זִכְרוֹנוֹת מְתוּקִים מִדַּי
לד.ר
וּמֵאָז שֶׁהִגַּרְנוּ, רַק הִשְׁמַנּוּ,
הַצִּיצִים שֶׁלָּנוּ הִתְמַלְּאוּ
הַחֲגוֹרוֹת נִלְחֲמוּ בַּכְּרָסִים
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה גַּעְגּוּעִים
שֶׁהִכְנַסְנוּ בַּחֲזָרָה פְּנִימָה,
הַבּוֹר הָיָה כָּל כָּךְ עָמֹק, וְגִחֵךְ עַל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ
לִמְשֹׁךְ לְמַעְלָה אֶת הַגּוּפוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁשָּׁקְעוּ בְּבִיצַת הַבֹּץ
שֶׁמָּשְׁכָה אוֹתָנוּ לְמַטָּה, מַטָּה,
וּכְשֶׁנָּסַעְנוּ לְבִקּוּר בַּחֲזָרָה, אַף אֶחָד לֹא יָכֹל הָיָה לְהִתְעַלֵּם
הָיִינוּ לַחֲתוּלֵי בַּיִת, שֶׁסֹּרְסוּ וְעֻקְּרוּ, וְהֵנִיחוּ אֶת כָּל יְהָבָם בְּלֶאֱכֹל כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר וְלִשְׁכֹּחַ
וְהַבָּשָׂר הָעֹדֶף עָמַד בֵּינֵינוּ, לְבֵין אֵלּוּ שֶׁהִשְׁאַרְנוּ מֵאָחוֹר
כבר קראתי טקסטים יותר טובים של שמואלוף, אבל גם זה עובר מסך.