משוררת קסומה של אור ומים
לזכרה של אמירה הס.
צר לי מאוד על מותה של המשוררת החלוצית והמקורית אמירה הֶס (2023-1943) שהלכה לעולמה עתה בגיל 80. אני אהבתי את שירתה מראשית דרכה בספרות באמצע שנות השמונים, הזמן שבו, גם אני, הגעתי כקורא צמא ואוהב שירה אל הרפובליקה של המילים, לעולם הבֶּלטריסטיקה.
הס נולדה בבּגדאד שבעיראק. מצד אימה הייתה בת למשפחת בית-אדוני, שושלת של מקובלים ומשוררים, בהם אסנת התנאית (1590–1670). בשנת 1951 עלתה לישראל עם הוריה ואחיה, ובתחילה גרה משפחתה במעבּרת באר יעקב. היא סיימה לימודים תיכוניים כלבורנטית, ולמדה קורסים בערבית באוניברסיטה. הס נישאה למדבב עזרא הס ביולי 1972, והתאלמנה ממנו בשנת 2010.
היא הופיעה בכמה הצגות בַּתיאטרון הקהילתי בקראוון ובתיאטרון החאן ואף הייתה ציירת מוכשרת והציגה בתערוכות שונות, אך הפורטֶה שלה היה ונשאר המילים והשירה. היא נאדרָה על שנים עשר ספרי השירה המפוארים שלה, בעיקר השניים הראשונים שהפתיעו את עולם השירה וניערו אותו מרבצו באבק הרגש המאופק.
הֶס פרצה לעולם השירה כשזכתה בפרס לוריא על הספר הנפלא "וירח נוטף שִׁגעון" (עם עובד, 1984) איזה שם מיסטי-קבּלי לספר! ואחר כך עברה בגאון את משוכת הספר השני, מעקש מסוכן ומוכר לכל יוצר, תחת הכותרת הנהדרת "שני סוסים על קו האור" (עם עובד, 1987), ספר שאינו פחות טוב מקודמו. הפואטיקה הזורמת, האמונית, האישית-ביוגרפית והמיסטית הזאת שמה על הקוֹצוֹת את נוסח הרגש המאופק והחילוני ששלט, ובמידה רבה שולט עד היום בשירה, שהאידיאולוג הפואטי המרכזי שלו הוא כמובן המשורר נתן זך.
היא נישאה על כפיים במיליֶיה, אלא שלאחר מכן נפל מעמד שירתה אפיים ארצה, לא חלילה בשל איכות השירה, זאת המשיכה להתקיים, אלא כיוון שתשומת הלב הציבורית נדדה לאחרים. והנה עם ההצפה בשנים האחרונות של "הפוליטיקה של הזהויות" בכלל ושל הזהות המזרחית בפרט עלה שוב העניין בשירת הס והתברר שהשפיעה, למשל, על יוצרים מרכזיים, הבולט שבהם הוא אולי אלמוג בֶּהר.
עם זאת, לראות את שירת הס, נצר למשפחת מקובלים, רק דרך פריזמת "הפוליטיקה של הזהויות" והזהות המזרחית, הרי זה עוול ליצירתה כי יש בה יותר מזה, והדבר בולט עד לספרה האחרון, גם בעל שם כובש המעיד כאלפי עדים על הפואטיקה שלה "צער האהבות הכּלואות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021), המהדהד מיד אווירת קבלה ומיסטיקה יהודית כדרכה.
הנושאים האוטוביוגרפיים: מסע לאירופה בכלל ולגרמניה בפרט; בני משפחה שאינם כבר; התשוקה לגבר, חיפוש אחר האלוהים בפרטים – כל אלה מקבלים אצלה רוח גבית קבלית הנקשרת עמוקות, גם מבחינת הניגון, למיסטיקה יהודית ולגלגול נשמות.
