"וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח"  (בראשית, יט:כד-כו)

עָזַבְנוּ מַהֵר, לֹא לָקַחְנוּ מֵאוּם
זוּלַת הַבְּגָדִים עַל גּוּפֵנוּ
אֲנִי וְלוֹט וּשְׁתֵּי הַבָּנוֹת
לֹא הִשְׁאַרְנוּ דָּבָר אַחֲרֵינוּ

אֵשׁ וְגֹפְרִית אָז יָרְדוּ מִשָּׁמַיִם
וְהַיּוֹם הָפַךְ לְשָׁחֹר
לוֹט אָז אָמַר, נַעֲצֹר בֵּינָתַיִם
רַק אַל תִּסְתַּכְּלוּ לְאָחוֹר

אֲנִי הִתְאַפַּקְתִּי וְלֹא הִסְתּוֹבַבְתִּי
בָּכִיתִי דְּמָעוֹת מְלוּחוֹת
כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי וְהַיְּקָרִים לְלִבִּי
נִשְׂרְפוּ שָׁם בְּאֵשׁ לֶהָבוֹת.

עֲרָפֶל סָמִיךְ וְעָשָׁן וְתִימְרוֹת
אָז עָלָה מִסְּדֹם וַעֲמֹרָה
אֲנִי צָעַקְתִּי, הֵיכָן אַתָּה לוֹט
תּוֹךְ כְּדֵי, הִסְתּוֹבַבְתִּי אָחוֹרָה

כְּשֶׁהִתְפַּזֵּר לְבַסּוֹף הֶעָנָן הַשָּׁחֹר
לֹא נוֹתְרָה שׁוּם חַיָּה וְשׁוּם צֶמַח
לוֹט וְהַבָּנוֹת נֶחְרְדוּ לְגַלּוֹת
שֶׁהָפַכְתִּי לְסֶלַע מִמֶּלַח

מֵעוֹלָם לֹא בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת אֵשֶׁת לוֹט
הַצַּדִּיק הַיָּחִיד שֶׁבִּסְדֹם
עָדִיף כְּבָר נְצִיב מֶלַח לִהְיוֹת
בְּעוֹלָם עִם אֶל כֹּה אָיֹם