close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • מעשה בכד של קמח

    חגי קמרט | שירים לילדים | התפרסם ב - 15.12.20

    מַעֲשֶׂה בְּכַּד שֶׁל קֶמַח
    מַעֲשֶׂה שֶׁכָּךְ הָיָה
    הִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ יוֹאֵל שִׂמְחָה
    מִיקִי גּוּץ גָּד נְחֶמְיָה.

    יוֹאֵל הוּא שַׁתְקָן כְּבַד אוֹזֶן.
    שִׂמְחָה לֵץ וְגָד טַרְדָן.
    מִיקִי סְתָם אָדִישׁ, גּוּץ שֹמֵּן,
    נְחֶמְיָה נִבְרָא בַּטְלָן.

    שׁוּרוּ! כַּד רוֹבֵץ עַל שָׁיִּשׁ,
    בַּמִּטְבָּח שֶׁל גְּבֶרֶת גְּרוֹס.
    גַּד מַצִּיעַ חַת וּשְׁתַּיִם
    מִן הַקֶּמַח קְצָת לִסְחוֹב.

    שִׂמְחָה, גּוּץ, נְחֶמְיָה, מִיקִי!
    אַף מַצְמִיד גַּד אֶל חַלּוֹן.
    בּוֹאוּ נָא רְאוּ הֵצִיצוּ,
    אֵיזֶה כַּד יָפֶה, חֲלוֹם!

    יוֹאֵל אָז קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ,
    יֵשׁ לִשְׁקוֹל וְיֵשׁ לַחֲשׁוֹב!
    יֵשׁ לְתַכְנֵן דְּבָרִים בְּטַעַם,
    בְּלֹא לִטְעוֹת בְּלֹא לִשְׁגּוֹת.

    אַחֶרֶת
    אִמָּא תִּגְרְשֵׁנִי זוֹ הַפַּעַם.
    מִן הַבַּיִת אֶל הָרְחוֹב,
    כְּמוֹ חָיָה לִנְדּוֹד לִנְדּוֹד,
    בַּיּוֹם לִחְיוֹת עִם
    הַכְּלָבִים,
    בַּלַּיִל לִישׁוֹן עִם
    חֲתוּלִים.

    שִׂמְחָה לֵץ, הִטָּה הָאוֹזֶן,
    יוֹאֵל אָז הִסְמִיק, אַךְ שֹמֵּן
    כָּךְ לַחֲבוּרָה הִסְבִּיר
    שֶׁיּוֹאֵל הוּא חָכָם זָהִיר.

    אָז מִיקִי, נְחֶמְיָה אֲפִילּוּ,
    לְטָּכֵס עֵצָה הִסְכִּימוּ.
    הִצְטוֹפְפוּ בַּצַּד פִּנָה,
    לִפְתּוֹר אֶת קוֹשִׁי הַחִידָה.

    כָּךְ וְכָךְ הַבְּעָיָה,
    מַסְבִּיר לָחֶבְרֶה נְחֶמְיָה,
    אֵיךְ עוֹשִׂים שֶׁגְּבֶרֶת גְּרוֹס,
    עַל גַּבֵּינוּ לֹא תַּחְבּוֹט,
    אִם תְּגַלֶּה שֶׁזֶּה הַכַּד,
    אִיבֵּד חֲצִי תָּכְנוֹ עַכְשָׁיו.

    מַצִּיעַ שִׂמְחָה לֵץ עֵצָה;
    נָשִׂים לָהּ מוּל הַכַּד מַרְאָה.
    כָּךְ חֲצִי קֶמַח שֶׁבְּכַד,
    עוֹד חֲצִי בַּמַּרְאָה נִשְׁקָף,
    יִתְּנוּ לָהּ כַּד מָלֵא מַמָּשׁ!

    אָז צָחֲקוּ מִפֶּה לְאוֹזֶן,
    מִיקִי גַּד וְגוּץ הַשֹמֵּן.
    יוֹאֵל כְּבַד שְׁמִיעָה פָּסַק,
    הַצָּעָה יֵשׁ לוֹ מַמָּשׁ!
    מַחֲצִית הַכַּד יִטּוֹל לוֹ גָּד,
    סֻכָּר יִשְׁפּוֹךְ לְשָׁם מִיָּד.
    אַחַר, יִבְחַשׁ הֵיטֵב בְּכַף,
    כָּךְ לֹא יֻרְגַּשׁ חֶסְרוֹן בַּכַּד.

