כ-60 שנה לאחר שנכתב, ספרה של ג'וי אדמסון "לחופש נולדה" – וסרט הקולנוע שנעשה על-פיו – ממשיכים להרטיט לבבות לא רק בקרב ילדים ובני נוער

מדור זה בדרך כלל מוקדש לסופרים קאנוניים, אך הפעם הוא חורג ממנהגו עקב סימפטיה אישית, על מנת לחגוג עם קוראיו יום הולדת 110 של ג'וי אדמסון (1910 – 1980), חוקרת טבע, אמנית וסופרת אוסטרית.

בפרפראזה על נושא אחר, מי שלא הזיל דמעה בפרק האחרון של "לחופש נולדה", ספרה המתאר את חוויותיה בגידול גורת אריות בשם אלזה בחוותה בקניה, או בסצנת הפרידה בין השתיים בסרט קולנוע שהופק על פיו, הוא חסר לב, ומי שבכה – נשאר ילד בנשמתו. והאמת היא שהספר, שיצא לאור בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ובמיוחד הסרט המרגש עדיין עובדים ומנחילים גם לדור הצעיר אהבה לטבע הפראי. ויש גם נקודה יהודית בסיפור.

פרדריקה-ויקטוריה גסנר (שמה האמיתי של אדמסון) נולדה בעיר טרופאו, אז אוסטרו-הונגריה, היום אופאווה שבצ'כיה, במשפחתו של תעשיין אוסטרי עשיר. בצעירותה היא למדה ציור, רכיבה על סוסים ועוד כל מיני מלאכות היאות לבנות התקופה, והתעניינה גם בפסיכואנליזה. היא מאוד אהבה בעלי חיים, וההשוואה בין התנהגותם לבין ההתנהגות האנושית ריתקה אותה. היא ביקרה לעיתים קרובות בגן החיות של וינה, בן היא גם הכירה את בעלה לעתיד, צפר חובב בשם ויקטור פון קלארוויל.

ב-1937 בני הזוג קלארוויל היו בביקור בקניה. בעת שהותם שם, ביצעו הנאצים במולדתם את האנשלוס הידוע, וחזרה הביתה הפכה לבלתי אפשרית מכיוון שוויקטור היה ממוצא יהודי. אך נישואיהם התפרקו מסיבה אחרת: הדיכאון בו לקה ויקטור וחיכוכים תכופים בין בני הזוג. במשך הזמן הופיע באופק הג'ונגל בוטנאי בריטי פיטר ביילי, אשר חלק עם פרדריקה את אהבתה לטבע הפראי. השניים נישאו וביילי העניק לפרדריקה לא רק את שם משפחתו אלא גם שם פרטי חדש: ג'וי. פעילותה בקניה למען חיות הבר כבר זכתה להערכה, והיא קיבלה עליה אות הזהב מטעם אגודת חקר הטבע המלכותית בבריטניה.

אך גם קשר הנישואין הזה לא ארך ימים: ב-1944 ג'וי נישאה לפקח שמורת הטבע הבריטי בקניה בשם ג'ורג' אדמסון, שגם הוא היה מסור בכל נפשו לבעלי החיים באפריקה. בתחילת שנות ה-60 שהו בני הזוג בשמורה בצפון מזרח המדינה, ובמהלך עבודתו ג'ורג' ירה והרג לביאה שסיכנה אותו ואת חבריו למקצוע. לאחר שהלביאה נהרגה, גילה אדמסון שהיא בסך הכל הגנה על גוריה הקטנים שהיו בקרבת המקום. בני הזוג אספו את שלושת הגורים המקסימים הביתה וגידלו אותם במשך תקופה קצרה, עד שאלה בגרו במקצת, ומלאכת חינוך הקטנים הפכה לקצת מסובכת מדי. שני הגורים הגדולים הועברו לגן החיות ברוטרדם, ואילו הקטנה ביותר, והשובבה במיוחד, נשארה אצלם, וזכתה לשם אלזה על שם בת כיתתה האנרגטית של ג'וי.

אך הטבע עושה את שלו, גם אלזה בגרה ואדמסון החליטה שמקומה בטבע. היא החלה לאמן את אלזה ולהרגיל אותה לחיים בטבע בגיחות קטנות בכל פעם. האימונים האלה היו מאוד מייסרים עבור השתיים. בכל פעם שאלזה שוחררה בטבע, היא חזרה לחווה של אדמסונים כולה שרוטה, מדממת ושדופה, בגלל שהפכה לחיית בית וסיכוייה בטבע לא הין מן מהשופרים.  הרשויות, מכריה של אדמסון ואפילו ג'ורג' ניסו להניא את ג'וי מניסיונותיה וטענו כי הדבר לעולם לא יצליח. אלזה, שהפכה כבר כמעט לחיית מחמד, פשוט לא תשרוד בטבע לאורך זמן. אך בסופו של דבר התעקשותה של ג'וי השתלמה, ואלזה הפכה לאריה הראשון שחזר לטבע. כעבור תקופת מה אלזה חזרה לבקר את בני הזוג, אך הפעם עם גוריה הקטנים עם בן זוגה שנהם בשטח כאשר התעכבה מדי. זו זו הסצנה בסרט שכל האולם פשוט בכה מהתרגשות. גילוי נאות: גם כותב שורות אלה בכל ארבעת הפעמים שצפה בסרט.

אדמסון תיעדה את סיפור גידולה של אלזה בספר, שיצא בתחילת שנות ה-60. הוא זכה להצלחה מסחררת ותורגם לכ-30 שפות. בתרגום הראשון לעברית ב-1964, בהוצאת י. מרכוס, נקרא הספר בעברית "לחופש יולד – סיפורה של לביאה". מרווחי הספר והסרט שהופק על פיו הקימה אדמסון את "קרן אלזה", ששמה לעצמה למטרה להציל את בעלי החיים הפראים ולהשיב אותם למקומם הטבעי.

הודות למאמציה של אדמסון הוקמו ברחבי אפריקה שמורות טבע שונות, ארבע מהם בקניה. אדמסון, שהספיקה להתגרש גם מג'ורג' על רקע חילוקי דעות בדבר טיפול בבעלי החיים, כתבה ספר אוטוביוגרפי בשם "לב פראי". היא הקדישה את עצמה להגנה על בעלי חיים, גייסה תרומות עבורם, ערכה אין ספור הרצאות בנושא ברחבי העולם, ובאמת קשה להקיף את כל פעולותיה הברוכה של אישה מופלאה זו. אך פעילותה נקטעה ב-1980, בגיל 70 היא נרצחה על ידי אחד הפועלים הקנייתים שלה בחווה כנקמה על פיטוריו.