בְּצָהֳרֵי אוֹתוֹ יוֹם בּוֹ הִשְׁלִיךְ וִיל קֵיין
אֶת כּוֹכַב הַשֵּׁרִיף שֶׁלּוֹ עַל הָרִצְפָּה
רָאִינוּ אֵיךְ עֲנָנִים שְׁחֹרִים יָרְקוּ טִפּוֹת שֶׁחִלְחֲלוּ
אֶל מֵי הַתְּהוֹם שֶׁל אוֹתָהּ עֲיָרָה שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ
מַסְפִּיק יָדַיִם בִּשְׁבִיל לְחַבֵּק אֶת עַצְמָהּ.
הָאָזְנַיִם שֶׁלָּנוּ הָיוּ מְלֵאוֹת בַּחֲרִיקוֹת
כִּסְּאוֹת הָעֵץ שֶׁל קוֹלְנוֹעַ אֶסְתֵּר,
וְהַכַּדּוּרִים שֶׁנּוֹרוּ מֵאֶקְדָּחוֹ שֶׁל הַ"טּוֹב" הִקְפִּיצוּ
אֶת לֵייבּוֹ, אֶת גַּבְרִיאֵל וְאוֹתִי.
אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת לֵייבֹּו יָשַׁב וְאָמַר, שֶׁהָאֶקְדָּח הַזֶּה
הוּא קוֹלְט 45 וְאַחֲרֵי שִׁבְעָה כַּדּוּרִים
הַמַּחְסָנִית מִתְרוֹקֶנֶת. "וַאֲנִי כְּבָר סָפַרְתִּי
עֲשָׂרָה כַּדּוּרִים".
"אַתָּה", אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל, "בַּחַיִּים לֹא תִּהְיֶה
מְשׁוֹרֵר. שִׁירָה גְּדוֹלָה מַתְחִילָה כְּשֶׁיּוֹרִים גַּם אֶת
הַכַּדּוּרִים הַלֹּא נִרְאִים, אֶת אֵלֶּה
שֶׁאֲפִלּוּ הַמְּשׁוֹרְרִים לֹא זוֹכְרִים
בְּאֵיזֶה צַד שֶׁל הַמֹּחַ
הֵם מֻחְבָּאִים".