close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • להוציא לאור ספר שירה בעולם שבור

    רבקה רז | מחשבות | התפרסם ב - 09.09.26

    רבקה רז

    להוציא לאור ספר שירה בעולם שבור

    אסתר חנוך בעלת דוקטורט בספרות עברית באוניברסיטה בירושלים, החליטה להוציא לאור את ספר שיריה השני "מתת האדמה": בדיוק כמו שחלמה אותו ובלבוש תואם לו:  דף מול דף בעברית ובאנגלית שתרגמה בעצמה. היא בחרה את הדימויים, רישומי עצים חשופים, המשקפים את מהות השירים. השירים קצרים, מאופקים, מצומצמים ככל הניתן.

    הבחירה בהוצאה עצמית ולהיות העורכת הבלעדית של ספרה היא לא רק על מנת לחסוך את התסכולים והעלבונות של חיזור אחרי הוצאות הספרים או את ההמתנה המייאשת לתגובה ואת כאב הדחייה, אלא היא בחרה ללכת בדרכה שלה, להיות אדון לשיריה וכיצד יפגשו את הקוראים. פתרון נמצא באמזון.

    הספר "מתת האדמה" הוא מיצוי חיים וסיכום חייה, ובדומה לחיי רבים מאיתנו, חייה משקפים את תמצית ההסטוריה היהודית. סבא חיים וסבתא חווה שלא הכירה "עלו בעשן", אמא ואבא נמלטו מהנאצים לאוקראינה ומצאו עצמם במחנה עבודת כפייה, נאלצים לגנוב לחם וחלב כדי להאכיל את התינוקת שנולדה במחנה. עם סיום המלחמה, מתחיל מסע מתיש לפלשתינה שלרוע המזל נעצר בקפריסין, שהייתה תחת השילטון הבריטי. חמש שנים שהתה המשפחה בקפריסין עד שהצליחה לעלות ארצה ולהתיישב בחיפה.

    שנים עוברות והיא כבר ישראלית לכל דבר וכבר מתייגעת על עבודת הדוקטורט  תחת שרביטו של פרופסור גרשון שקד. נושא העבודה הוא הסיפרות העברית הפנטסטית. העבודה מתמקדת ב"ספר המעשים" של עגנון והשפעתו על סיפוריו הקצרים של א.ב. יהושע, יצחק אורפז, ועל ספרו של יורם קניוק "היהודי האחרון".

    ת ההודעה על קבלת הדוקטורט קיבלה בניו יורק,  אליה נסעה בעקבות בעלה, עו"ד שנקרא לשרת באו"ם. בניו יורק למדה עבודה סוציאלית קלינית ופתחה משרד משלה, ושם נחשפה לפילוסופיות המזרח הרחוק ונשבתה.

    אם כי כל שיר ב"מתת האדמה" עומד לעצמו, ביחד השירים טווים מסע פנימי, שבוחן מקרוב  את  פלא הבריאה, מסע שעובר לאיטו דרך עונות השנה וחוזר, איך לא, לאביב, כאשר

    שוב מחוללים

    השמש והאדמה

    את פלא הפריחה

    במקצב איטי, דורש תשומת לב מירבית, המשוררת מתבוננת בפרטי הפרטים של חילופי עונות השנה, מלווה את "האור המזהיב לאיטו" ואת ה"צל הכובש בהיסוס את העשב, מטפס על גזעי העצים".

    השירים יחד עם הרישומים העדינים של חווה רונת והצילום החזק של עץ שחור, ערום וכפוף, על רקע לבן על הכריכה, סובבים סביב הדימוי המרכזי של עץ, עץ מלבלב, עץ בשלכת, עץ שכבר מזמן השיר את עליו והוא ניצב עירום עד אשר ימים חולפים ושוב מבצבצים על עירום ענפיו עלים זעירים ירקרקים, ועוד ימים חולפים והעץ שהתעורר מתרדמת החורף שולח ענפים לשמיים. האם זו המשוררת שפורשת ידיים כענפים כדי לבנות גשר בין שמיים וארץ?

    היא מביעה את כאב העקירה מישראל, אותה אימצה כמולדת בהיותה יחדה צעירה,

    על המרחק מישראל אליה הגיעה בסוף מסע מפרך בהיותה בת שש, היא שוב מדמה את עצמה לעץבשיר  "חוכמת העצים",

    עץ אינו עוקר ממקומו

    לחפש חוכמה בעולם

    עץ מבין מעצמו

    כי כל הנחוץ לקיומו

    מצוי בד'אמותיו

    ובכל תא מתאיו   

    שיריה הקצרים והדחוסים משמעויות, מבטאים את השפעת הבודיזם עליה ועל שיריה ואת גישתה הספיריטואלית . זה ניכר כבר בשיר הראשון בספר "מתת האדמה":

    לו הייתי עץ

    היו רגלי

    נטועות באדמה

    ……..

