בירושלים התחילו לצלצל פעמוני הבחירות המבשרים לכל חי שהמרוץ לראשות העירייה החל והגיע הזמן לדאוג זה לזה. תגובות הקהל הרחב היו מעט מצחיקות בחלקן. משפחת רימון, למשל, ששטח מגוריה השתרע מקטמון החדשה עד לפתח גן החיות התנכ"י פנתה אל מנהל הבחירות מטעם המפלגה השלטת, יוסף שיחור, והזכירה לו את הבטחתו המפורשת מהבחירות הקודמות, שהם יקבלו את הג’ובים הכי טובים בפעם הבאה. הוא לא שכח. ואחד, אחד הם סומנו לתפקידי מפתח.
מן העבר השני של העיר, יוסי צדקי, יושב ראש ועד עובדי “תעשיית ירושלים החדשה”, שהקים גוף פוליטי כל כך ענקי ומצליח, שכל יו”רי ועדי העובדים מכל הארץ, מקרית שמונה ועד אילת באו ללמוד אצלו איך עושים דבר כזה, קיבל הבטחה להיות מצורף לרשימת המועמדים לכנסת הבאה, אם יוותר על ירושלים הפעם. אומנם, הוא קיבל הבטחה זו כמו שאומרים ב"חצי חינם", בלי שזה עלה באיזה שהוא מקום על הכתב. ובכל זאת, "הבטחה יש לכבד", כמו שאומרים, וצדקי ומחנהו התמלאו אופטימיות לקראת הבאות.
נראה היה כאילו כל מי שמתעניין בפוליטיקה, במיוחד מהצד המועיל של המילה, הבין מה עומד לקרות בעיר, ולכן טרח להגיע לכנסת ולשוחח עם חברת הכנסת והמועמדת לראשות הערייה נוגה שמואלי. לא היה צריך להגיד על מה. היה ברור שצריך לדבר עם חברת הכנסת נוגה שמואלי. אלא שאז, בפינה אחרת של עיר הקודש, התעורר אחד, שלמה בן דוד בן ישי, מתח את זרועותיו ואמר, “אני פותח מפלגה חדשה”. אלה שהיו סביבו לא נפלו מהרגליים. הם ציפו שכך יהיה. עבור שאר הציבור זו היתה הפתעה רבתי – הם הכירו את שלמה רק מעסקי הקסמים. היה נוסע מעיר לעיר ומארץ לארץ ומשגע את הקהלים בכל מקום ומקום בקסמיו.
היום, עם כל חידושי הטכנולוגיה וחידושי הטכניקה אפשר לעשות כל דבר, ושלמה ניצל את השינוי שחל ברפרטואר של קרקסים, אשר לאחר סיומו של מאבק עולמי, הוא כבר אינו כולל יותר בעלי חיים. הוא היה עולה על הבמה משתחווה יפה ולפתע פתאום נעלם – ואז היה דב ענקי תופס את מקומו על הבמה ועושה ריקוד שחרזדה כזה, שכל מי שישב באולם נעמד כאילו קבל שוק חשמלי – איך זה מתעללים ככה בחיה? אבל אז היה מתגלה שהדב הוא שלמה עצמו, ולכן אין בעיה להתעלל בו כי הוא רק בן אדם, והקהל מחא כפיים בהתלהבות של קומוניסטים, עד שסימנו לו לשבת.
למחרת היום הראשון של הופעת הקרקס של שלמה לא היה אדם אחד שלא דיבר על האירוע, וכלי התקשורת היללו את מעשיו של שלמה הקוסם, שבלי ספק עשה יד אחת עם האלוהים.
אבל לשלמה, הכבוד הזה זה לא הספיק. הוא הכריז שהוא הולך להושיע את ירושלים מתחלואיה, ולפתוח מפלגה חדשה שתקרא “ירושלים החדשה”. כאשר ניסו מראיינים שונים לברר אל מי פונה המפלגה שלו, השיב: "מי שאוהב את ירושלים יצביע בעדנו, וזה יספיק לנו.”
העיתונאים אהבו במיוחד את זה ששלמה נתן תשובות אחידות לכל השואלים, ולא ניסה לספר סיפור אחד לשמאלנים וסיפור אחר לימנים. כאשר נשאל איזה סוג ירושלים הוא אוהב, הוא נהג להשיב: “האמת היא שאני אוהב במיוחד את ירושלים הקטנה, זו שלפני מלחמת ששת הימים, ועוד יותר אני אוהב את ירושלים הקדומה, זו של דוד המלך."
"ואנשים קונים את הגם וגם שלך?” שאל אותו אביו הזקן אשר לימד אותו את מרבית הטריקים הישנים, אבל כבר לא התאים לתקופה המודרנית.
