לגרש את החושך
זְרִיחוֹת אֵינָן לֵאוֹת לְעוֹלָם,
כָּל בֹּקֶר מַגִּישׁוֹת לְפִתְחֵנוּ נְגוֹהוֹת:
שַׁבְרִירֵי אוֹר, פְּתוֹתֵי אוֹר, קִרְעֵי-אוֹר,
מִגּוּפָן.
בֶּן אָדָם, חֲפֹן בְּכַף יָדְךָ וּבִמְלוֹא אֶצְבְּעוֹתֶיךָ
אֶת הָאוֹר הַמֵּגִיחַ בַּזְּרִיחָה
לְאַחַר חֶבְלֵי-לֵדָה
מִתּוֹךְ רֶחֶם אֲפֵלָה.
בֶּן אָדָם בָּא מִן הֶעָפָר וְשָׁב אֶל הֶעָפָר
וּבֵין לְבֵין שׁוֹאֵב רְסִיסֵי אוֹר מִבְּאֵר-הַחַיִּים.
אֵין סוֹעֵר וְאֵין שָׁקֵט מִן הָאוֹר
הַמִּתְגַּלְגֵּל כְּסַלְעוֹ שֶׁל סִיזִיפוּס
מִזְּרִיחָה לִשְׁקִיעָה
וְחוֹזֵר חֲלִילָה.
מִגּוּפָן.
**איור ראשי: שרון וובר-צביק.
תגובות