"זו דרכם של כְּריסטוּסים, / שהם צריכים לקום לתחייה. / אנחנו מצַפּים שהמתים ירקמו עור וגידים ולא ייעלמו / באיזו קריָה, / כי מישהו נעץ עינו באהבתנו. / אלך לִכְנסייה. / אני נולדת מחדש לזוג גרמנים / בזהות חדשה לגמרי / ולא יודעת אם זה מה שאני רוצה. / לא בטוח אם רציתי לעשות זוג גרמנים למאושרים, / כי נולדתי להם" (שיר ללא שם). כמה בולט אצלה החופש הדתי. היא פתוחה לָעולם ולא עקודה בחוקים וצווים, פלוּאידית במעבר מדת אחת לאחרת ובַגלגולים השונים.
זה מה שהופך את הס למשוררת מעניינת וייחודית מעבר לאתניות. כפי שאומר המשורר, הסופר והמסאי ד"ר צדוק עלון: ההיבט הרליגיוזי החזק אצלה מעביר את השירים מהקומה הפרטיקולארית האותנטית לַקומה האוניברסאלית, כלומר לָארכיטיפים ולַמיתוס.
יש האומרים, אולי מתוך רצון להאדיר את המשוררת, כי לשירתה של הס אין אבות ואימהות בספרות העברית. ייתכן, אם כי אני זוכר שירים קבליים יפים של שלמה שנהוד (1984-1912) למשל בספרו "שירי חקל תפוחין" (המנורה תשל"ג) ו"מסע בנוף העצבות" (חמו"ל 1985), אך אצלו השימוש בקבלה הרבה יותר מעודן ולא אינטנסיבי ושורשִׁי כאצל הס.
אבות ואימהות אולי לא, אבל מקבילות מעניינות כן. אין רחוקה שירתה של הס, משירתה של משוררת מצוינת אחרת, חיה אסתר: "כי הריח יש לו מבוא גדול באהבה" (מרחף, 1998). אלא שאצל אסתר המיסטיקה היהודית נותרה בליבת הטקסט הדחוס ואצל הס, חל איזה אִוורור טקסטואלי עם השנים שהפך את השירים נגישים יותר.
אצל הס, הרבה פעמים שיר הוא המשׁכו של השיר הקודם, או נוגע בנקודה דומה, תוך שמירה על המידה. ואם להשתמש בלשון קבלית א-לה סופר דוד שחר האהוב עליי: אין הכלים יכולים להכיל את השפע, ולכן השיר גולש.
בשירת הס זכר ונקבה, בשם הפמיניניוּת והפמיניזם, משמשים בערבוביה באותו שיר: "אני בּנִבכי תהיות, / ואני מאוֹהב כְּאֵבים, / נסער מסעות, / נבלם דמעות, מתמסרת / אל געגועים נוטֵי חסד"; או המילה "זמן" המשמשת גם היא כנקבה "אבל גם הזמן הָמָה / רננה אחרת, / הזמן דוהרת צְלָב, / הזמן זוהרת עָב, / עבות הזמן".
יש לה משחקי מילים ומצלולים זורמים ואסוציאטיביים הקיימים מבית לבית, משורה לשורה: "אני מוות קליני מְרַחֵף בתוהו בּשׂר, / אני קלינית, / כִּליונית. / אני כלנית בשדה יקנעם, / אני כּלה יפה הייתי מאוד לרוח הכלל / וקלילה נישאתי כמו מלמלה רוחשת".
יש לה הומור שחור: "יוּדוֹ-נצנץ טהור, / ברית מילה בין העמים / ללא חיתוך איברים. / באישיות שלי אין מֶנְגֶלֶה. // מקסימום על האש / באיזה פארק לאומי…"
אך מעל הכול יש לה שדה סנמנטי דומיננטי של אוֹר על כל נגזרותיו, המתקשר לילדה שבה, וכן למים מפכּים וזורמים, המתקשרים לאישה שבה, ואף למילים החריגות משדה המדע שלפתע נשתלות נכון בטקסט המיסטי.