    והייתי גשר

    בין ארץ ושמיים

    בשפה שמחליקה מלב אל לב, חנוך מביעה משאלה שרבים מאיתנו שואפים אליה, להיות גשר בין ארץ ושמיים, ומעוררת בי תמיהה: הייתכן שזו הסיבה הסמויה האמיתית שלשמה נבנה  מגדל בבל?  זהו המאבק הנצחי לבנות גשר בין עולם רוחני ספיריטואלי לבין מחויבויות ארציות, ובחיי המשוררת, מחויבות למשפחה, לבן-זוגה ולשני בניה.

    כדי לבנות גשר בין ארץ ושמיים יש צורך לעצור את המרוץ היומיומי, להשקיט את הרעשים הרועמים בחיינו ולהדליק את החושים – לראות, לשמוע, להריח, להתבונן ולעקוב מקרוב מקרוב בעולם הטבע ולהבחין בפרטי פרטיו. מתי עשינו זאת לאחרונה?

    מבטה החד של חנוך עובר מהעצים שבחוץ אל הגוף שנולדה לתוכו, הגוף שזוכר הכל " כמו טבעות בגזע עץ", והנה הוא כבר "מקומט ומדולדל" וכואב את "הפרידה הקרובה" והמכאיבה כל כך, שהמשוררת לא מעיזה לכנות בשם. המוות.

    בשני הפרקים האחרונים יוצאת חנוך מסבך העצים ומתמקדת בשני סיפורים שסיפרו לה הוריה, ועיצבו את חייה. סיפור אחד שסיפר לה אביה, על חזרתו לעירה אחרי המלחמה כשגילה שהוריו "עלו בעשן", וסיפור שני שסיפרה לה אמה, כיצד המחנה הכפייה נעצרה על ידי הגסטפו כשניסתה להמיר לחם בחלב לבתה התינוקת, והשתחררה רק כשהובאה התינוקת שזיהתה את אמה ורצה אליה בוכייה.

    בפרק האחרון, שארית חיי, חנוך מבכה את האובדן של חלקי גופה "שנתלשו עם אובדן כל אדם אהוב". וכשהיא מבכה את סופה הקרב היא חוזרת לדימוי העץ:

    שיום אחד קרוב

    גם אני אתנתק

    מן העץ הגדול

    ואנשור……

    והיא מסיימת בשיר המביא את החיים ואת השירים אל סופם הבלתי נמנע:

    ואני לפני

    שלא אהיה

    האם אזכור

    מה הייתי

    לפני שהייתי

    ואחרי

    להגיע לספר באמזון יש להקליד באנגלית:

     Gifts of Earth by Esther Hanoch

    רבקה רז

    ילידת הוד-השרון, למדה ספרות ותנ"ך באוניברסיטת תל אביב וספרות אנגלית בברוקלין קולג' בניו יורק. היא פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת " פֵּיס" (מתחרז עם יס) בניו יורק, כתבותיה על אמנות חדישה באירופה ובניו יורק ראו אור בשבעה ימים של ידיעות אחרונות. ספריה שראו אור בארץ ובניו יורק: ההר, הסופר שבפנים, העונה החמישית (ובספרדית במדריד). בנוסף, ראו אור בארץ: אני, חבקוק, הטרילוגיה הפואטית: אשה בגוף ראשון, דרך מילים באשה, בצלם אשה. בנוסף, ארץ העצמות הפורחות, ואני הולך למות, הוא אמר. זכתה פעמיים בפרס אקו"ם לכתב יד בעילום שם ובפרס ראש הממשלה. ב-16 ביוני 2025 נפגעה דירתה מהטיל הבליסטי האיראני ונזקקה לשיפוץ טוטאלי.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    ענייני מזג-אוויר

    תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי
    דָּבָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵשׁ הַיּוֹם: עַכְשָׁו: הָעִגּוּל הַמְּשֻׁבָּשׁ הַזֶּה לֹא יֻשְׁלַם...

    שירים אסטוניים

    גילי חיימוביץ'
    שירים מתורגמים מאת יאן קפלינסקי לכבוד יום העצמאות של אסטוניה, שחל ב-24...

    עזרא זוסמן – "הפשט היה להפשטה"

    גבריאל מוקד
    המשורר עזרא זוסמן (1973-1900) הוא בן דורם של אברהם שלונסקי, נתן...
    דילוג לתוכן