה רעיון נפלא – זה שאתה יכול לברוא עולמות וגיבורים ולרקום מסעות רגשיים. סופר כותב אל העולם ומקלף את העור החיצוני והפנימי שלו.
אני רואה זכות גדולה לכתוב ולברוא את עצמי מחדש בכל ספר, וגם להיות חלק מעולמם של אלפים אחרים שקוראים, מזדהים ומרגישים – תוך שהם קוראים אותי. - באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?
אני כותב מאז שאני זוכר את עצמי, כבר בתור ילד. ובדיעבד זה גם היה חלק מהדברים ש"הצילו" אותי. הפריצה הגדולה התרחשה כשכתבתי בבלוג של קפה דה מרקר דאז, ותוך כדי עשיתי סדנת כתיבה אצל הסופרת גיל הראבן. שם הבנתי שאני בהחלט איש כותב, ושאין לי שליטה על זה. - באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר?
בעבר עבדתי כפרסומאי הכותב סלוגנים, ובסופי השבוע הייתי מלקט מילים לסיפורים קצרים למגרה. במשך השנים התחיל להירקם אצלי הספר "חוצה", בתהליך שלקח לי כמעט שבע שנים. ספר נועד להיכתב, הרי. גם אם יקח לו היריון ממושך. "חוצה" יצא לאור ולשמחתי גם זכה להצלחה, והבנתי מהתגובות שאנשים אוהבים. ומאז אני כותב. כמעט כל בוקר אני כותב כשעה או שעתיים לפני שאני יוצא אל שגרת היום, ובסופי שבוע אני יכול להתמסר לכתיבה במשך שעות ארוכות. מפעם לפעם אני לוקח לעצמי חופשת כתיבה מול הים או במדבר ואז אני כותב שעות מטורפות. - קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
אני מתעורר כל בוקר בשעה בחמש, כותב כשעתיים.
נוסע לעבודה.
חזרה הביתה בשעה שש בערב.
פעמיים בשבוע אחרי העבודה אני משתדל לנסוע לים לשחק מטקות.
פעם בשבוע אני מתופף טאיקו. לא מוותר על זה. ובימים אחרים אני פשוט כותב לתוך הערב שלי. הרבה כתיבה מתבצעת על ידי גם בסופ"ש או בחופשות כתיבה יזומות. - איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?
אני סופר נודד. כותב איפה שנוח לי. אין לי מקום קבוע, זה עניין של תחושה והרגשה. בסלון, בחדר העבודה, במיטה, בגינה, בבית קפה או במדבר. כל מקום שבו אני מניח את המחשב שלי הוא ערש הכתיבה שלי. - מה או מי גורם לך השראה?
תקופת הילדות שלי, כמובן. ההוויה שלי עצמי. כל כותב הוא תמיד חלק מהיצירה שלו – בצורה כזו או אחרת. ההשראה לדמויות ולתיאורים בסיפורים שלי תמיד יהיו מתובלים בנופי הילדות, בשכונה שגדלתי בה, בריחות ובטעמים של האוכל של סבתא שלי, וגם אירועים מכוננים שחוויתי השפיעו על כתיבתי, כמו למשל האזעקה שקראה לכל החיילים להתייצב למלחמה ההיא ביום כיפור. הייתי בן שש, וזה עדיין מרגיש לי כמו אתמול. - מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
כשאני עייף אני מתקשה להתרכז בכתיבה. גם סתם יום לא מוצלח של חוסר שקט. אבל סופר כותב גם כשהוא לא כותב, הוא שוהה בסיפור ואי הכתיבה לפעמים היא הכתיבה המשמעותית ביותר. - האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך אתה מפתח הלאה?
אני כותב לא מתוכנן. יש איזה רעיון בראש וזה מתחיל התפתח לעלילה אבל אף פעם זה לא מסתיים היכן שחשבתי שיסתיים. אני זז על פי התחושות שלי וכך גם זז הספר שלי. העלילה לרוב גמישה עד שהיא מתכנסת, ואז אני כבר יודע לאן אני מכוון. - איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
זה רגע שאין שני לו. בום זה נגמר. אני יודע בכל עצם בגוף שלי ובכל תחושה שקיימת. הספר מוכן למסע החיצוני. - אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
בכל הספרים שלי יש אלמנטים שבהם ניתן לזהות את הכתיבה שלי. הים השכונה. המסע הפנימי וכמובן המוזיקה שהיא תמיד חלק מהעניין אני תמיד חוזר לנקודת ההתחלה שלי. זה חשוב לי מאוד. היו עורכים ספרותיים שהיה להם מה לומר בעניין, אבל זה אני וככה אני מאמין. לפעמים יש בזה סיכון. - אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
קשה לי לבחור אחד. תמיד זה משתנה. הם לא השפיעו כמו שאני קורא בהם תמיד. ויש לסופרים תנועה שאני מרשה לעצמי להיות מעט מושפע ממנה. למשל:
ג'ומפה להירי החד פעמית
מארק סטרנד המשורר. תמיד אני חוזר אליו
והסיפורים הקצרים של קארבר
ג'ונתן פראנזן
כמובן שאין לזה סוף. - האם ואיך אתה עושה שימוש כסופר במדיה החברתית?
בהחלט עושה בה שימוש גם כאדם פרטי וגם כסופר. אני מוכר את הספרים דרך פרסום במדיה שהיא כלי עבודה משמעותי לחשיפה ולשיווק. - אילו תגובות אתה מקבל מקוראים?
הקוראים מזהים כנראה כנות ואמת. אני מנסה להיות בהיר ונוכח בטקסטים שלי וככל הנראה זה נוגע באנשים ומציף בהם את הזיכרונות, הטעמים והניחוחות מהילדות או מהחיים עצמם שהם חווים – כי בכל פעם שיש תגובות, הן תמיד עם עומק: כמה שהצלחתי לגעת בדיוק בנקודה כואבת או אישית, כמה ששיקפתי להם את עצמם, ועוד כאלה. זה מאוד מרגש ומספק.
הרי כל סופר כותב חלקים מעצמו. יש מי שיותר ויש מי שפחות. אני כותב בספרי חלקים משמעותיים מחיי. העולם הוא שדה משחקים וכסופר קיבלתי את המתנה לבנות ולהרכיב ולתאר תהליכים מסעות פנימיים וגיבורים. וקוראים מזדהים בהחלט עם התנועה והמרחב של הגיבורים והעלילה. ומתברר שהעולם מלא באנשים דומים וזה נוגע בלא מעט אנשים, כנראה זה חלק גם מחייהם - על כמה פרויקטים אתה עובד בו זמנית?
אני כותב תמיד. כרגע אני עובד על נובלה. ואוסף ועורך את הסיפורים הקצרים שכתבתי בשנים האחרונות. - מה אתה עושה כאשר אתה לא כותב?
אני מנכ"ל חברת "קיסריה אריזות". מנגן טיאקו. ועף על הים. יש לי עולמות נוספים של חיים. כמה דרורים שמתנקזים לבסוף לדרור הכותב.
תגובות