כִּמְעַט שָׁנָה לִפְנֵי
קְרוּשָׁה, תְּלוּיָה מֵעַל רָאשֵׁינוּ עַל בְּלִימָה
הָאֵימָה,
וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵינוּ
בֵּין הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים, הַמִּסְתַּכְּלִים, הַמְּדַבְּרִים,
הוּא מֵצִיץ מִכָּל הַחֲרַכִּים, מְמַלֵּא אֶת כָּל הָרְוָחִים
וְלֹא מַשְׁאִיר חָלָל רֵיק מִמֶּנּוּ
כֻּלּוֹ חָלָל. מְחוֹלֵל אֶת חַיֵּינוּ
מְלַוֶּה כָּל תְּנוּעָה, כָּל מֶחֱוָה,
כָּאן הוּא, שָׁקֵט
הוּא מְחַכֶּה לְרֶגַע,
מְכַוֵּץ וּמְרַפֶּה,
מִתְעַלֵּל,
מְנַסֶּה לְהַשְׁפִּיל,
לְהַכְאִיב,
לְהַמְאִיס,
מְנַסֶּה בְּכָל מְחִיר שֶׁיְצַפּוּ לוֹ, שֶׁיִּרְצוּ בּוֹ. יִקְרְאוּ לוֹ שֶׁיָּבוֹא,
שֶׁיַּפְסִיקוּ לְהֵאָבֵק בּוֹ,
שֶׁיִּוָּתְרוּ לוֹ, יִכָּנְעוּ סוֹף-סוֹף,
שֶׁיֹּאמַר אָדָם "טוֹב לִי מוֹתִי מֵחַיַּי" וְכָךְ יַרְגִּישׁ,
שֶׁכָּךְ יַרְגִּישׁוּ סוֹבְבָיו וְאָז – יָבוֹא הוּא כְּגוֹאֵל מְבֹרָךְ
אֵין לוֹ צֹרֶךְ בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, הוּא יוֹדֵעַ,
הוּא בָּטוּחַ וְיָכוֹל לִקְצֹר בְּשֶׁקֶט,
עַד אָז – הוּא יְנַסֶּה, יָצִיק יַעֲלִיב, יַשְׁפִּיל וִידַכֵּא,
יַפְחִיד וִיסַמֵּא עֵינַיִם, יִמְחַץ נְשָׁמָה, יְבַלְבֵּל מַחְשָׁבָה,
כָּל תַּכְלִיתוֹ שֶׁיִּכְמְהוּ לוֹ
מְנֻוָּל!!
כן. שיר לא קל. שיר מתעתע ממש כמו הנשוא שלו.
אודה, עד שהתחוור לי מי הוא אותו אחד שכמהים לו כלכך בסופו של דבר, שנכנעים לו ומרימים ידיים בגינו,היה קשה עוד יותר.
כתוב היטב ומעורר הזדהות נוגה.