מגפיים ורודים
הַשָּׁעָה דּוֹחֶקֶת, חַיָּבִים לְמַהֵר
לִפְעֹל בִּדְחִיפוּת, אֵין פֹּה זְמַן לְהַרְהֵר
לִפְתֹּחַ גְּבוּלוֹת זֶהוּ צַו הַשָּׁעָה
גַּם אֲנַחְנוּ הָיִינוּ פְּלִיטִים בַּשּׁוֹאָה
הָעָם מִתְגַּיֵּס וְאֹסֶף הוּא תְּרוּמוֹת
שֶׁל בְּגָדִים וּמָזוֹן, בְּעֶשְׂרוֹת חֲבִילוֹת
עֲטוּפוֹת בִּנְקִיפוֹת מַצְפּוּן וְאַשְׁמָה
כַּמָּה קַל לְנַצֵּל אֶת זִכְרוֹן הַשּׁוֹאָה
אַל תִּשְׁתַּמְּשׁוּ בַּהִיסְטוֹרְיָה בְּתוֹר הַתֵּרוּץ
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁנָּחוּץ
כִּי אָז אֵאָלֵץ לְהַזְכִּיר אֵרוּעַ מֻכָּר
הִתְרַחֵשׁ בְּאוּקְרַיְנָה וּשְׁמוֹ בַּבִּי יָאר
וְאוּלַי זֶה לֹא קָשׁוּר, וּבִכְלָל לְמִי אִכְפַּת
מִבּוֹגְדָן חְמֶלְנִיצְקִי, וּמְאֹרָעוֹת תַרְפָּ"ט
אֲנִי הָאַחֲרוֹנָה שֶׁתְּבַקֵּשׁ שֶׁיּוֹרִידוּ תַּחְתּוֹנִים
לִבְדֹּק אִם נִמּוֹלוֹ בְּגִיל שְׁמוֹנָה יָמִים.
זוֹ אַחְרָיוּת אוּנִיבֶרְסָלִית, זֶה עִנְיָן מוּסָרִי
לִהְיוֹת אָדָם טוֹב אַחְרַאי, וְעֶרְכִּי
הֵם בְּנֵי אֱנוֹשׁ שֶׁסּוֹבְלִים וּזְקוּקִים לְעֶזְרָה
אֲבָל פֹּה הַשּׁוֹאָה הִיא דֻּגְמָא לֹא טוֹבָה
אוּלַי בִּמְקוֹם הַשּׁוֹאָה נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבָּבֶל
אָז יָשַׁבְנוּ וּבָכִינוּ וְחָלַמְנוּ יִשְׂרָאֵל
אוֹ פַּרְעֹה בְּמִצְרַיִם, עֵת הָיִינוּ עֲבָדִים
יְהוּדִים כְּבָר מֻמְחִים בְּנַפְשָׁם שֶׁל פְּלִיטִים
וּבָרוּר שֶׁלֹּא נְשַׁכֵּן בְּמִתְקַן חוֹלוֹת
מָה פִּתְאוֹם! זֶה מַתְאִים לְחַיּוֹת!
מִתְקַן חוֹלוֹת הוּא בְּעֶצֶם בֵּית כֶּלֶא
הוּא לֹא מַתְאִים לְיָפִים שֶׁכָּאֵלֶּה
נְשַׁכֵּן בִּמְלוֹנוֹת, בַּאֲתָרֵי הַנֹּפֶשׁ
נִתַּן לָאִמָּהוֹת קְצָת שֶׁקֶט וְחֹפֶשׁ.
נָקִים בָּתֵּי סֵפֶר, נִבְנֶה גַּם גַּנִּים
נַעֲשָׂה לָהֶם "גּוּד טַיְם" כָּאן בְּאֶרֶץ הַיְּהוּדִים
כִּי
אֵיזֶה מַזָּל שֶׁפְּלִיטָה בְּלוֹנְדִּינִית בְּמַגָּפַיִם וְרֻדִּים
מִצְטַלֶּמֶת טוֹב יוֹתֵר מִפָּלִיט אַפְרִיקָאִי שָׁחֹר בַּכַּפְכַּפִּים
כל מילה בשיר ננעצת בלב. באופן מיוחד שתי השורות החותמות את השיר. לדעתי, המקצב והחריזה מעצימות את הסרקזם, הביקורת והכאב שמביע השיר.
מודה לך דפנה. השיר באמת נכתב מלמטה למעלה. שתי השורות האחרונות היו השורות הראשונות שנולדו בראש.