“מתים על זה,” היתה תשובתו המיידית. "את ירושלים הקטנה הם אוהבים כי היא היתה טעימה. כולם הכירו את כולם ואהבו זה את זה. אפילו בפוליטיקה היתה מעט עדנה. ועל ירושלים הקדומה כולם חולמים באהבה, אפילו שהמלומדים חלוקים בדעותיהם מה היה שם אם בכלל."
אבל למרות התשובה המוצלחת, שניתנה לכל אחד ירושלים משלו, עיר מזהב או עיר מנחושת, כפי שהוא יצרה בדמיונו. שלמה חש עמוק בלבו, וגם בתוצאות הסקרים, שאת הדבר הנכון הוא עוד לא עשה. ישב וחשב בינו לבינו: "למה שואפים תושבי ירושלים יותר מכל?"
תושבי ירושלים רוצים דבר אחד, לנוח משלל התוכניות ושלל ההבטחות בעניין הרכבות. הם סובלים מלחצים פסיכוטיים בלתי פוסקים מהתנועה על פסי הברזל. מצד אחד לוחצת הרכבת המהירה שמגיעה מתל אביב, ומהצד השני מעיקה הרכבת הקלה, שצריך להוסיף לה מספר משתנה של קווים כל יומיים.
כך מצא שלמה את המצע שלו. אבל בגלל שהיה פוליטיקאי גרוע ומעלה מזה, הוא החליט שעליו לפעול לגביו כבר עכשיו, עוד לפני הבחירות ולרכז את כל מאמציו, למצות את כל כשרונותיו ולהפעיל עד למקסימום את היכולת שלו לבצע קסמים. מערכת הקסמים שהתכוון לבצע נועדה לאתגר אפילו את היושב במרומים, הקדוש ברוך הוא, בקשה שבאתגרים, ברכבות ירושלים.
הוא חשב וחשב והחליט שיניח בינתיים לרכבת הירושלמית הקלה ויתרכז בקו הרכבת מתל אביב לירושלים. במיוחד הוא יתמסר להארכת קו הרכבת מהתחנה התת קרקעית שבבנייני האומה ויחבר אותה אל תחנה חדשה שתוקם בלב העיר בסמוך להצטלבות הרחובות יפו והמלך ג׳ורג׳. כך תגיע הרכבת ממרכז תל אביב למרכז ירושלים, והדבר יחסוך כספים וזמן יקר לתושבי ירושלים.
שלמה ידע שבגלל החשיבות המרובה שיש לממצאים הארכאולוגים בעיר, ממצאים הקושרים אותנו לעברנו, מחירה של רכבת תת-קרקעית בירושלים יעלה כסף רב עד מאוד. שכן העבודות ייעצרו עם כל שביב ממצא, וידרשו העמקת החפירות במקומות מסוימים. הוא ערך חישובים של ההוצאות הכספיות והזמן הדרוש למימוש כל התוכניות הקשורות בהארכת קו הרכבת המגיע מתל אביב והגיע למסקנה, שאפילו בתנאים אידאליים, של חוסר מלחמה, של ביצוע חסר תקלות בשטח, של העדר מוחלט של שגיאות הנדסיות, ובלי עיקובים כלשהם מסיבות פוליטיות, כספיות או גורמים בלתי נסבלים אחרים, אין סיכוי שהעבודות יושלמו במועד שנקבע להן.
לא תהיה לשלמה ברירה אלא להפשיל שרוולים ולצרף את תכנית השלמת הקו תל אביב-ירושלים לתכניות מעשי הקסמים שלו. זה יהיה מעשה קסם מורכב ביותר, מסובך הרבה יותר מהיעלמות ותכף הופעה בדמות דב גדול לפני הקהל, אבל שלמה היה בטוח שתושבי ירושלים יכירו לו תודה על מפעלו העצום, יתמכו בו, ויצביעו עבורו לתפקיד ראש העיר.
כך, יצא, יום אחד לפני ההליכה לקלפיות הכריז שלמה כי עוד הלילה יחפור את הרכבת התחתית של ירושלים. לקראת ביצוע המשימה הוא הוקף מכל עבר בסקרנים-סקרנים ובסקרנים מקצועיים בבקשה לקבל רמז, כיצד יצליח לבצע את הקסם, ולסיים את הפרויקט הענק הזה במשך לילה אחד.
שלמה כופף את ראשו בענווה וסירב להשיב. הוא הרחיק את הקהל וכשהרגיש שהגיע הרגע הנכון נעלם בבום דרמטי.
רחש עבר בקהל כשהרכבת החלה לנסוע מתחת לעיר, אבל שלמה לא חזר להופיע כדי לקבל את תשואות הקהל או את תפקידו כראש עיריית ירושלים אליו נבחר ברוב גדול.
יש הטוענים, שאם עומדים ברציף בהצטלבות הרחובות יפו והמלך ג׳ורג׳, ומסתכלים בדיוק בזווית הנכונה כשלוש עשיריות השנייה לפני שמגיעה הרכבת, אפשר לראות את שלמה רץ, בורח מפניה עד עצם היום הזה.