לֵאָה הַשְּׁכֵנָה

כָּל שָׁנָה בָּעוֹנָה הַזֹּאת

לֵאָה הַשְּׁכֵנָה, יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּדְרֵגוֹת

וּמְפַצַּחַת אֱגוֹזֵי פֶּקָן.

אִם תַּקְשִׁיבוּ טוֹב,

תִּשְׁמְעוּ אֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ

מִתְפַּצֵּחַ לְאַלְפֵי חֲלָקִים קְטַנִּים.

הָיוּ לָהּ אַהֲבוֹת שָׁלוֹשׁ, לְלֵאָה הַשְּׁכֵנָה.

נוֹתְרָה לְבַד, עִם כַּמָּה מֵחוּשִׁים בַּלֵב

וּכְאֵבִים בָּרֹאשׁ.

הָעֶרֶב הִיא תִּלְבַּשׁ אֶת הַסְּוֶדֶר הַזֶּה, הַיָּפֶה.

תַּתִּיז עַל עַצְמָהּ בֹּשֶּׂם,

וְתֵצֵא לְהַצָּגָה.

הִיא לֹא שׁוֹמַעַת טוֹב

אֲבָל הִיא עֲדַיִן רוֹאָה.

הִיא תִּפְגֹּשׁ אֲנָשִׁים וּתְחַיֵּךְ

וְאַחַר כָּךְ תַּחְזֹר לְבַדָּהּ לְבֵיתָהּ.

בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, בַּדֶּלֶת מִשְּׂמֹאל.

הַיְּלָדִים עֲסוּקִים,

הַנְּכָדִים כְּבָר גְּדוֹלִים.

הִיא לֹא מִתְלוֹנֶנֶת.

זֶה מָה שֶׁנּוֹתָר וְזֶה הַכֹּל.

אֲבָל בָּעוֹנָה הַזֹּאת, אִם תַּקְשִׁיבוּ הֵיטֵב,

תִּשְׁמְעוּ אֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ מִתְפַּקֵּעַ עִם כָּל פֶּקָן

אַחַר כָּךְ הִיא קוֹלָה אוֹתָם עִם הַדְּמָעוֹת,

שָׂמָה בְּשַׂקִּיּוֹת אֹכֶל קְטַנּוֹת וּמְחַלֶּקֶת לַשְּׁכֵנִים.

חַג שֵׁנִי

אֲנִי מִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין לְכָל זֶה,

כָּל הַשִּׂמְחָה הַזּוֹ בְּלָבָן,

הַכְּבִישִׁים הָעֲמוּסִים,

הַשֻּׁלְחָנוֹת הַגְּדוּשִׁים,

הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים.

הַבְטַח לִי שֶׁאַחֲרֵי הַחַגִּים

נֵשֶׁב רֶגֶל עַל רֶגֶל ,

זֶה מוּל זוֹ בַּמִּרְפֶּסֶת

וְנאֹכַל אֹכֶל פָּשׁוּט,

לְבוּשִׁים בְּגָדִים רְגִילִים

וּנְדַבֵּר דִּבּוּרִים שֶׁל חוֹל.