בּשֶבַח המסַכים
הם מסוכנים, הם ממכרים, הם מעוותים את הנוער שלנו, הם מרדדים אותו. אלה הם רק קצת מן הדברים הנאמרים על המכשירים הדיגיטליים בעלי המסכים, ובמיוחד כאשר מדובר על סמרטפונים והמסכים שלהם. השיח סביב סכנת השימוש במסכים, ובמיוחד מסכי הסמרטפונים, נמשך כבר שנים רבות, למעשה מאז הולדתו של הסמטרפון בשנת 2007, והשיח הזה הולך ומתפתח, הולך ומשתכלל.
כל כך הרבה נאמר בגנות המסכים. בפוסט זה אדוּן דווקא בשבח המסכים ולא בגנותם, בחיוב שבהם ולא בשלילה שבהם.
למה מתנגדים לשימוש במסכים?
ממה נובעת ההתנגדות לשימוש במסכים? תשובה אפשרית לכך היא עצם החידוש. החידוש שובר, משנה ולעתים הופך את השגרה המוכרת לנו ומכריח אותנו לשנות דברים רבים בחיינו – זווית הראיה שלנו, אופן העבודה שלנו, אופן התנהלותנו ועוד.
תשובה אפשרית אחרת היא הבעייתיות המתגלה בשימוש במכשירים הדיגיטליים בעלי המסכים, שכנראה עדיין אין לנו תשובות ברורות כיצד להתייחס אליה ולהתמודד אתה (למרות שכבר חלפו שנים רבות). הבעיות הצצות עקב השימוש בהם הן אכן מגוונות ורבות – בִּיוּש (shaming), הסחת דעת ועוד.
ניתוק מהמציאות – האמנם?
אחת הטענות נגד השימוש במסכים היא הניתוק מהמציאות, שהם יוצרים כביכול, על ידי ההתמקדות במסך ובפעולות שמאפשר המכשיר הדיגיטלי המצויד באותו מסך. אבל מה טיבו של הניתוק הזה (שהוא מדומה בעיניי)? הניתוק הזה משמעותו שימוש במכשיר (בדרך כלל הסמטרפון) לביצוע פעילויות שעשויות להיות דווקא תורמות מאין כמותן להתפתחות האישית ובהן, בין היתר, קליטת מידע מסוגים שונים (טקסטואלי, חזותי, שמיעתי). המידע יכול לבוא לביטוי למשל בקריאת מאמר מעניין ותורם, סיפור טוב, שמיעת מוזיקה מעולה, או צפייה בסרט טוב. נוכל למנות בפעילויות גם תקשורת המתבצעת למשל באמצעות שיחוח (צ'אט), קול ותקשורת ויזואלית. האם נכון לקרוא לכך ניתוק מהמציאות? לדעתי זהו חלק מן המציאות ולא הניתוק ממנה. אנחנו מקיימים קשרים ענפים ומגוונים באמצעות השימוש במסכים.
מַסַכִים לאורך ההיסטוריה
אם נחרוג לרגע מן הסוגיה הדיגיטלית ונרחיב את מבטנו אל מעבר לה, נגלה להפתעתנו שאנחנו מוקפים במסכים כבר דורות רבים. לדוגמה, האם הקיר שעליו מקרינים סרטים בבית קולנוע איננו מסך? האם עיתון הנייר (שאני, דרך אגב, כבר מזמן אינני משתמש בו), איננו מסך? האם הבמה, עליה מוצגת הצגה, איננה מסך, ומהן זירות המשחקים למיניהן (מגרש כדורגל, מגרש כדורסל ועוד) אם לא מסכים? כל אלה הם מסכים, ועוד איך. הם סובלים מהחסרונות שטופלים על המסכים הדיגיטליים אלא שהאחרונים (המסכים הדיגיטליים) מעניקים אפשרויות העולות עליהם לאין שיעור. למשל, באמצעות סמרטפון ניתן לא רק לקרוא מאמר, לשמוע מוזיקה או לצפות בסרט, אלא גם לשתפם עם אחרים בזמן אמת ולקבל עליהם תגובות וחוות דעת.
שאלת ההתמכרות
ומה בנוגע לשאלת ההתמכרות? טענה רווחת נגד המסכים היא שהם ממכרים אבל מה ההבדל בין התמכרות למסכים לבין התמכרויות אחרת, כל התמכרות אחרת – קריאת עיתונים, פתרון תשבצים, שמיעת מוזיקה ועוד? בילדותי ובנערותי, עוד הרבה לפני עידן הסמרטפונים, נהגו להאשים אותי בהתמכרויות לקריאת ספרים, לשמיעת מוזיקה, לצפייה בטלסקופ שלי בכוכבים בשעת לילה מאוחרת ועוד. במה שונות ההתמכרויות האלה מההתמכרות למסכים היום ובמה הן עדיפות עליה?
האם השימוש במסכים הוא ניתוק מהמציאות הטבעית?
חלק מהטענות נגד השימוש במסכים מכוונות לכך שהשימוש בהם יוצר מצב לא טבעי, מצב שבו אנחנו מתנתקים מהמציאות הטבעית ועוברים למציאות חלופית, וירטואלית, מציאות לא טבעית.
האם זה נכון, האם אנחנו מתנתקים מהמציאות הטבעית?
ובכן, מתי בעצם הייתה לנו מציאות שאנחנו קוראים לה "טבעית"? מרגע שבני אדם התחילו להמציא ולברוא דברים כגון בניינים, כבישים, מכשירים מסוגים שונים, החלה המציאות להפוך ללא טבעית. הדברים שהומצאו ופותחו השתלבו במציאות הטבעית והרחיבו את המציאות. הטבעי והמלאכותי המשולבים יחד מהווים את המציאות שלנו. אם כך, מה היא המציאות שאנחנו כביכול מתנתקים ממנה בעת השימוש במסכים? זוהי המציאות של הרחוב שלנו שבו נוסעים כלי רכב, פועלים רמזורים, מאירות נורות חשמל. זוהי המציאות של החדר שלנו שבו פועל מסך טלויזיה, מחשב, וויי פיי, מזגן שממזג לנו את האוויר, נורות חשמל ועוד. כל אלה אינם טבעיים אבל הם חלק מעולמנו. לכן, השיח על התנתקות מהמציאות ה"טבעית" איננו רלוונטי היום (ולמעשה כבר לפני מאות שנים) ואף מגוחך.
מסכים גורמים לניתוק חברתי – האמנם?
אחת הטענות נגד השימוש במסכים היא שהיא גורמת לניתוק מהחיים החברתיים. מדוע? משום שמה שנראה לעין הוא אנשים המתעסקים זמן ממושך בסמטרפונים שלהם או במכשירים דיגיטליים אחרים, במקום לנהל שיח פיזי עם סביבתם. אולם מה שאנחנו רואים הוא בעצם חלק מהקשרים החברתיים החדשים שנוצרים, שמתהווים ממש אל מול עינינו. חלק גדול מן הקשרים החברתיים נוצרים כיום תוך שימוש באמצעים דיגיטליים מצוידים במסכים, מסכים שזוכים להשמצה כה רבה. לכאורה, המצב האנושי החדש הוא התנתקות חברתית אבל בעצם זוהי טעות אופטית – מדובר על מצב חברתי חדש, הפוך מניתוק. זהו מצב של טוויית קשרים חברתיים וחיזוק קשרים חברתיים, בסגנון חדש, במהות חדשה, מצב שבו הקשרים החברתיים דווקא הופכים לעשירים יותר, זמינים וחופשיים יותר עקב האפשרויות המגוונות והמרובות של יצירת קשרים. נכון, החלק הפיזי תופס פחות מקום אבל החלק הווירטואלי מפצה על כך ואולי אף יותר ממפצה. דוגמאות לכך אינן חסרות: שימוש באימוג'ים לביטוי רגשות, תחושות ועמדות, קיום רב שיח המלווה בסרטונים, טקסטים, קטעי שמע ותמונות, המשמשים להמחשה, משחקים משותפים עם אנשים הנמצאים במקומות שונים ועוד. השימוש במסכים מאפשר גם ביטוי חברתי חופשי בהרבה לחלק גדול מהאוכלוסייה המתקשה להתבטא בעל פה מסיבות שונות (פחד קהל, קשיים בהתבטאות שוטפת בעל פה ועוד).
***
המסכים קיימים סביבנו. הם מצויים בכל מקום. במקום למנוע את השימוש בהם כדאי דווקא לעודד אותו, תוך התמקדות במטרות ראויות שברצוננו להשיג. מטרות כאלה אינן חסרות: למידה מהנה ופורה, יצירה וחיזוק של קשרים חברתיים, הרחבת האפשרויות של החלפת דעות בין בני אדם והעשרתה, ועוד.
