נמר של נייר
(מוקדש לאלתרמן בחיוך)
אַל תְּשׁוֹרֵר לִי בְּנִימָה נִרְגֶּשֶׁת
אֶל תַּחְמִיא לִי בְּמִלִּים גְּדוֹלוֹת
עִיַּפְתֶּי מְכַל אֵלֶּה שָׂבַעְתִּי עַד כְּלּוֹת
אֲהוּבִי הַנּוֹדֵד
אֲהוּבִי הַבּוֹגֵד
כִּי הוֹלֵךְ אַתָּה וְלָנֶצַח לֹא תַּגִּיעַ
כִּי יָדֶיךָ כַּבְדוּ וְאָזְלוּ מִגּוּפִי
כִּי אַתָּה הַמְּאַהֵב שֶׁל כּוֹכְבֵי הָרָקִיעַ
מֵעוֹלָם לֹא הִנַּחְתָּ
שְׂפָתֶיךָ עַל פִּי.
קַצְתִי אָהוּב בְּשִׁפְעַת דִּמּוּיֶיךָ
מִקְסָם מִצְלוֹלֶיךָ הֵן פָּג מִשֶׁכְּבָר
כִּי מָה לַעֲשׂוֹת וְאֵין בְּכָל אֵלֶּה
כְּדֵי לְחַמֵּם לֵב וְגוּף בְּיוֹם קַר
הִנֵּה הָאִשָּׁה הָאֱלִיל וְהָעֶבֶד
נִצֶּבֶת מִנֶּגֶד זָרָה בָּעוֹלָם
הִיא נוֹשֵׂא ומוּשָׂא שֶׁל מֵיטָב חֲרוּזֶיךָ
אַךְ אֵינֶנָּהּ אִשָּׁה שֶׁל בַּשַּׂר וְשֶׁל דָּם.
הֱיֵה שָׁלוֹם אָהוּב, נַוָּד עוֹגֵב
מַחְשְׁבוֹתַי עֲדַיִן מְהַלְּכוֹת אִתְּךָ
הַדְּמָמָה הָזוֹ בֵּין כְּאֵב לִכְאֵב
הַדְּמָמָה הַזֹּאת הִיא שֶׁלְּךָ!
המחווה הזו לאלתרמן, שכתובה בקצבו, בסגגנונו, ומתכתבת עם דימוייו, מעריכה את יכולתו והשפעתו ומתריסב בה בעת מתומצתת בשם שנתנה השוררת לשיר ההתרסה: נמר של נייר.
אבל… ביננו, מה באמת חייב משורר המבטא את כאבו שלו ואת כמיהותיו לקוראיו, לקוראותיו?
נהדר! שיר על אהבה כואבת, אלתרמני לעילא ולעילא.
אלישבע יקרה, את צודקת הוא לא חייב להם מאומה, אבל אני בטוחה שהיה שמח לתגובה, גם אם היא מתריסה, היא מעידה קודם כל שאני בת בית בשירתו ואוהבת אותה ומותר להתריס.
מעבר לאהבת "כוכבי הרקיע" שירך זה מאוהב ב"כוכבי השיר", לפיכך הינו מרשים ומשכנע בעומקו ובאיכותו היצירתית.
תודה יהודה על תגובה אלתרמנית למהדרין!
תודה רבה יטבת. שימחת!
אכן! בוודאי!!
חשבתי שזה גם משתמע מדבריי שלי שעליהם הגבת כאן.
הבנתי, תודה רבה אלישבע. היה נראה לי שסיום הערתך מסתייג מההתרסה שלי. מקבלת תיקון.
שיר נהדר ומיוחד, שיר אהבה וכאב, כמיהה ואכזבה, מילים המביעות את התשוקה לאהבה פשוטה, אמיתית, למגע צורב בעור ולא למילים נישאות שאין מאחוריהן אמת.
כתוב יפה מאוד בסגנונו של אלתרמן הגדול והאהבה העמוקה אליו מורגשת בלב כל מילת התרסה
תודה רבה נגה על תגובה מחבקת ורגישה!