    וּמָה הָרַע אִם קְצָת לְטַּעַם
    יִשְׁפּוֹךְ קְצָת מֶלַח, גַּד, הַפַּעַם?
    כָּךְ מַצִּיעַ שִׂמְחָה לֵץ,
    וּמִצְּחוֹק הוּא מִתְפּוֹצֵץ.

    כָּךְ נָפְלָה הַהַחְלָטָה
    תִּתְבַּצֵּעַ פְּעֻלָּה.
    הֶחֱלִיטוּ פֶּה אֶחָד, כֻּלָּם.
    גַּד יְבַצֵּעַ זֹאת,
    אוּלָם…
    לְפֶתַע כָּךְ בְּלִי אַזְהָרָה
    נִשְׁמְעָה פֹּה הַבְהָרָה.
    נְחֶמְיָה זֶה גָּדַל הַגּוּף,
    הֵעֵיז לוֹמַר דְּבַר מָה חָשׁוּב.

    כָּךְ עָלָה עַל הַדּוּכָן
    וְאֶת יָדָיו בַּכִּיס טָמַן
    וּבְקוֹל לֹא קוֹל הֵעֵז לוֹמַר,
    לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר נִמְהָר…

    מָה יֵשׁ לְךָ אָמְרוּ בִּדְחִילוּ,
    מוּלוֹ פְּנֵי חֲבֵרָיו הִרְצִינוּ.
    עִיזְבוּ!
    אוּלַי יֵשׁ לוֹ עֵצָה,
    אָמַר הַגּוּץ
    הַסְכֵּת וְשָׁמַע!

    טְפִיחָה עַל גַּב וְעוֹד טְפָחַיִים
    פָּתְחוּ לְפִיו בַּעֲצַלְתַּיִים.
    הִכְרִיז; אֵין צוֹרֶךְ בַּמְּשִׂימָה,
    אֶפְשָׁר פָּשׁוּט לִקְנוֹת עוּגָה.

    רְאוּ שִׁמְעוֹ! “זֶה דָּבָר חֲכָמָה”
    אָמַר הַלֵּץ, פָּנָיו חֵימָה.
    אֲפִילּוּ יוֹאֵל כְּבָר הֵשִׁיב,
    עוּגָה לִקְנוֹת? זֶה עֵסֶק בִּישׁ.
    בִּשְׁבִיל מָה פֹּה הִתְכַּנַּסְנוּ
    לַטָּכֵס עֵצָה הֶחֱלַטְנוּ
    אִם יוֹדֵעַ נְחֶמְיָה
    פִּתְרוֹן כָּל בְּעָיָה?

    הוֹסִיף גַּד, אִם זֶה פָּשׁוּט
    לִקְנוֹת עוּגָה כָּךְ בַּחֲנוּת
    טוֹל נָא כֶּסֶף נְחֶמְיָה
    לְךָ וְקְנֶה לְךָ עוּגָה.

    בֵּינְתַיִים מִיקִי שְׁמִּיקִי
    לַמְּשִׂימָה נִרְתַּם אַדִּישִׁי
    בְּשֶׁקֶט וּבְנַּחַת בְּלִי כָּל מִלָּה,
    הִצְמִיד אַפּוֹ אֶל הַשִּׁמְשָׁה.

    וּגְבֶרֶת גְּרוֹס, הוֹ! גְּבֶרֶת גְּרוֹס,
    מִן – הַסְּתָם, כְּבָסִים הָלְכָה לִתְלוֹת.
    מִיהֵר אָז מִיקִי הָאָדִישׁ
    לְהִיכָּנֵס לַחֶדֶר חִישׁ.

    עוֹד קְצָת מְעַט הוּא בַּמִּטְבָּח,
    נָטַל כַּף קֶמַח וְעוֹד כַּף.
    סֻכָּר וּמֶלַח שָׂם בַּכַּד
    בָּחַשׁ הֵיטֵב בְּיָד אַחַת.

