close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • בין כנסת וממשלה לבג"צ

    גבריאל מוקד | מחשבות | התפרסם ב - 03.06.18

     דומה כי סוגיית היחסים בין בית-המשפט העליון (וביחוד בתיפקודו כבית-דין גבוה לצדק) לבין הכנסת והממשלה נהפכה אצלנו לאחרונה לחלוטין לסוגיית-פולמוס הנתונה בתווך באורח חד-צדדי מאוד. בעיקר בין שמאל (או מה שנחשב לשמאל) לבין הימין הפוליטיים. חבל שזה כך. הרי יש במחלוקת זו צדדים עיוניים מגוונים שונים שמקורם בתיאוריה כללית של רעיונות אשר הצדק המושלם בתחומם איננו שייך למחנה פוליטי צר כזה או אחר. גם הזיהוי הפרסונלי המקובל למדיי של הגמוניה שיפוטית עם "המהפכה החוקתית" של אהרן ברק, וגם ההתנגדות הכופרת בהגמוניה השיפוטית עם עמדתו של שר-המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, אינם יכולים לבוא במקום דיון עיוני, שהוא בהכרח רב-ממדים בסוגיה העקרונית והחשובה הזאת, בעלת השפעה על כל חיי הציבור שלנו.

    כאן מן-הראוי קודם-כול לציין כי גיבוש התיאוריה והמעשה של הפרדת הרשויות המדיניות הקובעות לשלושה תחומים נבדלים: המחוקקת, המבצעת והמישפטית, הוא אחד מההישגים הרוחניים הגדולים של האנושות המדינית – הישג שנתאפשר ע"י עליית המעמד השלישי – הבורגנות העצמאית – בתחילת העת החדשה והנאורה וביחוד מהמאות ה-17 וה-18, והגיע לכלל ביטוי רעיוני במיוחד בחיבוריהם של ג'ון לוק ומונטסקייה ואבות החוקה האמריקאית, כגון ג'פרסון וושינגטון עצמו, כאשר אלה האחרונים מושפעים ביחוד ע"י חיבורו של ג'ון לוק עם המימשל המדיני.

    הפרדת הרשויות הזאת נועדה לא רק למנוע עריצות מצד השלטון המלכותי דאז ומצד כל ממשלה שאחריו, אלא גם למנוע עריצות של רוב מיקרי, ובעצם של כל רוב אפשרי, בבית הנבחרים. כל זאת מתוך הכרה כי דמוקרטיה אין פירושה רק שלטון הרוב, אלא משמעה גם הבטחת זכויות המיעוט על-פי חוקה או על-פי חוקי יסוד.

    לפיכך, בכל פולמוס בין הרשויות הרלוונטיות ברור כי אין להעניק מעמד דומיננטי לאף לא אחת מהן, אלא המטרה הרצויה היא להבטיח מידת איזון ביניהן.

    אכן, אם על הרקע ההיסטורי והרעיוני הנ"ל נפנה למצב הפוליטי והחוקתי בארץ, שבה נוסף לבית המשפט העליון ואינסטנציות שיפוטיות נמוכות יותר קיים גם מוסד של יועץ משפטי שמתפקד גם כמבקר הממשלה ולא רק כיועץ שלה, ופועל יחד עם מוסד חזק של פרקליטות, אזי ברור לגמרי כי קיימת לא רק דילמה כיצד להגביל את כוחן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, אלא גם כיצד למנוע דומיננטיות חד-צדדית של הרשות המישפטית. ושוב, אין זו רק סוגיה של יחסים בין שמאל לימין, אלא בעיקר סוגיה עקרונית הנוגעת בכל יסודות המשטר הדמוקרטי במדינה.

    ברור, איפוא, כי הגבלת מגמת ההשתלטות צריכה לחול על כל שלוש הרשויות. בהקשר הזה נציין קודם כל את הצורך במניעת רוב מקרי וקטן ומתן תוקף מוגזם להחלטות הרשות המחוקקת (הכנסת). ברור לחלוטין כי חייב להיות רוב מיוחד להחלטות הכנסת העלולות לפגוע ולפגום בזכויות מיעוט כלשהו – היבט חיצוני במיוחד על רקע היעדר חוקה בארץ, וקיום חוקי-יסוד בלבד, שגם עליהם צריך להגן מעריצות של רוב.

    אך בעוד שהגבלת עריצות של הרוב הפרלמנטרי איננה כרוכה במדינתנו בחשד בחירות לא-דמוקרטיות, הגבלת השררה של בית המשפט העליון כרוכה גם באופן בחירתם של השופטים העליונים, הצריכה להבטיח כי בידי השופטים הוותיקים לא תהיה זכות-וטו גורפת על מינוי שופטים חדשים. כן חשוב, ממש כמו לגבי הכנסת, שלא כל רוב מיקרי בבית-המשפט העליון, ולעיתים אפילו של שופטים בודדים, יוכל לקבוע סוגיות-חיים עקרוניות במדינה. לעומת זאת, אין סיכוי רב להגביל את כוחו של הבית-המשפט העליון ע"י הגבלת טיב הסוגיות שבהן רשאי להתערב בית-המשפט העליון. הרי כמעט כל סוגיה ציבורית ניתנת לקישור עם תחום תחילתם של חוקי-יסוד שעל פירושם אמור להשגיח בית-המשפט – כך שלא מכיוון זה תיפתר בעיית היחס המדויק בין הרשויות, אשר על פיו לא ייתכן שבית-המשפט יתערב בכל סוגיות המשילוּת.

    לכן, ממש כשם שיש למנוע שררה מוחלטת מהרשות המחוקקת (והמבצעת), כך יש לשלול גם שררה כזאת מהרשות המשפטית – מה עוד שגם הליברלים השיפוטיים עלולים להגזים בפסיקותיהם.

    גבריאל מוקד

    פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לימד במחלקות לספרות באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. כעורך כתב העת "עכשיו" היה אחראי לגילוים של חלק ניכר ממשוררי דור המדינה. כיוצר, הוא פועל במסגרת סגנון הווריאציות והמטא-וריאציות. בנוסף עורך ומפיק של כתב העת "ג'רוסלם רוויו".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 1
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נומה ילד

    גלי בר
    בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁנְתָּ,מְעֻרְסָל בְּחֵיק אִמְּךָ,פְּעִימוֹת חַיִּים,מְלֵאוּת בְּרַחְמָהּ.שִׁיר עֶרֶשׂ רַךְ,נוּמָה יַלְדִּי,רְעָמִים מִמַּעֲרָב,חַם בְּקִרְבִּי....

    שיריהם הקטנים

    מיכאל דקל
    הִיא כּוֹתֶבֶת סְפָרִים קְטַנִּים אַךְ יֵשׁ לָהּ כֹּה הַרְבֵּה, מָה לוֹמַר...

    המומלצים

    מערכת סלונט
    המומלצים לחודש אפריל 2018
    דילוג לתוכן