הנה שיר אור קצר מקסים אחד משלה ללא שם: "מה שריצד לךָ בָּעיניים – / הבוהק הזה / צלול / תמים / האישון הזה שלךָ / מילא את חלל הלב. // תמשיך לרַצד את האור הזה בזיכרוני, / שיהיה לי פנס של אור להמשך הדרך / כשתמיד תחסר". והיא כעת אכן תחסר.
נדמה כאילו המשוררת ירדה אלינו מהליקון, הר המוזות, ולוחות הפואטיקה בידה והיא משברת אותם לעינינו. ערבוב הדתות בדימוי שלי, שאני מביא כאן, אינו מקרי ומאפיין את שירת הס.
כל המקוריות הזאת הוכרה ב-2015 על ידי המִמסד הספרותי כאשר הס זכתה על שירתה הייחודית בפרס על שמו של משורר שהפואטיקה שלו רחוקה מאה ושמונים מעלות משלה, יהודה עמיחי. יהיה זכרהּ ברוך וספריה נקראים, אך לסיום עוד אחד קצרצר וקסום משלה ללא שם:
"אֵבֶר על אֵבֶר נֶחבּטה רוחי / בְּיִפעות הדממה, / כי שֶׁבֶר אין גֶּבֶס שיכול לתקן, / ריסוק אֶבְרֵי הנשמה".
שמח שרן העלה את שירת אמירה לראש התורן.אללה ירחמה
רוני היקר, שלמי תודה על התגובה. אכן משוררת שהיה בה משהו משלה, קול ייחודי ונדיר ששמר על עצמו. משהו אחר בתוך המילייה שלנו. יהי זכרה ברוך.
רשימה נהדרת על משוררת עם עומקים נסתרים ומסקרנת. ראיתי אותה פעם על הבמה בבית ביאליק והיתה חזקה ועוצמתית ואניגמטית במידה.
תודההה על הכתבה המקיפה. היא ראויה לה
תודה רני – משוררת מצויינת מאתגרת בשפתה הייחודית והמזג השופע שבה היכרתי אותה מעט נפגשנו בפסטיבל מטולה לפני כמה שנים וחברתה נעמה לי מאד.
מאיה היקרה, שלמי תודה על התגובה. אני מקווה ששלומך טוב יחסית בימים טרופים אלה. אכן משוררת מצוינת ומאתגרת הייתה אמירה הס. רני
רני, דברים טובים כתבת לזכרה של המשוררת החשובה הזאת. אני זוכרת אותה קוראת משיריה בערבי הספרות שהתקיימו בבית הסופר ע"ש חיים הזז בירושלים כשעוד היה במשכנו בעיר העתיקה, קריאתה ונוכחותה הבימתית היו מופע בפני עצמו.
יש לה ככל הנראה עזבון מעניין, אולי עוד נראה שירים משיריה שלא ראו אור.
תודה לך.
מעניין מאד.
תודה רני על הסקרנות שעוררת לגבי אמירה הס
ורדה היקרה, תיאור מעולה ומדויק של אמירה קוראת בשיריה. חיבוק ממני. רני
רן היקר,
הדלקת נר מאיר לזכרה של משוררת מיוחדת ואהובה, שידעה באור פינינ את סוד המיסיטקה שבפואטיקה ואת הסוד הפואטי שבמיסטי.
תודה — צדוק
אבי היקר מאוד, שלמי תודה על התגובה. אם כך הדבר, עשיתי מלאכתי כמבקר נאמנה. רני
צדוק היקר מאוד-מאוד, אכן משפט מוחץ ומדויק על שירת אמירה הס. לא לחינם הזכרתי אותך בהומאז' שלי הזה. אני למד ממך. רני
יפה משוררת יקרה, תגובתך דומה במעט לתגובה של ורדה. אכן אמירה הס הייתה ייחודית ומרשימה בהקראתה. היא דיברה על בית ביאליק ואת על בית הזז. אשרינו. הלוואי שנותרו שירים יפים ומעניינים משלה בעיזבון. את צודקת. חיבוק – רני