    וְהַחֲבוּרָה כֻּלָּהּ,
    אַף הִצְמִידָה אֶל שִׁמְשָׁה.
    הִסְתַּכְּלָה וְצָחֲקָה,
    כְּמוֹ הָיְתָה זוֹ הִילּוּלָה.

    אַךְ גְּבֶרֶת גְּרוֹס, הוֹ גְּבֶרֶת גְּרוֹס,
    חָשָׁה אֶפְרוֹחִים לִתְפּוֹס.
    מִן הַכְּלוּב הֵם נִמְלְטוּ,
    אֶל הַחֶדֶר נִכְנְסוּ.

    הִנֵּה הַגְּבֶרֶת הַמְּגֻנְדֶּרֶת,
    בִּכְבֵדוּת הִיא מִתְנַהֶלֶת.
    הִיא קוֹצֶפֶת,
    הִיא רוֹעֶמֶת,
    הַחֲבוּרָה בַּחוּץ נִרְגֶּשֶׁת.
    אֶפְרוֹחִים,
    זוֹ גְּבֶרֶת גְּרוֹס,
    בְּכָל מְחִיר רוֹצָה לִתְפּוֹס.

    אוֹי לָכֶם הִיא מְאַיֶּימֶת,
    הִיא גּוֹעֶרֶת,
    הִיא רוֹטֶנֶת,
    מְדַלֶּגֶת עַל שְׁרַפְרַף,
    אֶפְרוֹחַ קָט חָשׁ וּבָרַח

    אוֹי לְךָ פּוֹחֵז אוֹמֶרֶת
    מַטְאֲטֵא בַּיָּד אוֹחֶזֶת,
    מְנִיפָה אוֹתוֹ אֵל עַל,
    גּוּץ שֶׁבַּמִּטְבָּח נִבְהַל
    וּבַחוּץ הַחֲבוּרָה,
    זֶה מִזְּמַן כְּבָר הִסְתַּלְּקָה.
    אֶפְרוֹחִית קְטַנָּה נִרְגֶּשֶׁת,
    בַּפִּינָּה הִיא מִשְׁתּוֹפֶפֶת,
    מְצִיצָה מְחִילָה!
    אַךְ גְּבֶרֶת גְּרוֹס אוֹתָהּ רוֹאָה.

    אוֹי לָךְ אוֹי לָךְ אַתְּ פּוֹחֶזֶת,
    גְּבֶרֶת גְּרוֹס כְּבָר מְמַהֶרֶת,
    בְּמַטְאֲטֵא חוֹבֶטֶת הַךְ,
    הָאֶפְרוֹחִים כְּבָר בַּמִּטְבָּח.

    הִנֵּה הִיא קְרֵבָה הוֹלֶכֶת,
    זוֹ הַגְּבֶרֶת הַמְּסֻרְבֶּלֶת,
    בְּיָדָהּ הַמַּטְאֲטֵא,
    מִיקִי חָשׁ לְהִתְחַבֵּא.

    אַךְ אֵין הֵיכָן, אֵין מַחֲסֶה,
    אָז בְּוִילוֹן הוּא מִתְכַּסֶּה.
    אוֹיָה! אֵין פֶּתַח הַצָּלָה,
    כִּי גְּרוֹס אֶת נְעָלָיו רוֹאָה.

    צֵא הַחוּצָה הוֹ פּוֹחֵז,
    הַרְאֵה פָּנֶיךָ, הִתְבַּיֵּשׁ!
    אֵיךְ הֵעַזְתָּ אֵיךְ נִכְנַסְתָּ,
    וּכְבָר אֶת עֲצַבֵּי הִרְַגָּזְתָּ.
    כָּךְ קוֹצֶפֶת גְּבֶרֶת גְּרוֹס,
    מִילִּים פּוֹלֶטֶת בְּלִי חֲסוֹךְ;
    שׁוֹבָב קָטָן וּפֶגַע רַע,
    גַּזְלָן קָטָן בְּלִי עַיִן הָרָע.
    עוֹד רֶגַע קָט בְּלִי שֶׁהִיָה
    אֶתֵּן לְךָ מָנָה טְרִיהָ.

