זָהֳרָהּ
זָהֳרָהּ פּוֹקַחַת עֵינֶיהָ
אוֹר בְּאוֹר הִינוּמָה עַל מַחְשׂוֹף וְרַגְלַיִם
נוֹתֵן בָּהּ כּוֹחַ וּמְעַט נֶפֶשׁ לִהְיוֹת שִׁיר.
בָּרֶחֶם הַמּוּאָר וְהַמָּתוֹק נִזְרַעַת מִלָּה מִן הַפְּשָׁט אֶל הַדְּרָשׁ
מִתְמַלֵּאת מֵחֻלְיָתוֹ
עַד אֶל אוֹתָהּ רַכּוּת עֲצוּמָה
וּפְסִיעוֹתֶיהָ נְשִׁימָה.
תגובות