close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • טנא ביכורים

    מערכת סלונט | טנא ביכורים‎‎ | התפרסם ב - 02.03.22

    "עקוד" | נאור יצהרי | קתרזיס הוצאה לאור | 2021

    בלי חרטות

    עַל סַפְסָל בַּגִּנָּה מִמּוּל
    מִישֶׁהוּ מֵטִיחַ אֶת הָרֹאשׁ
    מֵטִיחַ אֶת הָרֹאשׁ בְּקֶצֶב אָחִיד
    מִישֶׁהוּ חוֹשֵׁב עַל אֶתְמוֹל
    מְמַלְמֵל, מְזַמְזֵם, מְהַמְהֵם
    אוּלַי אִם יִדְפֹּק אֶת הָרֹאשׁ
    בְּדִיּוּק בַּזְּמַן הַנָּכוֹן
    מַשֶּׁהוּ יִשְׁתַּנֶּה
    וְהוּא יִהְיֶה עַל סַפְסָל אַחֵר

    שירתו של יצהרי עוסקת בחוויית מעבר בין זהויותיו השונות: גבר מזרחי, בן זוג, אב, בן מושב ותושב עיר; ובתחושות של חרדה, אשמה ובושה הנלוות לכל אלה. יצהרי החל לעסוק בכתיבה בשנים האחרונות, ומעיד כי לפני כן השירה הייתה עבורו רחוקה. שיריו, שטון ציני ומבודח מסווה בהם את תיאורי כאבו, כתובים בשפה מקרבת ונגישה, "עבור אנשים שכמוני, שאף פעם לא הרגישו שהשירה היא גם שלהם".

    נאור יצהרי נולד בכפר יונה בשנת 1983, התחנך בירושלים ומתגורר כיום במושב תנובות שבשרון עם בת זוגו ושני בניו. נאור בעל תואר שני באמנויות ועוסק בשיווק דיגיטלי ועיצוב אירועים. "עקוד" הוא ספרו הראשון.

    לעמוד הספר


    "מחק פרח לב הזהב" | ענת רוסמן | פרדס הוצאה לאור | 2021

    "מחק פרח לב הזהב" — ספר הביכורים של ענת רוסמן – הוא אוסף יפהפה של שירים בפרוזה, ובד בבד הוא גם ממואר. ענת רוסמן נזכרת וכותבת דרך הגוף. ואף על פי ששפתה עדינה מאוד ומזוגה בה אפילו מתיקות, אין לטעות בכתיבתה – בפרגמנטים שבספר היא נוגעת באמת עצמה, באמת החשופה, באמת הפיזית, ברגשות הסבוכים ביותר, העמוקים והאפלים ביותר. ההתוודעות שלי לשירים בפרוזה של ענת רוסמן, במהלך מפגשי איתה, הותירה אותי לא פעם מטולטלת מעוצמת הדיוק המרגש שבכתיבתה. הציפורים הקטנות שבפרגמנטים שלה נשאו אותי והפילו אותי אל עומק הכאב האישי שלי, אל עומק הזכרונות החשוכים והפרטיים ביותר, ופילחו כחצים חדים את לבי.
    (אנה הרמן)

    ענת רוסמן, ילידת רחובות, 1978. קטעים מהספר "מחק פרח לב הזהב" ראו אור בכתבי העת “המוסך” ו”צריף”.

    לעמוד הספר


    "עוֹבֶרֶת אֹרַח" | ענבר תבור | עמדה | 2022

    מה שמאפיין ומייחד את ענבר תבור בספר הביכורים שלה "עוברת אורח" הוא המבט שהוא מחד גיסא אוניברסלי לחלוטין ומאידך גיסא ספציפי ופוצע כמו רנטגן של ההוויה. זאת שירה טובה, ישירה ופשוטה. הכתיבה המינימליסטית שלה, החסכנית, יש בה עוצמות רבות של רגש. כלבים, למשל, מעוררים בה עצב המופיע בשירים, וזה מקורי וזה שלה; אבל גם דברים כלליים יותר כמו רישום נוף, זוגיות, מצב תודעתי נפשי, אפילו מחאה ציבורית – פוגעים בבטן ונוגעים בקורא באופן ישיר ופשוט ולא פשטני. זה בעיניי בהחלט קובץ מגובש, רגיש ומרגש ומן הראוי שיראה אור בשער בת רבים ויזכה לקוראים אוהבי שירת אמת.
    (רן יגיל)

    ענבר תבור, אמא לשלושה ילדים וכמה חתולים, למדתי צילום סטילס וקולנוע במכללת ויצ"ו חיפה וסמינר לחינוך וולדורף-אנתרופוסופי. בעברי עורכת סרטים דוקומנטריים, כיום, גננת בגן אנתרופוסופי. מצלמת, כותבת, מלווה תהליכי התפתחות. קרובה לחיים. המילה משוררת גדולה עלי, אני מרגישה יותר כמו צינור דרכו מגיעות אלי מילים, תובנות, ואני, מעבירה את המתנה הלאה.

    לעמוד הספר


    "ספר דרך" | אליק פלמן | אסיה | 2021

    ספר דרך הוא ספר שיש בו חידוש של מחשבה ושל סגנון. הספר נישא על גב רוח התקופה של המשבר האקולוגי בצורה ייחודית ומעוררת מחשבה, שתדבר ללבם של עירוניים (כחומר למחשבה) ושל אנשי אדמה (באופנים אולי מעשיים יותר). זהו ספר פילוסופי-מעשי שחושב על צורת חיים אחרת, על צדדיה המעשיים והמחשבתיים, ואין רבים כאלה הנכתבים כאן. "ספר דרך" ממשיך שיחה ארוכה שתחילתה בעת המודרנית במסות הטבע של הנרי דיוויד ת'ורו, ואצלנו בכתבי הטבע של א"ד גורדון. 
    (דרור בורשטיין)

    אליק פלמן, מרצה לפילוסופיה ואיכר, גר בבקתת עץ ואדמה שבנה בגליל, וחי חיים אוטרקיים למדי: מגדל את מזונו – חיטה, קטניות, שמן, ירקות, פירות, ביצים, דבש – ומייצר לעצמו את החשמל. שם, בספרייה בביתו, הוא גם כותב: כתיבה אקדמית על מדע, שפה ולוגיקה, והגות לא אקדמית על תרבות, חיים וסביבה.

    לעמוד הספר


    "להחזיק את הרועד" | שלי רוזנברג | עולם חדש | 2021

    שירתה של שלי רוזנברג היא שירה של כמיהה, של כיסופים ושל געגוע. היא נכספת תמיד לדבר-מה נשכח, דבר-מה טמיר, קמאי וכמוס, הנמצא בהכרח מעבר לגלוי ולנראה. שלושת שעריו של הספר "להחזיק את הרועד" הם שלושה גילומים שונים – או מוטב: שלוש פנים שונות – של הכמיהה התהומית והעל-זמנית הזאת.

    בשער הראשון, "את חוה", מבקשת רוזנברג ללכוד במילותיה את הכמיהה אל טרם ההיות, אל רגע הבריאה והכליה, את הערגה להוויה נשית שהיא גם עצמיות אנושית שלמה. בשער השני, "הסופים המתארכים עם הרוח", נעשית הכמיהה לגעגוע קונקרטי וצורב: זוהי תחושת ההיעדר המתמיד והגעגועים הבלתי-מרפים ליקירי הלב שאינם עוד. ואילו השער השלישי, "נדרי הגוף", הוא ביטוי שירי של הערגה הכרוכה תמיד בהוויה הארוטית, בתשוקות הבשר, באהבה הגופנית, שגם כאשר היא מלאה ויפה, היא לעולם מותירה פער, תהום בלתי ניתנת למילוי, בין נפש לנפש. מתוך הפער הבלתי נמנע הזה יוצרת שלי רוזנברג את שירתה. 
    (דורי מנור)
     
    שלי רוזנברג, אישה, אמא, מורה, לומדת, כותבת. "להחזיק את הרועד" הוא ספרה הראשון.

    לעמוד הספר

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    * * *

    ערן צלגוב
    הִנֵּה הַפַּחַד, הִנֵּה – הַבַּיִת כְּבָר מַקִּיף אוֹתִי מִכָּל עֲבָרָיו וַאֲנִי רוֹצֶה...

    אל תסתכל בקנקן

    חגית כרמל
    * אָמַר לִי, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ. הִפְנֵיתִי...

    כנפיים שבורות, עיניים עצומות

    מאיה לבנון
    באותה שנה משונה החליטו עיניי שדי להן מראות את פגעי העולם...
    דילוג לתוכן