עיתונאי ב Ynet. במאי 2025 יצא ספר הביכורים שלו "ברור שיבוא אס" בהוצאת קינמון.

1. למה אתה כותב? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
   אני כותב כי זו הדרך הכי נוחה עבורי לתקשר. יש המון תחושות ורגשות שאני לא יודע וכנראה גם לא רוצה להביע בעל פה. בכתיבה אני מרגיש הרבה יותר ברור ומובן מאשר כשאני מדבר. בנוסף לכך, הפיצ'רים הבלעדיים של הכתיבה כמו היכולת למחוק, לערוך ולשכתב – הופכים אותה לכלי שקוסם לי הרבה יותר מדיבור.
   הכתיבה מאפשרת לי להסיר מעליי בקלילות את גלימת האיפוק שאני נוהג לעטות עליי ביומיום. הרתיעה מדיבור על נושאים קשים, אישיים וכואבים והגבולות שאני מציב לעצמי בתקשורת ורבלית, מתמוססים כלא היו כשאני מתיישב לכתוב.
   
2. באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאתה יודע לכתוב?
   התחלתי לכתוב לראשונה בבית הספר היסודי. במסגרת שיעורי בחירה והעשרה שהוענקו לנו אז, שובצתי בשיעור "עיתון קיר", שבו הכנו מעין עיתון שפורסם על הקיר במסדרון בית הספר.
   את המורה בשיעור ההוא, ברק אטקין, אני זוכר לטובה עד היום. מעבר להיותו מורה מעולה שחינך אותנו לאהבת הכתיבה ולימד אותנו את יסודות העיתונאות, ברק פרסם באותם ימים את ספר הביכורים שלו, "למד אותנו בונפרט", שכתב ביחד עם תלמידי כיתה ט' מבית הספר. אני זוכר היטב איך הבטתי בהערצה בילדים הגדולים שמכרו את הספר בדוכן שהוצב ביום ההורים בבית הספר, ואיך חשתי באותם ימים שלפרסם ספר זה הדבר הנשגב ביותר שאדם יכול לעשות בעולם הזה.
   הפעם הראשונה שבה הרגשתי שאני יודע או לפחות מסוגל לכתוב הייתה בתקופת הצבא. לקחתי אז על עצמי את כתיבת הברכות לחיילים שמשתחררים והפידבקים שקיבלתי היו מצוינים. גיליתי לתדהמתי שאני מסוגל לגעת באנשים באמצעות מילים כתובות והחלטתי שכדאי להמשיך ולנסות לטפח את השריר הזה.
   
3. באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופר?
   השלב הזה עוד לא הגיע. הקריירה הספרותית שלי ממש בחיתוליה. אני עדיין מעכל את יציאתו לאור של ספר הביכורים שלי. כרגע, אני מתייחס אל עצמי כאל אדם כותב. כתיבה בין אם זו כתיבה עיתונאית או ספרותית, היא חלק בלתי נפרד מההוויה שלי. אני חושב תוך כדי הקלדה. קשה לי לדמיין את עצמי עוסק בתחום שאינו מערב כתיבה.
   
4. קח אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך?
   יום כתיבה הוא מונח מאוד שאפתני כשאתה עובד במשרה מלאה ומגדל תינוקת וילד קטן. לכן, בכל הקשור לכתיבה שאינה חלק מהעבודה שלי, מוטב לדבר על "שעות כתיבה". שעות הכתיבה הללו מתרכזות בעיקר בשעות הערב, אחרי שהילדים הולכים לישון או בבוקר המוקדם, לפני שהם מתעוררים.
   בגלל שזמן הכתיבה שלי מוגבל יחסית, אני נעזר ברס"ר קשוח בשם Pause, תוסף מצוין ל-Chrome שחוסם את הגישה לאתרים מסיחי דעת. חשוב לי שאת הזמן הלא רב שאני מקציב לכתיבה חופשית, אנצל באמת לכתיבה או לפחות לניסיון לכתיבה. כן, גם להביט חסר אונים במסך הלבן והריק של Word זה חלק בלתי נפרד מהעיסוק בכתיבה בעיניי.
   