*פורסם לראשונה בבלוג "קסם הטכנולוגיה", ב-18.10.2018
אני חושבת על הנושא הזה לא מעט. הוא מעסיק אותי. כמו לכל דבר, כנראה, גם לקשרים הוירטואליים יש פנים לכאן ולכאן ,יתרונות וחסרונות. אתה צודק שהמציאות מכילה גם את המסכים למיניהם ואני מקבלת גם את המסכים האחרים שציינת כמסכים גם לא דיגיטליים. אני רוצה להתמקד בטענתך שבעוד מערכות יחסים פיזיים מצטמצמים, נוצרות מערכות יחסים חדשות, אחרות וירטואליות. זה נכון. אבל ההתחלפות הזו, איננה סתמית ופשוטה כל כך.יש לה משמעות עמוקה ורבת פנים וגוונים. הקשרים הוירטואליים הם ויאטואליים. הם במקרה הטוב קשרי רוח ברמות גבוהות אפילו. אבל אדם חי איננו רק רוחו ומילותיו המסוגננות. לאדם חי יש גם קול ומראה וטון דיבור וריח וגובה, ומגע. ועוד. בקיצור: נוכחות. המוכחות הפיזית היא חלק מהמכלול האנושי. כדאנחנו יודבים יחד בקבוצה אבל כל אחד מחובר למכשיר שלו ולאנשים אחרים סמעבר למסך ולא כאן נוצרת הווייה מסויימת. יכול להיות ששיחות החולין בקבוצה הנוכחת, היושבת יחד, שטחיות הרבה יותר מאלו המתרחדות בין הנוכחים המופרדים זה מזה ובני שיחם הרחוקים או הספר שהם קוראים או המוסיקה הדמיימית שהם שומעים באותו רגע משהו כאן חורק. הכל כמובן במידה. וכדאין מידה נוצרות בעיות. לא רק בעניין המסכים. יש משהו יפה ביכולת להתחבר דרך ספר כל נפשו של סופר שחי עשרות או מאות שנים לפנינו. דרך המסכים אנחנו יכולים "לשוחח" בזמן אמת עם הוגה דעות בקצה עולם אחר בשפה דאנחנו אפילו לא יודעים (יש תרגומון, זקוק עדיין להרבה שכלול) אבל נניח, יש בזה יופי. בגדול, לא צריך לבטל אותם, גם הטלוויסיה לא מחקה את הספרים יהקולנוע לא את התיאטרון. ועדיין בני אדם מחפשים מגע וקשר חי גוף ונפש מחוברים חיים שהם מכלול ולא רק פן.
תודה לך יורם על התובנות .
המגיבה שלפני ( אלישבע) שכחה, אולי , שהיום גם ספרים קוראים דרך מסכים . אני לדוגמא , קורא ספרים באנגלית באמצעות קורא ספרים אלקטרוני מסוג KINDLE
בעוד 30 שנה יהיו ספרים רק דרך מסכי כגון KINDLE
עמי סלנט
http://amisalant.com/
שלום אלישבע ותודה על תגובתך
השימוש במסכים איננו מבטל את הקשרים הפיזיים, המתבטאים בטון דיבור, מגע פיזי, קשר עין ועוד. להיפך, הוא יכול לחזקם. יחד עם זאת, לדעתי ברור למדי שאופי הקשרים האנושיים עצמם, משתנה והולך.
ובאשר לקריאת ספרים וחשיבותם כאמצעי ל"יצירת קשר" עם אישים שחיו לפני עשרות ומאות שנים, אז כפי שהעיר נכון עמי סלנט, קריאה זו יכולה להתבצע, ומתבצעת, גם דרך קוראים אלקטרוניים שבעיניי הם יעילים ונוחים בהרבה מספר הנייר. אני יודע שרבים קשורים לספר הנייר וזו זכותם המלאה אבל שימי לב לנוחות הרבה של קוראי הספרים – חיפוש נוח בתוך הטקסט, ייתור הצורך בסימניית נייר, הורדה מהירה של ספרים, שיתוף מחשבות עם אחרים ועוד.
עמי, תודה על תגובתך
כמוך, גם אני חושב שעתידם של הספרים הוא בסופו של דבר לעבור באופן מוחלט למדיה דיגיטלית. גם אני משתמש בקורא הספרים קינדל ומרוצה ממנו מאד. אני מניח שפיתוחים טכנולוגיים שיפותחו בעתיד (ומן הסתם חלקם נמצא כבר עכשיו בתהליכי פיתוח ראשוניים) יהפכו את קוראי הספרים לכה אטרקטיביים שייתרו את ספרי הנייר.
יורם היקר, מה הביסוס המדעי שלך לדברים שאמרת? האם טרחת לבדוק אם כיום הכף נוטה לכאן או לכאן? כי אני כן, והעובדות מצביעות על כך שהכל הפוך ממה שתארת. אז על אילו מחקרים אתה מתבסס?
מדענית יקרה
אינני מסתמך על מחקרים. מדובר כאן על דעה אישית מתוך התנסות וחשיבה ולא על מחקר מדעי. כמו כן, אני מניח שה"עובדות" שאת מדברת עליהן הן ממצאי מחקר או מסקנות ממחקרים. מי שמתמצא קצת במדע ובשיח מדעי מבין שאלה אינן עובדות. מלבד זאת, עד כמה שאני מבין אין זו במה למחקרים מדעיים אלא להבעת דעות (וכמובן לסיפורים, שירים ועוד). ועוד משהו, עד כמה שאני מכיר מחקרים חברתיים, לכל מחקר שמוכיח דבר אחד תוכלי למצוא בלי בעיה מיוחדת גם מחקר שמעיד על ההפך.