close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • המומלצים של מרץ 2022

    מערכת סלונט | המומלצים | התפרסם ב - 02.03.22

    "אוסף צדפים" | דניאל עוז | ידיעות ספרים | 2022

    "הרבה פעמים שאלו אותי איך זה להיות הבן של עמוס עוז. להיות הבן של עמוס עוז זאת קללה, אבל להיות הבן של אבא שלי – זאת היתה ברכה."

    ספר תגובה של דניאל עוז, בנם של נילי ועמוס עוז, לספר "דבר שמתחפש לאהבה" שכתבה אחותו, גליה עוז.

    בספרה של אחותי גליה, "דבר שמתחפש לאהבה", היא טוענת שאבינו המנוח היה פסיכופת שהכה והתעלל במשפחה כולה, ובה, בגליה, במיוחד. לא בכדי הספר מוחק אותנו – אמה, אחותה ואחיה. אנחנו לא מיוצגים ולא מוזכרים בשמותינו. אבל היינו שם בכל המובנים. בשל נסיבות חיינו גליה לא היתה איתו לבד. אנחנו לא קורבנות, לא שטופי-מוח ולא שקרנים. אנחנו זוכרים אותו.

    לעמוד הספר


    "נכון – כתב עת לאוטופיה ולדיסטופיה בספרות", גיליון 7 | עורך: אורציון ברתנא | הוצאת נכון | נובמבר 2021

    דיגיטלית / גיא שקד

    דִּיגִיטָלִית אֲנִי דּוֹבֵר אֵלַיִךְ,
    כֵּן – לֹא – כֵּן – לֹא,
    אֶפֶס – אֶחָד – אֶחָד – אֶפֶס,
    וְלֹא תּוֹצְאַת מִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל.
    אוֹתוֹת בִּמְקוֹם מִלִּים,
    אוֹתוֹת שֶׁהֵם מִלִּים.
    אַלְפֵי אֲלָפִים שֶׁל סִימָנִים,
    בְּכָל מִילִי־שְׁנִיָּה,
    שֶׁלֹּא לְאַבֵּד זְמַן,
    וְלֹא לְאַבֵּד סִימָן.
    שֶׁכֵּן אָז וַדַּאי תַּחְשְׁבִי,
    "הוּא מְדַבֵּר לְאַט",
    וְתִסְגְּרִי בְּפָנַי אֶת הַטֶּלֶפוֹן.

    משתתפים בחוברת: ירון אביטוב, שגיא אלנקוה, אלי אשד, סיגל אשל, דרור בורשטיין, אהרון האופטמן, וועלוול טשרנין, אשר יהלום, ניר לוי, יובל ליבליך, אמנון סטופ, אוהד עוזיאל, יבשם עזגד, זיוה פלדמן, שמעון רוזנברג, גיא שקד.

    לרכישת הגיליון, ניתן לפנות במייל לכתובת bartana@ariel.ac.il

    לעמוד הספר


    "יְקוֹד – כתב עת לספרות עברית", ב | עורכים: רן יגיל, יהודה לייב ויטלזון וחן יסודות | הוצאת יקוד בסיוע "מועצת הפיס לתרבות ולאמנות" | 2022

    מתוך דברי הפתיחה: מזה זמן רב שמגפת הקורונה מפליאה בנו את מכותיה. מושגים שהיו מוכרים לנו משדות סמנטיים רחוקים כגון סגר, בידוד, התפשטות וכו' קיבלו מובן קונקרטי ולא נעים. לאט־לאט מצאנו את עצמנו מצויים יותר ברשות היחיד, בין אם מכורח ובין אם מרצון. נטמענו במרחב הביתי, בילינו בו שעות, גילינו בו פינות. עבדנו בו, התפללנו בו, חגגנו בו שמחות ומתוך המסכים שבו ניהלנו קשר עם העולם שבחוץ.

    אנחנו סבורים שמרבית הכותבים בהווה של הספרות העברית הושפעו מהתקופה "הביתית" הזאת באופנים שונים. גם כעת, תקופה ארוכה לאחר פרוץ המגפה בישראל, אין לדעת האם אנו בשלהי ההתמודדות עם המגפה או בשלב ראשוני שלה. פנייתנו אל כותבי "יקוד", לקראת הגיליון השני בדפוס, לוותה בכותרת "אדם מודד את מרחביו". אכן נוכחנו שכותרת זו הייתה כגחל שקיבל נשיפה עזה והצית בערה גדולה.

    כתב העת "יקוד" פועל מזה שתים־עשרה שנים, ועיקר פרסומיו הם באופן מקוון. עם השנים התגבש סגנון "יקודי" שאליו אנו חותרים – יצירה שיש בה מן הרוחני, הקיומי והלאומי, תוך שאיפה למערכת יחסים מודגשת עם השפה העברית. כאמור אנו חותרים ושואפים אל התכנים ואל הסגנון הזה, אך איננו אובססיביים! אנו מאמינים שעלינו לאתגר ולבחון גם את עצמנו ובכך לא להיות אוטומטיים, צפויים וממוסגרים.

    רן יגיל, יהודה לייב ויטלזון וחן יסודות

    לעמוד הספר


    "מכתב קטן לאמא" | יצחק בשביס־זינגר | תרגום: בלהה רובינשטיין | פרדס הוצאה לאור | 2022

    "יידיש היא שפת האם שלי, ואמא אף פעם לא מתה". כך הצהיר הסופר היהודי האמריקאי יצחק בשביס־זינגר, בנאום שנשא בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1978. בשביס־זינגר התעקש להמשיך את זכר אמו כחלק משמעותי משם המשפחה שלו, שמופיע בכותרת של מרבית יצירותיו. גיבור הסיפור "מכתב קטן לאמא" אינו מסוגל לשיר את השלאגר שכולם מזמזמים סביבו, כי המילים החוזרות בפזמון — "אל תאחר לכתוב מכתב קטן לאמא" — מזכירות לו שלא כתב מילה לאמו מאז שעזב את ביתו במזרח אירופה והשאיר אותה מאחור. הוא יודע ש"צריך להיות משוגע או רוצח כדי לנטוש אמא אלמנה ולא לכתוב לה אפילו מילה".

    ספר זה כולל שני סיפורים קצרים ממיטב יצירתו של בשביס־זינגר. שניהם פורסמו בניו יורק, בשנות השישים של המאה העשרים. "מכתב קטן לאמא" מעולם לא תורגם לעברית עד כה וזוהי לו הופעת בכורה. כל אחד מסיפורים אלה מציג אופן התמודדות משלו עם בעיות שמלוות אנשים שהיגרו ממציאות חיים אחת למציאות חיים אחרת, אלה שהתנתקו משורשיהם ונאלצו לברר כל חייהם את משמעותם של יחסים בין־דוריים. בצד שני הסיפורים הנוגעים ללב מובאים שני שירים, שצומחים מתוך אותן שאלות. נדמה שגם כמאה שנים לאחר שנכתבו בשפה שכמו נידונה למות, ימצאו בהם קוראות וקוראי העברית בת־זמננו את עצמן.

    את מלאכת התרגום וחשיפת הסיפור שנשכח ביצעה באהבה ד"ר בלהה רובינשטיין, כלת פרס המצוינות בתרגום ספרותי של משרד התרבות ופרס מפעל חיים של הרשות הלאומית לתרבות היידיש.

    לעמוד הספר


    "גלויה מפריז" | אלכס בראון | תרגום: אילן פן | ספרי פן ומשכל | 2022

    ספר חדש מאת מחברת רב-המכר "גלויה מאיטליה". אנני לובל נחושה להשיב את הניצוץ לחייה. כששכנתה יורשת מאדם לא מוכר דירה נטושה בפריז, היא קופצת על ההזדמנות ונוסעת לבירה הצרפתית על מנת לחשוף פרטים נוספים. הסקרנות שלה מתעוררת ביתר שאת כשהיא מגלה צרור של יומנים סודיים מוסתרים בתוך הקירות. היומנים מספרים על חייה של צעירה אנגלייה בשם ביאטריס קרופורד, אשר בשנת 1916 התנדבה כאחות בזירות הקרב בצרפת. אנני מוקסמת מעיר האורות הרומנטית, אך מבינה שרושם ראשוני לפעמים מטעה. היא עוקבת אחר מסעה של ביאטריס החל ממלחמת העולם הראשונה, דרך שנות העשרים הסוערות ועד לפריז האפלה של מלחמת העולם השנייה. על אנני לחבר יחד את האירועים שהתרחשו בין כותלי הדירה, אם ברצונה לממש את המורשת שביאטריס השאירה עבורה.

    אלכס בראון היא סופרת רבי-מכר שבאמתחתה אחד-עשר ספרים. ספריה מעוררי ההשראה תורגמו לשפות רבות. היא מתגוררת במחוז קנט שבאנגליה עם בעלה, בתה ושני כלבי לברדור שחורים. "גלויה מפריז" הוא ספרה השני שתורגם לעברית.

    לעמוד הספר

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.


    כתבות נקראות

    שָׁלֵו לִכְאוֹרָה / צַר

    חַיִּים סֶפְטִי
    הָעֲרָבָה שָׁתְקָה כַּצִּפֳּרִים שֶׁחָגוּ מֵעָלֶיהָ, כְּבֵדוֹת וְנוֹשְׂאוֹת בְּנֵטֶל הַצְּחִיחוּת. וּכְשֶׁרִחַפְתִּי עִמָּן...

    ביקור החסיד

    רון סגל
    מה אתה מחפש כאן? פני הגבר מסגירים תווים ילדותיים לרגע ואני...

    הוא צח כחצב

    שחר שמאי
    הוּא צַח כְּחָצֵב וְרַךְ בְּיָמָיו זָקוּף וְגָמִישׁ וְשָׁלֵו הוּא נָע לְלֹא...