close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • אקסלנט, אקסלנט!

    אבי גולדברג | מחשבות | התפרסם ב - 22.07.19

    קשה לשרבט רשימות שעניינם יין ובוודאי היומרה גדלה כשהרשימה מכוונת ליינות צרפת. אין כותב שורות אלה מצטנע או מחפש את עמדת ה”אנדר סטייטמנט” היאה לבריטים, אך לנוכח כול המומחים, הטועמים, הלוגמים, הנהנתנים בעלי הכרמים, בעלי המקררים, עורכי המדורים, הטועמים בתחרויות, מתגמד הכותב.

     שיחת הטלפון מידיד טקסני הפתיעה אותי.

    “אבי,” הוא אמר לי במשיכת הברות דרומית, “מֵיְק שׁוּר שבתחילת יוני תהיה בפריז מלווה בבת זוגך המקסימה. אני מזמין אתכם לארוחת צהריים במסעדת Taillevent ברובע השמיני.”

    השיחה לא נמשכה זמן רב. בעידן שבו שיחות טלפון נעשו ממכשיר מגושם ושחור, עלות כל דקת שיחה נמדדה אי אז בדולרים.

    מנה ממסעדת טאיוון

    הטון ההחלטי בו נקט כריסטופר ידידי, בהזמינו אותנו לארוחת צהריים במסעדה שבאותן ימים רחוקים היתה מעוטרת בשני כוכבי מישלן, לא הותיר מקום לספק. הוא התכוון לכך שנשתתף בארוחה המיוחדת אותה תכנן.

    הוא רצה להודות על הסיוע שנתתי לו במציאת דירה זעירה, שבתקרתה חולפים מרישי עץ כבדים ושכבת טיח עבה רבצה על קירותיה ברחוב האוניברסיטה הארוך בפריז. לימים הבנתי שהיה זה מקום בו מימש את גחמותיו הרומנטיות, קן אהבים.

    את חיבתו ליין משובח פיתח כריסטופר בהתמדה של בוגר מוסד ישועי אליו נשלח בצעירותו. כריס הקטן גדל ובמקביל לשגשוגו כפרקליט פיתח את כישורי הטעימה שלו. ספריית מדריכי היין, עלוני יין, ביוגרפיות של ייננים ושפים נערמה לצד מקרר יין ענק, טקסני במידותיו, בדירת הפנטהאוז שלו המשקיפה על אוניברסיטת רייס הטובלת בירוק.

    דו-קרב בצהרי היום

    בצהרי היום המיועד, על המדרכה שבחזית המסעדה המפורסמת, עמדו כעשרה אורחים שהתלוו לכריסטופר כל הדרך מטקסס הרחוקה. הם היו לקוחותיו המועדפים, בעלי מרבצי שמן אדמה טקסני. ארוחת הצהריים תוזמנה, לשעה המקובלת באמריקה 12:00 פונקט. שעה בה נערך הדו-קרב הגורלי בצהרי היום בחוות או קי קורל, שהגברים בכובעי הסטטסון שהתכנסו בפתחה של המסעדה הפריזאית נראו כאילו נלקחו משם.

    הם הגיעו לעיר האורות במטוס מנהלים ערב קודם לכן. הארוחה היתה אמורה להיות מפגש של אנשי המערב הפרוע עם המטבח הצרפתי האנין  ויותר מכך, עם מרתף היינות המהולל של מסעדת Taillevent ששמו נפוץ בין הקונסרים, ה”מייבְנִים.” מכיוון שבאיזו שהיא דרך רצה הפרקליט המצליח להוכיח לאורחיו את הבנתו ביינות צרפת המשובחים, דמיינתי לעצמי את המפגש כדו-קרב בין מומחי הנפט הטקסני המכונה “קל ומתוק” Texas sweet light  האיכותי לבין מומחיותו של כריסטופר ביין איכותי.

    המסעדה היתה ריקה מאדם בשעה זו. קהל המתענגים על מזון האיכות, בעלי כרטיסי האשראי מהאליזה ומהוטל מטיניון וסביבותיו מגיעים בשעה מאוחרת יותר ועד אז עמדה המסעדה כולה לרשותו של כריסטופר שהוביל אותנו אל שולחן סגלגל במרכזה. מאחורינו השתרכו קבוצת גברים מקריחים חנוטים במדי שירות, מפיות לבנות מעומלנות מכסות את אמת ידם הימנית.

    טקס ההושבה הסתיים והתרווחנו כולנו על מושבינו.

    היה ברור לכריסטופר, שנטל לידיו את תפריט היינות האדומים, כי עליו להזמין ממיטב פרי הגפן הגדל במחוזות הדרום מערביים של צרפת, את היין האדום הטוב שטעימה ממנו מפיקה את ההנאה לה הקדיש שארל בודלר את הספר “גני העדן המלאכותיים” ובו תיאור של שלושת המשכרים: היין, החשיש והאופיום.

