אם תרצה

אוֹהֶבֶת. תִּסְכּוּלַי פְּרוּשִׂים לְפָנֶיךָ
עֵירֻמִּים וְלֹא מְבֻיָּשִׁים.
בְּרַעֲנַנּוּת מַפְתִּיעָה וְחַיָּתִית
מִתְפּוֹגְגִים לְמַגַּע מִילוֹתֶיךָ.

רוֹצָה לוֹמַר לְךָ

אִם תִּרְצֶה לִמְצֹא אוֹתִי, אַתָּה צָרִיךְ לְהַרְגִּיעַ
אִם תִּרְצֶה לִלְמֹד אוֹתִי, אַתָּה צָרִיךְ לְהַבִּיעַ
תִּסְכּוּלֵיךָ. שֶׁלְּךָ בֶּאֱמוּנָה עֲמֻקָּה,
חִיּוּנִית, חִלּוֹנִית, סַלְחָנִית.
כִּי הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה אֲרֻכָּה, מִתְאַחֶרֶת
וָאֳנִי אַחֲרֶיהָ

מְחַזֶּרֶת.

שיר עצוב-שמח

אָדָם בְּמִשְׁמַנָּיו מַסְתִּיר אֶת מַכְאוֹבָיו
מַחְצִין אֶת חִיּוּכָיו הַשְּׁקוּפִים.
רוֹצֶה לוֹמַר לַסּוֹבְבִים
אֲנִי חַי, כְּמוֹכֶם, אֶת הַחַיִּים
זֶה רַק הַגּוּף שֶׁבִּי בּוֹגֵד, בְּמַעֲשָׂיו.

וְיוֹם עוֹבֵר וְעוֹד וְהַנָּאוֹת קְטַנּוֹת
הוֹפְכוֹת לְנֵטֶל עַד כִּי אִי אֶפְשָׁר
וּבְזָוִית הַפֶּה חִיּוּךְ עוֹד מְנַסֶּה
לִשְׁמֹר עַל הַשְּׁפִיּוּת, עַל הַמָּחָר.

מֵאֲחוֹרֵי כָּל הַקְּלָעִים וּבְחַדְרֵי כָּל חֲדָרִים
תְּחוּשַׁת וְוִתּוּר עַל הַחַיִּים, שֶׁאֵין בִּלְתָּם.
עַד יוֹם אֶחָד יֵעוֹר אָדָם
יַשִּׁיל קְלִפּוֹת וְתֵרוּצִים
יִזְכֹּר סִיבַּת בּוֹאו לְכָאן
וּמָה נָכוֹן לוֹ בָּעוֹלָם
וְהַבִּפְנִים אֶל חוּץ יֵצֵא
כִּי לֹא נִדְרָשׁ עוֹד הֵחָבֵא
וּבָא חִיּוּךְ שֶׁל הֲקָלָה
פּוֹתֵחַ דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה
וְהַתְחָלָה.