close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • הבית הלאומי של כולנו

    הרצל ובלפור חקק | מחשבות | התפרסם ב - 05.09.18

     

    מוזיאון שהוא פסיפס

    ביקור במוזיאון הברמן בעיר לוד – הצצה למורשת הצבעונית של עדות ישראל

    ד”ר צבי מלאכי צופה בספרי תורה מבבל | צילום: תפארת חקק

    מכון הברמן אינו מכיל רצפת פסיפס עתיקה, ולא בזאת הוא יתחרה עם פסיפס בית אלפא. אבל מי שמבקר בו מבין את הכיוון שלו, את השביל המוביל אל כל הלבבות. מדובר בפסיפס חי ונושם. לפנינו מוזיאון שהוא בַּיִת, משכן למורשת הצבעונית של עדות ישראל. המוזיאון היקר ממוקם בלב ליבה של העיר לוד.

    אתה עובר בו מחדר לחדר, ונכבש בקסם של הפסיפס התרבותי שמכיל את כולנו. למוזיאון הברמן יש קליידוסקופ ענק, שמציג פנים שונות, תצוגה של מורשת תרבויות עשירה. יש חדרים שונים אבל לב אחד לכולם: יש כאן לב פתוח ובית פתוח לעדות ישראל – ותמצאו כאן גלריה ענקית: צבעי מורשת של רוסיה, גרוזיה, בוכרה, רומניה, תוניסיה, העיירה היהודית באירופה, מרוקו, אתיופיה, הודו ועוד. יהדות אתיופיה אכן זוכה לחשיפה יפה בתצוגה של ספרי קודש כתובים בכתב געז.

    בגדי כלה בוכרית | צילום: תפארת חקק

    מדובר גם בשימור של אמנות יקרת ערך, יקרה לרוחה של כל עדה: המוזיאון מכיל אוסף חפצי אומנות, תשמישי קדושה, פריטי טקסטיל, בגדים ורקמות, כלים, ציורים, תמונות, הדפסים עתיקים, מסמכים נדירים, כתובות חתונה מאוירות, והכול שובה אותך, שובה את הלבבות.

    כמובן, הלב מתרחב, ובאותה מידה מתעצב כאשר אנו רואים את דגמי בתי הכנסת. ראינו תצוגה כזאת גם בבית התפוצות, וכאן אתה חש את ריח האפר. במוזיאון הברמן מציגים דגמי בתי כנסת שנחרבו בשואה – והלב נצבט, המחשבות נושאות אותנו למורשת בת מאות שנים של תרבות יהודית בגולה, של קהילות תוססות.

    מרשימים במיוחד בתי הכנסת שעוצבו מגפרורים ומקסמי שיניים – ועל כך מגיעות תודות לחנן וייסמן שעשה לילות כימים בשחזור בתי כנסת בצורה מרגשת ונפלאה. חנן וייסמן היה עד בשנת 1941 לשריפת בית כנסת ומלאכת השחזור היא עבורו דרך להילחם באלה שרצו למחוק את תרבותנו ואת העם היהודי.

    לוחות הברית במוזיאון הברמן | צילום: תפארת חקק

    את השואה והפרעות ומה שאבד מנצחת המורשת העשירה, תחושת הפריחה שהיא משדרת. יש ממה להמשיך, יש מה לשמור ולהנחיל לדורות הבאים. מה פלא שאת המוזיאון היפה והעשיר הזה מיקמו בלב גן ים תיכוני צבעוני וססגוני, עצי גפן ותאנה ורימון – כל הסמלים למלכות ישראל השלווה מדורי דורות.

    התצוגות מקסימות, וכאשר אנו עוברים מחדר לחדר, אנו מחליפים אהבה באהבה – הכול שלנו, הכול חלק מחיינו כעם. יש כאן פנים שונות, זכות דיבור לעדות שונות. בכל חדר בובות לבושות בלבוש של עדה מסוימת, ואנו פוגשים דמויות שמייצגות עדות שונות בבגדים מקוריים של העדות, בגדים אותנטיים ויפהפיים.

    תמצאו בין המוצגים כתובה ששמרה נערה גרוזינית, כתובה צבעונית שאותה שמרה עד מותה. טקס כלולות אכן נחקק בלב ונותר לדורות, וכך אותה שמלה של כלה טוניסאית שמשקלה בזהב כמה קילוגרמים. לא כל הנוצץ זהב, אנו אומרים, וכאן מדובר בזהב טהור. עדות שונות זוכות להארה וכך תגלו כאן תצוגה של בובות המפליאות לספר את חיי היהודים בהודו, בקוצ’ין.

    כתובה – מוזיאון הברמן | צילום: תפארת חקק

    מי שחולף בין מורשת למורשת וחש את ההיסטוריה מתרגשת, יודע שאין לראות בכך דרך לחצוץ בין עדות, דרך להפריד בין מזרח למערב. מי שרואה כך את פני הדברים טועה. דווקא בהצגת הפסיפס כולו, בהצגת הביוגרפיה הלאומית השלמה, יש לנו סיכוי לממש את החזון הציוני המקורי, לתת קריאת כיוון לתרבות ישראלית עשירה יותר, תרבות שיונקת מכל ערוצי השורשים השונים. זו הדרך האמיתית ליצור קרוסלה שלמה, סינרגיה תרבותית של כל ישראל ערבים זה לזה, אוהבים זה את זה.

    חשוב שנשמור על כל מרכיבי התרבות, על יצירות התרבות בכל מקום שבו חיו ויצרו קהילות יהודיות שונות – והמוזיאון הזה מיטיב להמחיש את עושר התוצרת, עושר היצירה התרבותית בשבעים גלויות שונות. הפסיפס של מויזאון הברמן משדר לנו, ראו נא איזה מסד תרבותי עשיר יש לכולנו, ראו את נוצות הטווס הצבעוניות הפרושות על כל החדרים, יש להנחיל את היופי הזה מדור לדור. דור לדור יביע אומר, וכל זה למען עתידנו כיהודים, בנים לאותו עם.

    ראוי שנזכור: כל שילוב הוא אינטרס לאומי ולא עדתי. הכרת התרבות של קהילות המזרח וגם התוודעות להיסטוריה שלהן בעת החדשה היא צורך לאומי. כדי להתוודע לזהותנו, חייבת מערכת החינוך להציג זהות מלאה ולא זהות מקוטעת.

    מתן כבוד לתרבויות השונות וראיית הפלורליזם שבתוכֵנו – כל אלה אינם צריכים להשכיח מאתנו את היעד שמעל לכול: ישראל אחת ותרבות משותפת. זו בּרית היַחד.

    המעבר בין חדר לחדר לוקח אותנו מן העושר של קהילה אחת לשנייה, ובגדול יש כאן חפצי יודאיקה מרגשים ומהפנטים: לבושים שונים, ספרי תורה, רימונים, ויש גם חפצים ש’מכשפים’ אותנו – קמעות נגד ‘עין הרע’. ואם עד כה הסתפקנו בלומר ‘חמסה חמסה חמסה’ יש לנו פתח לגילויים חדשים.

    מערכת בגדים של צעירה מרומניה | צילום: תפארת חקק

    המורשת היהודית השורשית גנוזה כמובן בספרי התפילה, בבתי הכנסת. מפעים לראות את העבודה שהושקעה בעיצוב בתי הכנסת. הדגמים המוקטנים לוקחים אותנו לעיירות היהודיות, וקשה שלא להתרגש למראה היכלי התפילה העשויים מגפרורים, מחלקי עץ שונים, ויישר כוח לאמן ולמעצב חנן ויסמן שעשה כאן מלאכת קודש.

    לא פעם חשנו בלב תחושה של כמיהה לאותו עולם עשיר שאבד בגולה, וכאן המקום לראות את האנשים שחיו שם: בעלי המלאכה השונים, המשמחים בחתונות, המנגנים, האוחזים בכינור, הרבנים, הסוחרים, השוק.  לרגע אנו משננים לעצמנו את האמת שאין בלתה: אכן הקמנו ציונות על בסיס שלילת הגולה, אבל אין בלבנו על החיים שהיו שם, על התרבות שתססה שם. את זאת איש אינו מסלק ממורשת חייו. ד”ר צבי מלאכי בנה את המוזיאון הזה מתוך מחויבות לרעיון הזה של שימור מורשת ישראל, של הצגת הפסיפס השלם ועל כך זיכינו אותו בעיטור קסת הזהב בשנת 2014, בטקס מיוחד בבית הסופר, כשהיינו ראשי אגודת הסופרים העברים.

    הרצל ובלפור חקק עם צבי מלאכי בטקס קסת הזהב תשע”ד | צילום: תפארת חקק

    יש אכן הבדלים בין מורשת למורשת, בין עדה לעדה – אבל לאחר שראינו את כל החדרים, את כל התצוגות – אנו חשים את הרוח הנושבת, את הרוח האחת. יש חוט שני שמחבר בין כל הגוונים של צבעי העדות השונות. במשך שנים מטפח מכון הברמן את המוזיאון, ושנים רבות נתן ביטוי תרבות לכל מגוון היצירה והמחקר התרבותי בכתב העת שלו ‘מהות’. מי שניהל את המוזיאון וערך את כתב העת במשך שנים הוא ד”ר צבי מלאכי. ועל כך ראוי הוא לשבח ולתהילה, ונקווה שיזכה על מפעל חייו זה בפרס ישראל. במשך שנים השקיע מלאכי משאבים ומאמצים להשיג פריטים לתצוגה במזיאון ומי שמבקר במקום מבין שמדובר במפעל חיים, בהשקעה שלא תסולא בפז. ליבא חזן מסייעת לו בשימור המוצגים ובהדרכה לקבוצות הרבות.

     

     

    הרצל ובלפור חקק

    הרצל ובלפור חקק, שניהם משוררים, סופרים ופובליציסטים. שימשו יו"ר אגודת הסופרים בעבר. ב-1965 נבחרו האחים חקק לחתני תנ"ך עולמיים לנוער (הרצל נבחר לסגן). פירסמו עד כה 8 ספרי שירה כל אחד, וכן בשיתוף כתבו ספר מחקר על ברדיצ'בסקי, לקסיקון לשיפור הלשון וספרים לילדים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 1
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    הַזִּקִּית הַזּוֹ

    פרופ' דב בהט
    הַזִּקִּית הַזּוֹ הִיא כְּמוּסַת פִיזִיקָה מֻפְלָאָה. שִׂיאָנִית בִּפְלִרְטוּט, עֵינֶיהָ מִתְגַּלְגְּלוֹת בֵּין...

    הָאִישׁ הַנָּכוֹן

    איריס שגב
    לָאִישׁ הַנָּכוֹן אֵין פָּנִים. יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם חֲכָמוֹת. קְטַנּוֹת, חֲבוּיוֹת קִמְעָא....

    מוות למקדימים

    נעמה יוגב
    לפני שאני יוצאת מהבית אני נכנסת לשירותים. החולצה הלבנה שלבשתי קשורה...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית