זריחה בלבנון / אחרי ככלות הכל
זריחה בלבנון
שַׁחַר סָתוּם, אַקְדָּמוּת תְּחִלֵּי דְּבָרִים, סִפֵּי תִּמָּהוֹן נַעֲלָם.
וְהָלַכְנוּ אֶל שֶׁהָלַכְנוּ וְשֻׁלַּחְנוּ אֶל שֶׁשִּׁלְּחוּנוּ
וְעָשִׂינוּ בְּמִצְוַת רְצוֹנָם.
וּבְשׁוּבֵנוּ אָחוֹר, כְּבַת יִפְתָּח בִּמְחוֹלוֹת
קִדְּמָה אַיֶּלֶת שַׁחַר שְׁחֹרָה אֶת פָּנֵינוּ.
בְּצַד הַדֶּרֶךְ בָּלוּי וּשְׂתוּם עַיִן
הוֹסִיף וְכִזֵּב הַנַּחַל
שִׁיֵּר לְלֹא דַּעַת מֵי מַעְיָן חָתוּם
כְּאִלּוּ לֹא נֶהֶפְכָה נִינְוֵה בָּאַחַת
כְּאִלּוּ לֹא הִתְכַּנֵּס הַיְקוּם עַל עַצְמוֹ
וְדַרְכֵי לְאֵי אָן וּנְתִיבֵי אֵין אָחוֹר.
וּבֵינוֹת הַמְּצָרִים עוֹד רָדָה הַזְּמַן בַּנְּשִׁיָּה
עוֹד צִעֵד עִקְּבֵי שִׁכְחָה וְטִמְיוֹן.
בְּאֵין מִשְׁמָר וּמַשְׁגִּיחַ קוֹלוֹת נִשְׁחֲקוּ וְהֵדָם נִתְרַפֵּט.
אֲבָל זֹאת זָכַרְנוּ:
עַל אַפּוֹ וַחֲמָתוֹ הֵאִיר אָז הַיּוֹם.
בְּעַל כָּרְחוֹ נִפְעַר שַׁחַר אַחֵר.
אַחֲרִיתָם שֶׁל דְּבָרִים לֹא שָׁעֲתָה
בְּעֵת נְעִילַת שְׁעָרִים.
לוּ בְּאֵשֶׁת אוֹבוֹת כִּי נוֹעַצְנוּ
הֶהָיוּ גַּם הָהֵם שָׁבִים בְּדַרְכֵי עִקְּבוֹתֵינוּ?
הֲלֹא גַּם בַּחֲלוֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִים לֹא עָנַנוּ.
מֵהַרְרֵי נְמֵרִים עוֹד לֹא שַׁבְנוּ
גַּם כִּי פָּנָה יוֹם
גַּם אִם פָּנוּ יָמִים הַרְבֵּה
וְעֵינֵינוּ טַחוּ מֵרְאוֹת.
אחרי ככלות הכל
(פיוט לעת מצוא)
וְאָז הֵם חוֹזְרִים.
תָּמִיד וְשׁוּב
הֵם בָּאִים,
תָּמִיד הֵם בָּאִים אֵין עוֹצֵר
יָמִים שֶׁל הֶסְתֵּר הַפָּנִים
מֵהַמְּקוֹמוֹת הָהֵם שֶׁל אָז
הָרוֹאִים שָׁוְא בַּקּוֹלוֹת
הַחוֹזִים בֶּעָשָׁן כָּזָב.
וְתָמִיד שֶׁהַדַּעַת אֵינֶנָּה נוֹתֶנֶת
וְתָמִיד שֶׁהַנֶּפֶשׁ אֵינֶנָּה אוֹבָה
וְאֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְפָרֵשׁ עִלּוּם
וְכָל הַמַּבִּיט יֵעָוֵר אוֹר עֵינָיו
וּמִי שֶׁנִּכְנָס
לֹא יִכָּנֵס בְּשָׁלוֹם, לֹא יֵצֵא בְּשָׁלוֹם, אִם יֶחֱזֶה, אִם יָשׁוּב, אִם בִּכְלָל.
וְאַתֶּם בִּשְׁיָרֵי הַנְּבֵלוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ מֵאָחוֹר שׁוּב נוֹבְרִים
בְּשָׁפְכֵי אַשְׁפַּתּוֹת, בְּאוּדִים עֲשֵׁנִים, בִּצְבִירֵי הָרִמּוֹת וּבְתוֹלְעֵי הַסַּפַּחַת
וְחוֹמְדִים אֶת פִּגְרֵי הַסּוּסִים בְּשׁוּלֵי מְסִלּוֹת
מְפוֹרְרִים בְּגִלְדֵי הֶעָפָר
וְעוֹרְכִים חֲגִיגוֹת שֶׁל תַּרְעֶלֶת
מִתְרַבְּצִים בַּבִּצּוֹת הִתְבּוֹסֵס עַד אַפְסַיִם
וְרוֹחֲצִים מַדְמֵנוֹת מֵי רַגְלַיִם
וְיוֹדְעִים לְגוֹלֵל וְלָשׁוּב וּלְתַנּוֹת
לְרִצּוּי הֲזָיוֹת ולִפְאֵר הַצְּלָמִים
וְשִׁנֵּי יְלָדִים עוֹד טוֹרְחִים לְהַקְהוֹת
בֵּין אִם בֹּסֶר אֲכַלְתֶּם אוֹ פְּרִי מְגָדִים.
וּבְמַעֲבֵה הֲמֻלָּה, בְּנִשְׁפֵי הָאוֹבוֹת,
עַל אַחַד הַכְּתָלִים יָד הֵחֵלָּה רוֹשֶׁמֶת
פַּרְסִין
וְטָבִין וּתְקִילִין.
אַךְ כֵּיוָן שֶׁהַדַּעַת שְׁלֵמָה וְלֹא הִיא הַנּוֹתֶנֶת
וְכֵיוָן שֶׁכָּהוּ זֶה מִכְּבָר עֵינֵיכֶם
לְעוֹלָם לֹא תֶּחֱזוּ בְּבוֹא לֶקַח
לְעוֹלָם לְאַדְרַמֶּלֶךְ תִּשְׂרְפוּ אֶת בְּנֵיכֶם.
בועז אהוב, חן חן על שני שירך אלה הכתובים היטב, והקורא בשורות ובין השורות, נחשף לכל כך הרבה איזכורים וציטוטים מעולמך התרבותי הרחב, מי יתן ומעין יצירתך ימשיך וישקה שעותינו, תודה לך, אלישבע