5. איפה אתה כותב, תאר לנו את סביבת העבודה שלך?
   כיום אני כותב בעיקר בבית. פינת העבודה שלי ממוקמת בסלון וזה בהחלט לא אידיאלי, אבל למדתי עם הזמן לכתוב ולעבוד בתנאים הללו. מכיוון שאני כותב בעיקר כשהילדים ישנים, הרעש הוא לא פקטור משמעותי במיוחד, ובמקרים בעייתיים, אני נעזר באוזניות מבטלות רעש.
   עוד דבר שמאפיין את סביבת העבודה שלי הוא הגלריה המפוקפקת של כוסות הקפה שניצבת על השולחן. כתיבה היא פעילות שלוחצת בדיוק על עצבי ההתמכרות שלי. אני מוצא את עצמי ניגש למכונת האספרסו בכל פסקה שלישית בממוצע.
   
6. מה או מי גורם לך השראה?
   קריאה, קריאה וקריאה. בכל פעם שאני מעוניין לכתוב על נושא חדש, אני ראשית מחפש את רשימת הספרים הבולטים הקודמים שנכתבו עליו וצולל לתוכם. אמנות היא חיקוי, זה לא אני אמרתי, אלא יווני חכם אחד, אריסטו. לא נתקלתי מעולם ביצירה אמנותית שהומצאה לגמרי מאפס.
   כשאני קורא יצירה טובה בנושא שמעניין אותי לכתוב עליו בעצמי, אני מנסה, עם כל הקושי שבדבר, להניח לרגע בצד את קנאת הסופרים ובמקום זאת לספוג כמה שיותר מהטכניקות ומהסגנון של הכותב.
   
7. מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?
   אני מכור לצפייה בספורט ובכל פעם שיש אירוע ספורט גדול כמו מונדיאל או אולימפיאדה למשל, כל המחשבות שלי סובבות סביבו וקשה לי מאוד להתרכז בכתיבה. ההחלטה שקיבלתי בנושא היא פשוט לשחרר. אני מודע לכך שלא אצליח לכתוב בתקופת המונדיאל ולוקח הפסקה יזומה של חודש מהכתיבה.
   
8. האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך אתה מפתח הלאה?
   מהדמויות, אבל הייתי רוצה שמהעלילה. אני מאמין מאוד בתכנון מראש ובבנייה של עמודי תווך יציבים המחזיקים את היצירה, אבל המוח שלי מפוזר מדי ומסרב לעבוד ככה. אני נאלץ לקבל זאת בהכנעה ומשלם את המחיר בריבית ד'ריבית של מחיקות ושכתובים.
   
9. איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
   המבחן פשוט. אם אני מעדיף לשטוף כלים ולו רק כדי לא להביט פעם נוספת בטקסט שלי, זהו כנראה הרגע הנכון לקחת ממנו חופשה קצרה, ולהעבירו לבחינת עיניים מקצועיות ורעננות שיקראו אותו מפרספקטיבה שונה.
   
10. אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
    עצם הכתיבה על פוקר, משחק ללא הכרה ממסדית שנחשב בארץ ללא חוקי, וזר גם לזירה הספרותית העברית, היא נטילת סיכון. ועדיין, כתיבה על נושא ממלכתי יותר או קל לעיכול יותר, שאין לי תשוקה אמיתית וחיבור רגשי כלפיו, היא סיכון גדול פי כמה בעיניי.
    זכיתי לחיבוק חם מקהילת שחקני הפוקר בישראל בכל תהליך ההוצאה לאור, ואני שמח לראות כשכעת, כשהספר כבר יצא לאוויר העולם, גם אנשים שלא שיחקו פוקר מעולם נהנים מהספר ומתחברים לתהליך שעובר הגיבור.
    
11. מהם החלקים שאתה הכי אוהב והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?
    החלק שהכי נהניתי ממנו ובפער גדול מהיתר, היה העריכה הספרותית. עורכת הספר גל אלגר היא מקצוענית מהשורה הראשונה עם יכולת לזהות ניואנסים בספר שלי שלעולם לא הייתי שם לב אליהם בכוחות עצמי.
    אך מעבר לכך, שלב העריכה הוא הנקודה הראשונה בתהליך ההוצאה לאור שבה סוף סוף הבדידות שלך ככותב מופגת. לפתע, יש לצידך שותף אמיתי ליצירה, מישהו שעוזר לך לנער את הספקות שכל הזמן מנקרים בך ומסייע לך לפלס את הדרך הארוכה ועמוסת המכשולים עד ליציאה לאור.
    החלק שהכי פחות נהניתי ממנו היה מימון ההמונים של ההוצאה לאור. ההתגייסות של קהילת הפוקר ושל חבריי הייתה נהדרת, והגיוס עבד טוב ומהר בהרבה משחשבתי, אבל התקופה כולה ניגנה על כל החרדות, הלחצים והפחדים שלי. מצאתי את עצמי מבוקר ועד ערב, לוחץ באופן כפייתי על כפתור הריפרש בתקווה שאולי עליתי בעוד אחוז בדרך ליעד.
    
12. אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
    מבין הסופרים הישראלים, יהושע קנז. יש בכתיבה שלו ממד של רגישות לצד מופנמות של אדם הצופה בהתרחשות מהצד. אני מאוד מתחבר לזה. בספרות הזרה, ניק הורנבי היה זה שלימד אותי שגם אם התחביבים והתשוקות שלי אזוטריים וגורמים להרמת גבה אצל רבים, זה לא אומר שהם לא שווים ספר.
    
13. האם ואיך אתה עושה שימוש כסופר במדיה החברתית?
    עד לשלב ההוצאה לאור של הספר שלי, מעולם לא פרסמתי סטורי ברשתות החברתיות. כעת מטעמים ברורים, אני עושה זאת ומרגיש כמו מהגר במדינה זרה שמדבר בשפה קלוקלת ומקבל מבטים ספק תמהים ספק מגחכים מהסביבה. עד לספר הבא, אני מקווה כבר לשלוט בשפה החדשה והקשה הזו.
    
14. אילו תגובות את מקבלת מקוראים?
    עד כה התגובות שאני מקבל ברובן המכריע טובות מאוד ומחממות את הלב. משמח אותי במיוחד לשמוע מאנשים שהם סיימו את הספר במהרה, כי כקורא כתיבה קולחת היא דבר שמרשים אותי במיוחד. ספר טוב צריך לזרום בעיניי כמו סדרת טלוויזיה סוחפת. עם זאת, ברור לי שישנו פער בין תגובות המגיעות בפנייה ישירה לכותב לבין כאלו המתפרסמות בתקשורת או ברשתות החברתיות. אף אדם נורמלי לא יפנה במיוחד לכותב כדי להגיד לו "הספר שלך גרוע, סבלתי מכל עמוד", הוא כן לעומת זאת עשוי לכתוב זאת בביקורת בעיתון או בעמוד הפייסבוק שלו. אני מודע לכך שהביקורות השליליות עוד עשויות להגיע, ואם וכאשר זה יקרה, אדע לחבק גם אותן באהבה.
    
15. על כמה פרויקטים את עובד בו זמנית?
    אחד. ציינתי כבר שלמוח שלי יש נטייה להתפזר, והדבר הכי גרוע מבחינתי יהיה להאכיל את המפלצת הזו עוד יותר. מסתובבים לי בראש באופן קבוע מספר רעיונות לפרויקטים שונים, אבל ברגע שאני בוחר את הדבר שאני באמת רוצה לעשות, אני מפנה את כל משאבי הזמן והריכוז שלי עבורו.
    
16. מה אתה עושה כאשר אתה לא כותב?
    בעיסוקי המקצועי אני עיתונאי ב-ynet. עיקר עבודתי היא דווקא לא בכתיבה אלא בעריכה, טיפול בטקסטים שאנשים אחרים כתבו. אני אוהב את עבודת השיוף, העיצוב הטקסטואלי וההידוק ומרגיש שהיא משפרת אותי גם בתור כותב.
    חוץ מזה, אני מגדל עם זוגתי שני ילדים מתוקים, משחק ולומד פוקר, המשחק שעומד במרכז ספר הביכורים שלי "ברור שיבוא אס", צופה המון בספורט, סדרות וסרטים, קורא ספרים וערכים אקראיים בוויקיפדיה ומחפש באובססיביות אחרי מוזיקה שתעשה לי קווץ' בלב.
    
17. על מה אתה עובד עכשיו?
    ספר הביכורים שלי יצא לאור ממש לאחרונה, כך שכרגע אני מפנה את כל האנרגיות לקידום ולשיווק שלו. לאחר מכן, אתחיל לעבוד על הספר השני. אני שואף שכתיבת ספרים תהפוך לחלק אינטגרלי מהחיים שלי.