"לא עוצר בתשעים" – עוד פנינת מופת מבית היוצר של יעקב ברזילי. חוויית קריאה המזינה את הנפש.

הספר התברך בשפע יצירתי ומציע לקורא שירה במיטבה הנובעת מחיבור של כישרון עם חוכמת הלב ועשויה מן האמצעים האומנותיים מהזן המשובח ביותר ובמקצב מוזיקלי מעורר השראה.
הקריאה בספר מעלה את מפלס ההתרשמות משיר לשיר, ומעוררת סקרנות לקרוא ולגלות מה טומן בחובו השיר הבא. על אף הנושא המשותף בכל אחד משני חלקי הספר: "שירי אוקטובר" ו"שירי דבש ועוקץ", ברזילי ממשיך לשמור על אחד מכללי כתיבתו המובהקים, לחדש ולא לחזור על עצמו. קוראיו הנאמנים, המכירים את שירתו, יודעים זאת, ומשתוקקים להגיע לגילויים החדשים האורבים בין הדפים.
כותרת הספר "לא עוצר בתשעים" היא גאונית (המילה גאון תשוב במהלך הדברים). כפל המשמעות הוא עוד אחד ממאפייני שירתו של ברזילי. הכותרת המכריזה על גילו ובה בעת מתייחסת למחוגי השעון של אצנים המזנקים לעבר קו הגמר, אומרת בעצם שהוא מצוי במרוץ עם מחוגי חייו וממשיך בדרכו מבלי לעצור. זוהי התאמה מושלמת בין שתי המשמעויות.
עיצוב עטיפת הספר ממלא בתוכן את הכותרת המבטיחה, ומספר לנו הקוראים במה היוצר ממשיך לעסוק מבלי לעצור. הויולה מסמלת את שירתו המוזיקלית, הלירית, זו שמלחינים רבים נשבים בקסמה ומשלימים אותה בחיבור הרמוני להפליא. על כך מגיעות התשואות לצייר ולמשורר אריק ונונו, שהצליח להעניק לעטיפת הספר ביטוי עיצובי-אומנותי מעורר הערכה.
אריק ונונו אחראי לציור ולעיצוב של 12 עטיפות מספריו של ברזילי, ובשיר "סִפּורה של עטיפה" עמ' 78 מתייחס לכך המשורר ומפליא לצייר במילותיו את עטיפת ספרו הקודם "רץ בהליכה", שגם היא צוירה ועוצבה על ידי ונונו.
השוליים של הספר מספקים הצצה בניסוח התמציתי והמדויק של הגדרת המשורר יעקב ברזילי וברשימה המרשימה של ספריו.
רפרוף בין דפי הספר מגלה שורות נקיות עם פונט קריא ונעים לעין.
הכותרות לשני חלקי הספר מתבקשות, ולו בשל קובץ שירי אוקטובר. הכותרת "שירי דבש ועוקץ" ליתרת השירים מוכיחה שוב את מומחיותו של ברזילי ביצירת כותרות, שגם הן דורשות חשיבה יצירתית, כמו הכותרות המדויקות והיצירתיות של שירי הספר.
ההקדמה לספר "עם הספר" עם השאלה: "מה עושים לפני שמתחילים מחדש?" היא רעיון גאוני. התשובות לשאלה מתחרות זו בזו בעוצמתן, במקוריותן, בערכן, בניסוחן הפואטי, וברושם שהן מותירות בקורא. התשובות האישיות מבטאות את נפש המשורר, ולקראת הסוף הן מאחדות את האישי עם הלאומי. להלן דוגמאות אחדות לתשובות המוצעות:

• מטפטפים געגועי פיוט עד יתעייף מכחולנו המטפטף.
• מבריקים מחלודה אותיות מתייסרות.
• מתחבקים בנשמותינו עם כל מי שהלך ולא חזר.
  וכעת לשירים עצמם. כל שיר נושא בחובו מטען שלם. אילו הייתי מנתחת כל אחד מהם, הייתי יוצאת עם ספר עב כרס בן מאות עמודים. כמעט התפתיתי לכתוב ששירי ברזילי בספר זה הולכים ומשתבחים, אך לא אחטא לאמת, כי שיריו המשובחים מופיעים גם בספריו הקודמים. ברזילי הוא פשוט משורר משובח ועובדה זו מוכחת מספר לספר.
  השירים מעוררים דמע וצחוק. הדמע שזור בכל החלק הראשון. מפליא עד כמה אין שיר אחד דומה למשנהו, וכולם שותפים באחדות הכאב. הייתי מונה כאן את שמות השירים כולם, בזה אחר זה, כי לכל אחד מהם ייחודיות פואטית שתוקפת ודוקרת את דפנות הלב מכיוון אחר.
  גם בחלקו השני של הספר פזורים שירי דמע או שירים עם רמזים לאירועי אוקטובר, כמו: "חולף ונשאר" עמ' 53 (מחבר בין השואה לאוקטובר), "נִצחון מלא" עמ' 54 (שיר סרקסטי ביקורתי מצוין), "חויות" עמ' 85 (חובט בבטן הרכה) ועוד.
  חרף הכאב הפועם בלבבות השירים, ההומור, שהנו מרכיב דומיננטי ביצירתו של המשורר, מאציל על חלק לא מבוטל של הספר.
  בשיר "אתר תיירות" עמ' 61 הצחוק מתגלגל למקרא הפואנטה בשתי השורות האחרונות: "גִליתי לו שאני מֻשְקָע מעל לראש / גם לי יש פִַּסת קרחת". שיר האהבה "במפגש ראשון" עמ' 35 מסתיים בהפתעה מחויכת: "ואם תתלקח שרפה – שאלה בדאגה / נבקש מהכבאים לא להגיע".
  שירי האהבה טובלים בליריות, בתיאורי טבע ובהומור. יש בהם אהבת האישה ("מה מתוקות היו…" עמ' 34, "במפגש ראשון" עמ' 35, "בין השמשות" עמ' 76) ואהבת העם ("שלוש מאות שישים מעלות" עמ' 60). המשורר מציע גם הגדרה הלקוחה ממונחים של ימינו אלה ממש: "אהבה היא כִּפַּת ברזל / /לְיֵרוט רקטות בגידה / דבש של דבורים ועקיצה" ("באהבה" עמ' 32). ובאופן נוגה הוא מתאר את סופה של האהבה ("מתעיֶפת" עמ' 77).
  בספריו האחרים של יעקב ברזילי, כמו גם בספר זה, באה לידי ביטוי האהבה הגדולה של חייו, וזוהי כתיבת השירה העברית. המילים הן סוד קיומו. "בבוא יומי / יתלוו אלי גם ספרים… / אם נפשי תתיסר בצמא / אֶצֹֹק על שפתיה / קוקטֵיל מילים לרוָיה" (מטפורה גאונית!) – "מחבוא פיוטי" עמ' 84. אפילו בשיר זה, שבו הוא מדבר על אחרית היום, ההומור מלווה אותו, והכותרת "מחבוא פיוטי" היא צירוף מילים נדיר עם הומור במלוא תפארתו. כמו בספריו "אוטובוס הזמן" "מעלות", "גבורות" ו"רץ בהליכה" גם בספר זה הוא מישיר מבט אל הזיקנה.
  שירים נוספים מתייחסים לשירה ולמילים, ומעליהם מרחף ההומור. למשל בשיר "מדֻֻֻפלם" (עמ' 31), המרמז על הנייר והעיפרון, כלי עבודתו, עצים חטובים" "ובכל זאת השגתי דיפלומה / אני חוטב עצים מדֻפלם".
  ועוד שירי כתיבה ויצירה:
  "מעת לעט" עמ' 28: "העט שלי רוקד עם אותיות".
  "נוריות לילה" עמ' 30: "להתוַדּע לבתולי מלים / שנולדו בבית היולדות של הטבע".
  "לפנות בוקר" עמ' 33: "לחזות בראשו של פעוט / מציץ מרחם היצירה".
  הגם שבשני השירים האלה משולה הכתיבה ללידה, הוא מציג דרכי ביטוי שונות.
  "זקנתי שבע שירים" עמ' 81, בו הוא מקיים מצעד שירים מפואר ומניח לכל פירות יצירתו לצעוד על אותה במה ענקית.
  "רוכל מילים" עמ' 86 (שוב צירוף יוצא דופן), בו רותם המשורר את כל המילים לעגלת השירים.
  והשיא הוא בשיר המרהיב ביופיו "לא עוצר בתשעים" הסוגר את הספר (עמ' 88): "מֹֹוחי התחפש לגן שופע שירים / להר געש פולט לבה של מלים / ארשתי לי שפת עבר / כל מלותיה כלותי".
  גם בספר זה מקדיש המשורר מקום לאמא ואבא: "אני שהייתי כל הזמן במטבח – בבטנה של אמי… המריבות הקטנות שפרצו מדי פעם בין אבי לאמי" ("מבראשית" עמ' 26),
  וגם נותן מקום לאמא ואבא שאינם ההורים הפרטיים שלו: "שרדה בלי אמא ואבא… גם את מחפשת / את אמא ואבא שלך…" ("ילדה קטנה גדולה" עמ' 11), "פרי אהבתם של אמא ואבא" ("ילדת אוקטובר" עמ' 18), "מושיט ידיו להתלטף וצועק אמא… עזרי לי אמא… ואמא מלטפת אותו מרחוק" (לבלי שוב" עמ' 22) ועוד.
  גם מקומו של אלוהים לא נפקד מספר זה: "יום הלדת" עמ' 75: "תאריך הלידה של אלהים… יום הולדתו של ממציא האלהים" – הברקה אירונית יוצאת מן הכלל!
  אשרנו שיד האומן של המשורר יעקב ברזילי, שחצתה את גיל תשעים, ממשיכה להרעיף עלינו מתנובתה ולצרף שירים חדשים לשירתו המציבה אותו בשורה אחת עם גדולי המשוררים בני זמננו.