יְמֵי חֶשְׁוָן* קָרִים, אֵלֶּה הַיָּמִים.

הִיא שָׁבָה לַחוֹלְמִים, לְבָנֶיהָ.

אֵם קְדוּמָה. זוֹכֶרֶת עֶצֶב, יֶלֶד

נֶעֱזָב בִּלְעָדֶיהָ.

דֹּורוֹת בִּקְּשָׁה מַרְגוֹעַ, עוֹרֶגֶת.

נֶחָמָה לָהֶם, וְלֹא מִנֶּגֶד

לִרְאוֹתָם שָׁבִים בִּשְׁבִילָהּ,

שָׁבִים לִגְבוּלָם.

חֶשְׁוָן מַר, לֹא נִשְׁכַּח מִלִּבָּהּ אוֹתוֹ

מִשְׁבָּר. צִירֶיהָ עַד רֶדֶת, לֶדֶת.

עֶצֶב עֵדֶן נִצְחִי וְאַהֲבָתָהּ.

דִּמְעָתָהּ בַּכִּנֶּרֶת, נוֹשֶׁקֶת לְבִתָּהּ.

הִנֵּה שָׁבָה לִגְבוּלָהּ, "הֲתִשְמְעִי

קוֹלִי", תִּלְחַשׁ, תְּבַקֵּשׁ

יָדָהּ. חוֹלָה, בֹּודְדָה:

"כָּמוֹנִי בְּעֶצֶב, בִּדְמָמָה.

וְרַק עַל עַצְמָה".

לְיַד מַחְבֶּרֶת, עֵינֶיהָ שׁוֹקְקוֹת.

צוֹפָה נֶעֱלָפָה וְיָדֶיהָ רֵיקוֹת.

אוִּרי שֶׁלָּהּ, מָתַי  לוֹ תִּקְרָא.

"הָבָה לִִי בֵּן", לָהּ יְדֵי עֲקָרָה.

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ שְׁחוּפוֹת כּוֹתְבוֹת,

פִּיּוּט נֶאֱצָל

עַל עֶצֶב נְבוֹ.

"בֵּן לוּ הָיָה לִי", וְהָאָרֶץ מִנֶּגֶד

וְאֵלֶיהָ לֹא תָּבוֹא.

רחל המשוררת, כתבי יד 

*י"א בחשוון – יום פטירתה של רחל אמנו