    אָז, שֹמֵּן גּוּף זֶה מִיקִי גּוּץ,
    הֵבִין הֵיטֵב אֶת שֶׁנָּחוּץ.
    אֶל הַדֶּלֶת חִישׁ שָׁעַט
    לִמְצוֹא עַצְמוֹ בַּחוּץ חָפָץ.

    אַךְ הַדֶּלֶת הוֹי צָרָה,
    נִסְגְּרָה עַל מַנְעוּלָהּ.
    וְאֵין יוֹצֵא וְאֵין נִכְנָס
    וְאֵין מוֹצָא וְאֵין מִפְלָט.
    הוֹ אָז!
    אַל דּוֹפֶן דֶּלֶת, גּוּץ נִלְחָץ.
    אוֹ וְאִי מִפִּיו פָּלַט.
    כִּי הָאוֹזֶן הוֹי נִלְחֶצֶת,
    בָּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל גְּרוֹס הַגְּבֶרֶת.

    אַי כּוֹאֵב לִי, אַי הָאוֹזֶן,
    מִתְפַּתֵּל לוֹ גּוּץ הַשׁוֹמֶּן,
    וּמֵעָלָיו זוֹ הִגְבִּירָה,
    נִרְאֵית מַמָּשׁ כְּנְֵפִילָה.
    הַיָּדַיִים; יְדֵי טוֹחֶנֶת.
    וְהַפָּנִים; חוֹלֵי אַדֶּמֶת.
    וּכְפֶלִים שֶׁל מְשַׁמְּנִים,
    עַל פַּרְצוּפָהּ נִרְאִים תְּלוּיִים.
    הַשִּׁינַּיִים לְבָנוֹת,
    מִיָּד תַּחְטוֹף מַכּוֹת טְרִיּוֹת.
    כָּךְ אוֹמֶרֶת גְּרוֹס בְּלַהַט,
    וּמַכָּה לָגוּץ בַּתַּחַת.

    אַי כּוֹאֵב לִי, דַּי! הַפְסִיקִי,
    מִתְחַנֵּן אָז שְׁמִּיקִי מִיקִי.
    אַךְ הַגְּבֶרֶת כְּמוֹ כְּאִילּוּ,
    לֹא שָׁמְעָה אוֹתוֹ אֲפִילּוּ.
    אֶת הָאוֹזֶן כְּבָר עָזְבָה,
    אַךְ בַּשְּׁנִיָּה מִיָּד אָחֲזָה,
    וּכְמוֹ הָיְתָה זוֹ הַצְהָרָה
    אֶל הָאוֹזֶן שְׁאָגָה;
    שֶׁלֹּא תַּחֲזוֹר, שֶׁלֹּא תָּעִיז,
    אוֹתִי כָּל כָּךְ, כָּךְ לְהַרְגִּיז.
    שֶׁאִם לֹא כֵּן אָז בְּוַדַּאי,
    בְּךָ, אֶחְבּוֹט שׁוּב עַד בְּלִי דַּי.
    אַתָּה שׁוֹמֵעַ! בוֹבֶּה שֹׁמֶן,
    אֶל פִּיהָ מְקָרֶבֶת אוֹזֶן,
    הַגּוּץ עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,
    פִּיו מַשְׁמִיעַ אֲנָחוֹת.
    אָז פּוֹתַחַת גְּרוֹס הַדֶּלֶת,
    אוּץ גּוּץ רוּץ מִכָּאן,
    בַּקָּשִׁישׁ מַכָּה בּוֹ בַּיַּשְׁבָן.
    וּבֵינְתַיִים מָה קָרָה?
    אֶפְרוֹחִים פֹּה בְּשׂוּרָה.
    מִפְּתַח דֶּלֶת חִישׁ חוֹמְקִים,
    אֶל הַחוֹפֶשׁ הֵם יוֹצְאִים.

    וְרָאוּ הַגְּבֶרֶת שׁוּב קוֹצֶפֶת,
    הִיא רוֹטֶנֶת, מִתְאַדֶּמֶת.
    מַטְאֲטֵא לְיַד נוֹטֶלֶת,
    אֶת הַדֶּלֶת הִיא עוֹזֶבֶת,
    כְּבָר בַּחוּץ זוֹ גְּבֶרֶת גְּרוֹס,
    אֶפְרוֹחִים רוֹצָה לִתְפּוֹס.

    אַךְ מִין כָּאֵלֶּה אֶפְרוֹחִים,
    שׁוֹבָבִים וּפוֹחֲזִים.
    רָצִים חַגִּים בְּמַעְגָּלִים,
    מַעְגָּלִים שֶׁל אֵין סוֹפִים.
    וְהַמְּסֻורְבֶּלֶת, גְּבֶרֶת גְּרוֹס,
    אֶפְרוֹחִים רוֹצָה לִתְפּוֹס.

    בְּגָדֶר נִמְצָא כְּבָר פֶּרֶץ,
    רָצָה גְּבֶרֶת גְּרוֹס בְּלִי הֶרֶף.
    אֶפְרוֹחִים כְּבָר בַּשָּׂדֶה,
    וְאַחֲרֵיהֶם הַמַּטְאֲטֵא.
    וְשׁוּב נִרְאִים הָאֶפְרוֹחִים,
    אָצִים רָצִים לְאֵין סוֹפִים,
    וְאַחֲרֵיהֶם זוֹ הַגְּבֶרֶת,
    אֶל הָאוֹפֶק הִיא דּוֹהֶרֶת,
    עַל מַקֵּל שֶׁל מַטְאֲטֵא,
    אִישׁ אוֹתָהּ כְּבָר לֹא יִרְאֶה.
    וּמִיקִי שְׁמִּיקִי תִּשְׁאֲלוּ,
    עִם הַקֶּמַח מָה עָשָׂה?
    אַל נָא אַל נָא תִּתְפַּלְּאוּ,
    זָרַק אוֹתוֹ לְפַּח אַשְׁפָּה.

    וּבְסוֹפָהּ שֶׁל פָּרָשָׁה זוֹ,
    מֶה נִשְׁאַר כָּאן חֶבֵרָיָה?
    כַּד, וּבוֹ סֻכָּר וּמֶלַח,
    וּמְעַט קֶמַח לִתְרוּפָה.

    חגי קמרט

    נולד בירושלים ב-1946. התחנך בבית ספר אוסישקין, וכן ב"בית חינוך תיכון". לאחר שירות צבאי בצנחנים למד ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית, ומאז הוא חבר של הרצל ובלפור חקק. עבד במס הכנסה עד צאתו לגמלאות. צנחן גם במילואים. מדריך במתנ"ס זיו בירושלים להתעמלות אירובית. אב לילדים וסב לנכדים. מצייר, מנגן ועוסק במוזיקה. מפרסם ברשתות החברתיות שירה וגם חקר של פרשיות המקרא והמדרש. פרסם שני קובצי פרוזה: "המקום שבו מתחילה האדמה" (סיפורי ילדות בירושלים) וכן הרומן "אהבת דינה" המבוסס על המקרא. בעטיפת ספרו כתוב: "אני האשכנזי היחיד בחבורת שובבי הנחלאות. הם קוראים לי יורם, ואני השם שלי בעצם חגי".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    היונים של פטריסיה

    ירון אביטוב
    *פרק מתוך רומן בכתובים בשם “היונים של פטריסיה” “פטריסיליה!” קראה לי...

    מַמְלֶכֶת הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ

    רז סופר
    הָעוֹלָם נִסְדָּק מֵעָלֵינוּ, כְּמוֹ חַרְסִינָה יְשָׁנָה עַל קִירוֹת הַמִּטְבָּח.   הַלַּיְלָה...

    זִכְרוֹן יַלְדוּת / חִלּוֹנִי גָּמוּר הָיִיתִי מַגִּיעַ לְאַבָּא

    יצחק גוילי
    זִכְרוֹן יַלְדוּת זִכְרוֹן יַלְדוּת אוֹפֵף אוֹתִי – עֶרֶב שַׁבָּת, כֻּלָּנוּ לְבוּשִׁים...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית