ספר הילדים הקסום הזה "סיפור על בית" של ירדן קֵדָר הוא לא עוד ספר על משפחה או על יחסים בתוך משפחה, הורים וילדים. הוא ספר על בית פיזי, בית ממשי, עם נטיות לב חזקות ורגשות, הרודף הוא וקירותיו, מרפסותיו וצינורותיו, דלתותיו וחלונותיו, קורותיו וברגָיו, אחרי בעלָיו. ה"האנשה" הפיזית הזאת של העצם הענק הזה – הבית – המֵכיל אותנו, גורמת לנו לְמה שקרוי בתורת הספרות "הזרה", לראות את הדברים הצפויים והשקופים, המובנים מאליהם, קצת אחרת, ומסייעת לנו לחזור ולחשוב בעצם מהו בית בּעבורנו? מה ממשיך איתנו כשאנו עוברים בית ומה נשאר מאחור. הבית בספר, בעצם, מספר לנו סיפור על עצמנו.

זאת ועוד. הבית בספר הילדים הקסום והחכם הזה הוא דימוי אֶפִּי. מהו דימוי אֶפִּי? דימוי גדול אחד הממלא חללהּ של יצירה ומאכלס אותה עד הסוף כאמצעי אומנותי לומר לנו משהו על העולם שבו אנו חיים. זהו הבית הביתי והאנושי בסיפור כאן. אחרי כל מוראות המלחמה שעברנו כאן באותו שבעה באוקטובר נורא 2023, כאשר אנשים עונו, נאנסו, נרצחו ונחטפו מהמקום האינטימי שלהם, שם הם אמורים היו להיות מוגנים, הרי שהסיפור הזה על הבית המחפש ואף רודף אַחַר אדוניו, אותה משפחה צעירה, נחמדה וקסומה המתגוררת בו, הופך אקטואלי מתמיד. מי ישמור על הבית?

לטובה יש לציין גם את האיורים של שירה בּרוך-מלכּא המתכתבים היטב עם הטקסט החסכני, הישיר והפשוט של קדר וכן את עורכת הספר לילי פרי, שבדרך כלל עורכת ספרים למבוגרים בהוצאתה טוטם, וכאן פתחה את הדלת לספר חמודות שכזה. אולי זה מסמן מגמה חדשה בהוצאה של הפקת ספרי ילדים איכותיים.

שירה ושחר, גיבורי הסיפור האנושיים כאן, הם בעלי נפש של אמן: האחת מציירת ואילו האחר פורט עלֵי גיטרה. יש בהם אהבה לבעלי חיים, החתולה גמבּה; יש בהם אהבה לילדים, פלג הקטן ודני הקטנה שנולדו להם, יש בהם אהבה לחפצים ולצמחים, והזמן עובֵר.

אבל מעל הכול עומד הבית על קירותיו. זה שיודע את סודות המשפחה ולא מגלה. הוא חבר נאמן. בחוכמה עשתה המאיירת שהכּפולות העוסקות במשפחה מוּארות באיורים בשלל צבעים ומצבים שבתוך הבית, ואילו בניגוד, הקונטרסט, העוסק בבית המֵגֵן, הכפולות המראות את החוץ הן יותר קודרות כי מחוץ לַבַּיִת, כפי שכבר ראינו במציאוּת, יש סכּנות. צבעוניוּת פְּנים הבית למול הצבע האחיד של החוץ, בדרך כלל כחול מתכהה של לילה – אומרים הכול.

רק ברגע שבו הבית הקודם עוקר עצמו מן האדמה ונכנס לתוך הבית החדש וממלא את חללו, חוזר גם הצבע אל החוץ באיורים. מקסים! ולמשפחה לפתע נוסף תוכי צבעוני. הבית יכול במצב הזה לחייך לעבר הירח ולהירדם בשלווה. מתוך תחושת ביטחון אמיתית כזאת, אני מקווה, יכולים גם ילדים ישראלים, שלצערי נאלצים להתבגר כאן יותר מדי מהר, לחוש תחושה של בית, ובעיקר של נורמליות, ולהירדם בשלווה.

יופי של ספר לקרוא לכל ילד וילדה קטנים לפני השינה. אני לקחתי מהספר הזה בעיקר את יכולת ההכלה של הסביבה את הפרט בתוך המסגרת המתהווה של החיים בראשיתם, ולדעתי זה מתאים מאוד לעובדה שקדר הוא פסיכולוג התפתחותי, חוקר ומרצה בתחום רכישת השפה והחשיבה וכן פעיל ויזם בתחום האֶדְטֵק, הטכנולוגיה החינוכית, כל אותם כלים, פלטפורמות, אפליקציות ומשאבּים טכנולוגיים שמשתמשים בהם כדי לשפר את חוויית הלמידה וההוראה מבלי לגלוש, כמו תמיד בהוראה, לדידקטיוּת מעיקה. הספר הזה באמת מורֶה כי אפשר ללמוד ולחוות אחרת, ובעיקר לחיות אחרת.

סיפור על בית, ירדן קֵדָר, עורכת: לילי פרי, איורים: שירה בּרוך-מלכּא, טוטם ספרים, 36 עמודים, 78 שקלים