הַיְּקוּם מְפַסֵּק רַגְלָיו,
פּוֹעֵר סְבַךְ עֶרְוָתוֹ
מִבֵּין קְרוּמֵי הַטַּל, מַעֲטֶפֶת צְמִיגֵיי לַיְלָה
וְרַחֲמָיו 
מְגִיחָה קֶרֶן עִוֶּרֶת
חִוֶּרֶת,
מְפַשְׁפֶּשֶׁת
הַיָּאֶה לָהּ?
נַגִּיד שֶׁנָּאֶה.
מִיָּד אַחֲרֶיהָ דּוֹחֵק בַּחֲלָצָיו
כַּדּוּר זָהָב –
כְּתֵפָיו מְכֻנָּסוֹת
בִּכְפִיתַת הַכֻּתֹּנֶת
בִּטְנוֹ נְפוּחָה
מִסַּמֵּי הַחַיִּים הֶעָטִים עָלָיו 
אֵלֶּה הַמְּתוּקִים 
אֵלֶּה הַנִּגָּרִים עַל צַוָּאר
וּבְעֶצֶם
הַזָּנָב –
זָנָב.
וּבְאַחֲרִית​
כַּפּוֹת רְגָלִים – קְרוּמֵיי אֶצְבָּעוֹת
שְׂעִירוֹת
זְעִירוֹת
רָצוֹת לְאֵין אָן
עַל גַּלְגַּלֵּי
אֲחִיזַת הָעֵינַיִם
בִּמְבוֹךְ
מַעְבֶּדֶת הַיּוֹם
הַמְּשֻׁגָּע
הַזֶּה