כְּשֶׁהַמִּילִים מְמָאֲנוֹת לְהִכָּתֵב
נִכְתָּבוֹת הֵן, מִכֹּרַח הַהֶרְגֵּל
כִּי אֵין לָהֶן בְּרֵרָה,
אֶלָּא לְהִכָּתֵב
הֲרֵי לְכָךְ הֵן נוֹעֲדוּ,
לְהִכָּתֵב.
אֲפִלּוּ אִם אֵינָן אוֹהֲבוֹת
אֶת שֶׁהֵן כּוֹתְבוֹת וְאֵיךְ שֶׁהֵן
נִכְתָּבוֹת, הֵן נִכְתָּבוֹת.
יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁהֵן שְׂמֵחוֹת לִהְיוֹת
מֻנָּחוֹת עַל הַדַּף הַצָּהֹב
וְיֵשׁ פְּעָמִים שֶׁהֵן כְּמוֹ חֻמְצָה
אֶת הָדַף לִצְרֹב.
וְיֵשׁ פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מְתִיקוּת
וּמְרִירוּת מְהוּלָה בְּתִסְכּוּל
טַעַם וְרֵיחַ עָדִין וּבְתוּל,
וּנְגִיעָה שֶׁמַּפְתִּיעָה בְּסוֹף שׁוּרָה 
אוֹ אֵיזוֹ הַבְרָקָה לֹא קְשׁוּרָה
סוֹף פָּסוּק וַאֲמִירָה.
וְיֵשׁ פְּעָמִים, הֵן נִכְתָּבוֹת
בִּמְלֹא הַמֶּרֶץ וְנֶעֱצָרוֹת
מְחַפְּשׂוֹת אַחַר הַתֵּרוּץ 
הַתַּמְרִיץ אוֹ מָה שֶׁיָּצוּץ
עַד אֲשֶׁר הֵן
נִתְקָעוֹת וְלֹא בָּא לָהֶן לָזוּז.
מְמָאֲנוֹת לְהוֹבִיל אֶת הַיָּד עַל הַדַּף
לִקְשֹׁר שׁוּרָה בְּשׁוּרָה וּנְקוּדָה
מִתְקַשּׁוֹת הַמִּילִים לְהִיוָּלֵד מֵחָדָשׁ
נֶאֱלָמוֹת נוֹתְרוֹת לְלֹא מִילִים
מִתְפַּתְּלוֹת הֵן בְּתוֹךְ עַצְמָן
הוֹפְכוֹת סִדְרָן וְתוֹרָן
מְחַפְּשׂוֹת מַשְׁמָעוּת בְּתוֹכָן
וְעֵרֶךְ מוּסָף בְּחֻבָּן.
מְמָאֲנוֹת הַמִּלִּים לְהִתְמַסֵּר
מְבַקְּשׁוֹת הֵן אוֹר אַחֵר.