    אלא שבזה הרגע ניגש אליו הקשיש בחליפה, הסומלייה, ולחש לאזנו, הסביר לו בעדינות כי אין זה נהוג לקפוץ, כפי שאומרים הפריזאים, ישר למיטה עם הזונה היקרה הראשונה שפוגשים. קודם לכן יש להתעלס עם צעירונת בלונדית, קרי יש להזמין יין לבן.

    במחווה של איש העולם נטל כריס את רשימת היינות הלבנים המקדימים את הארוחה ואצבעו חלפה על פניהם בחופזה. לאמיתו של דבר הוא לא נטה חיבה רבה ליין לבן, ממלכתו השתרעה על כרמי המרלו, הסוביניון והשירז. הוא לחש לאזנו של הסומלייה המכסיף משהו והלה קד קידה עמוקה ואמר בקול רם ‘ tres bon choix’ רוצה לומר בחירה מצוינת.

    הבחירה המצוינת הופיעה בשלושה כלים מוכספים גדושי קרח מהם נשלפו בקבוקים ובהם יין בורגונדי צלול כמעט שקוף, שנמזג לכל כוסות האורחים מסביב לשולחן הסגלגל. אלא שכאן כמעט שהחמצתי את הפואנטה, את נקודת השיא שהוקדמה למערכה הראשונה!

     טרם נמזג היין הלבן לכוסות, חלץ הסומלייה הקשיש את הפקק מבקבוק יין, הניח את הפקק בכיסו ומזג לכוסו של כריסטופר מידה קטנה של יין והזדקף בהמתנה. טעימה, גלגול מהוסס של היין בפה ואז חבט הפרקליט באגרופו במפה הלבנה ובקול רם שיבח והילל “אקסלנט, אקסלנט”

    חיש קל נמזג היין הנפלא לכל תריסר כוסות הבדולח בידי שני עוזרי הסומלייה ולידו הוגשו מתאבנים זעירים ,שכדי לאתרם הייתי חייב לגשש באצבעותיי בצלחת.

    לא חלפה דקה או דקותיים מאז נמסך היין וחבטה בברכי תזכורת ר’ שלצידי. הפניתי את ראשי אליה והיא לחשה “טעמת?” 

    הנהנתי.

    “ומה?” היא לוחשת.

    “ככה,” אני משיב תשובה מתחמקת כאשר חיכי נפגע בצעירותי ממאכלי המטבח הפולני שהגישה אימי.

    “מה ככה, לא הבנת?”

    ואכן טעימה נוספת מהיין הבהירה לי את כוונתה של  ר’. היין היה קלוקל, מיסודו או מתהליכי הזדקנותו.

    עוד ממצמצים האורחים בלשונם ומחמיאים לכריסטופר על בחירתו הראשונה ביין משובח, ניגש שוב הקשיש המקריח בחליפה המגוהצת ולוחש דבר מה לאוזנו של כריסטופר, מן הסתודדות של מומחים לפני ניתוח בטן מסובך. פניו של כריס החווירו.

    את מלאכת ההתנצלות עשה הסומלייה באנגלית משובחת:

    “ליידיס אנד ג’נטלמן,” הוא פצח, “לצערי הוגש לכם יין שלא היה צריך להגיע כלל לשולחן, הוא התקלקל במרתפים שלנו ולצערנו הוגש לכם ללא ששמנו לבנו לכך, אבל מהרחת הפקק ברור לנו שאירעה טעות שלא אירעה מאז 1946!”

    הכוסות נאספו בחיפזון והארוחה נמשכה כסדרה, מנות עיקריות זעירות מלוות במיטב יינות בורדו הוגשו, איש לא העלה את התקרית על דל שפתיו עד לסוף הארוחה. אבל אנשי הנפט ידעו שהפרקליט הובס כבר במערכה הראשונה. טוב ,חשבו בינם לבין עצמם ,שהוא לא טועם מהנפט שלנו, אחרת היינו פושטים רגל. נפרדנו מהם והודנו למארח, ואצנו רצנו למצוא באגט טעים בו נדחסה גבינה צרפתית וחסה.

    21 ביוני, היום הארוך בשנת 2019

    אבי גולדברג

    עו"ד, מחבר ספרי מתח ועורך אירועי תרבות, חברה ופוליטיקה ברחבי הארץ.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    קסנטיפה

    אבינעם קליין
    שנת אלף תשע מאות ושישים היתה השנה המאושרת ביותר בחייה של...

    עושים שוק

    שי מרקוביץ'
    ביריד הספרים בפרנקפורט, שנערך באחרונה, סיפר תומס מינקוס, סגן נשיא היריד,...

    תוספת יוקרה

    שי מרקוביץ'
    עם כל החידושים הדיגיטליים, יש לא מעט אנשים שלעולם לא יוכלו...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית