close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • איך תופסים חיות

    נעמי לבנון-קשת | סיפורים לילדים | התפרסם ב - 01.09.20

    יֵשׁ כָּל מִינֵי שִׁיטוֹת אֵיךְ לִתְפֹּס חַיּוֹת, כַּמּוּבָן מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בָּהֶן לְרָעָה, רַק כְּדֵי לְשַׂחֵק אִתָּן. וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁגּוֹמְרִים לְשַׂחֵק, אוֹ שֶׁנִּמְאַס אוֹ שֶׁסְּתָם מְשַׁעֲמֵם כְּבָר –נִפְרָדִים מֵהֵן לְשָׁלוֹם, וְכָל אַחַת חוֹזֶרֶת לְבֵיתָהּ. עַד הַפַּעַם הַבָּאָה.

    אָז מִמִּי מַתְחִילִים?

    נַתְחִיל מֵהַפִּיל. אוֹתוֹ אִי אֶפְשָׁר סְתָם כָּךְ לְהַפִּיל בַּפַּח. אָז שָׁרִים לוֹ 'עוּגָה עוּגָה' וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לְשׁוּרָה: 'לָשֶׁבֶת לָקוּם' – רָצִים אֵלָיו בָּרֶגַע שֶׁהוּא מִתְיַשֵּׁב, תּוֹפְסִים לוֹ בַּחֶדֶק וּמִתְיַשְּׁבִים לְיָדוֹ – כָּךְ שֶׁלֹּא יָקוּם וְיִשָּׁאֵר לְשַׂחֵק אֶתְכֶם. וְתָכִינוּ מֵרֹאשׁ גּוּלוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת אוֹ כַּדּוּר יָם מִתְנַפֵּחַ – כְּדֵי שֶׁמַּמָּשׁ מִיָּד כְּשֶׁאַתֶּם כְּבָר יוֹשְׁבִים לְיָדוֹ – תַּתְחִילוּ לְשַׂחֵק. וְהוּא יִשְׁכַּח בִּכְלָל שֶׁצָּרִיךְ לָקוּם.
    וְהִנֵּה… תְּפַסְתֶּם פִּיל לְמִשְׂחָק.

    עַכְשָׁו, רוֹצִים לְשַׂחֵק עִם נָמֵר? זֶה קְצָת יוֹתֵר מְסֻבָּךְ בְּעִקָּר כִּי הוּא כָּל הַזְּמַן צוֹעֵד הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּלִי הַפְסָקָה. מְבַקְּשִׁים מֵאִמָּא אוֹ מֵאַבָּא לַעֲמֹד מוּלוֹ, לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ עַל כָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁמְּעַנְיְנִים גַּם נְמֵרִים וְגַם הוֹרִים, וְאָז הוֹלְכִים בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט מֵאֲחוֹרָיו, תּוֹפְסִים לוֹ בַּזָּנָב, וּמְנִיפִים אוֹתוֹ בָּאֲוִיר, עַד שֶׁהוּא יַתְחִיל לִצְחֹק וְיִתְחַנֵּן שֶׁתּוֹרִידוּ אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה לָאֲדָמָה. וְאָז מוֹרִידִים אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת, וְרַק כְּשֶׁכְּבָר תּוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְיַדְכֶם וְהוּא יֵרָגַע– תַּעַזְבוּ לוֹ אֶת הַזָּנָב הַמְּסֻבָּב וְתַרְאוּ לוֹ שֶׁהֲבֵאתֶם, לִשְׁנֵיכֶם, בֻּבּוֹת בְּאַטְמָן כְּדֵי לְשַׂחֵק בְּיַחַד.
    וְהִנֵּה… תְּפַסְתֶּם נָמֵר לְמִשְׂחָק.

    אוּלַי כְּדַאי לְשַׂחֵק גַּם עִם חֲמוֹר. אָז מָה עוֹשִׂים? מוֹדִיעִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּדִיקַת אָזְנַיִם לְכָל הַיְּלָדִים וְהַחַיּוֹת, וּכְדַאי לְהִתְכּוֹנֵן וּלְחַכּוֹת בְּסַבְלָנוּת. כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁהַחֲמוֹר שָׁמַע וּמַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת הָאָזְנַיִם הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלּוֹ – מִתְקָרְבִים אֵלָיו בְּחִיּוּךְ, מְדַגְדְּגִים לוֹ בָּאֹזֶן הַיְּמָנִית, וְאַחַר כָּךְ בַּשְּׂמָאלִית, וּכְשֶׁהוּא צוֹחֵק מְבִינִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַתְחִיל לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחַק הַלֵּגוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁהֶבֵאתֶם לְמִפְגָּשׁ.
    וְהִנֵּה… תְּפַסְתֶּם חֲמוֹר לְמִשְׂחָק.

    רוֹצִים לְשַׂחֵק עִם גִ'ירַף? כַּיָּדוּעַ, הוּא תָּמִיד מרים אֶת הָאַף וְדֵי קָשֶׁה לְהַגִּיעַ לְשָׁם. אָז קֹדֶם כָּל תָּכִינוּ סֻלָּם אוֹ תְּטַפְּסוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁמִּתַּחְתָּיו, בְּמִקְרֶה, עוֹמֵד גִ'ירַף. וְלָמָּה צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לָאַף שֶׁל הַגִ'ירַף? אוֹ! כִּי אִם שָׂמִים לוֹ פִּלְפֵּל, אוֹ כֻּרְכּוּם, אוֹ קִנָּמוֹן לְיַד הָאַף – הוּא מַתְחִיל לְהִתְעַטֵּשׁ וְאָז הוּא מוֹרִיד אֶת הַצַּוָּאר לְמַטָּה, כְּדֵי לְקַנֵּחַ אֶת הָאַף בְּעָלִים, וְזוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת לָרֶדֶת מַהֵר, לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לִתְפֹּס אוֹתוֹ לְשִׂיחָה וְלִלְחֹשׁ לוֹ בָּאֹזֶן שֶׁיֵּשׁ לָכֶם פָּזֶל מְעַנְיֵן בִּמְיֻחָד וְאַתֶּם רוֹצִים לְשַׁתֵּף אוֹתוֹ.
    וְהִנֵּה… תְּפַסְתֶּם גִ'ירַף לְמִשְׂחָק.

    וְאִם בָּא לָכֶם לְשַׂחֵק עִם הִיפּוֹפּוֹטָם – תָּכִינוּ בֶּגֶד יָם כִּי תִּצְטָרְכוּ לְהִכָּנֵס לִבְרֵכַת הַשִּׁכְשׁוּךְ שֶׁלּוֹ וְגַם קְצָת לְהִתְלַכְלֵךְ בַּבֹּץ, אֲבָל זוֹ הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת לַעֲשׂוֹת לוֹ דִּיגִי-דִּיגִי בַּגַּב, עַד שֶׁהוּא יְגַרְגֵּר בַּהֲנָאָה וִיחַיֵּךְ אֲלֵיכֶם וְאָז תּוֹצִיאוּ אֶת מִשְׂחַק הַדַּמְקָה שֶׁהֲכַנְתֶּם וְתַתְחִילוּ לְשַׂחֵק.
    וְהִנֵּה… תְּפַסְתֶּם הִיפּוֹפּוֹטָם לְמִשְׂחָק.

    וְאִם פִּתְאֹם מִתְחַשֵּׁק לָכֶם לְשַׂחֵק עִם קֶנְגּוּרוּ – תַּחְפְּשׂוּ טוֹב טוֹב אֶת אִמָּא שֶׁלּוֹ, תְּבָרְרוּ אִתָּהּ אִם הוּא בַּבַּיִת, כְּלוֹמַר אִם הוּא יוֹשֵׁב בַּכִּיס שֶׁלָּהּ – וְאָז פָּשׁוּט תְּבַקְּשׁוּ רְשׁוּת לְשַׂחֵק אִתּוֹ, וְתִשְׁלְפוּ מֵהַכִּיס שֶׁלָּכֶם חֲפִיסַת קְלָפִים שֶׁל כַּדּוּרֶגֶל, כִּי הַקֶּנְגּוּר בֶּטַח גַּם אוֹהֵב לְשַׂחֵק בָּהֶם.
    וְהִנֵּה… תְּפַסְתֶּם קֶנְגּוּרוּ לְמִשְׂחָק.
    וְאִם הוּא לֹא אוֹהֵב קְלָפֵי כַּדּוּרֶגֶל – אָז הוּא לֹאגוּר וְאַתֶּם תְּחַפְּשׂוּ מִישֶׁהוּ אַחֵר לְמִשְׂחָק.

    תָּמִיד אֶפְשָׁר לִמְצֹא דֶּרֶךְ לִתְפֹּס כִּמְעַט כָּל חָיָה, וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ לְשַׂחֵק אִתְּכֶם.
    אֲבָל…
    וְזֶה אֲבָל גָּדוֹל מְאֹד:
    אִם אַתֶּם רוֹאִים פִּתְאֹם ג'וּק נִכְנָס לַחֶדֶר שֶׁלָּכֶם, כָּזֶה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ תִּיקָן אוֹ מַקָּק,
    אַל תְּחַפְּשׂוּ שׁוּם דֶּרֶךְ לְשַׂחֵק אִתּוֹ.
    תְּסוֹבְבוּ אֶת הַתַּחַת
    וְתִבְרְחוּ רָחוֹק רָחוֹק
    וּמַהֵר מַהֵר
    וּבַדֶּרֶךְ אֶל תִּשְׁכְּחוּ
    לִצְעֹק לְאִמָּא אוֹ לְאַבָּא
    שֶׁיַּגִּיעוּ עִם נַעַל…

    נעמי לבנון-קשת

    עתונאית מעל 40 שנה, עורכת, ביוגרפית ומשוררת. ספר ראשון "הרווח שבין המלים", ראה אור ב-2016 (מדיה 10). פרסמה שירים באנתולוגיה בעריכת יחזקאל נפשי. שירים נוספים התפרסמו בעתונים ספרותיים שונים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 1
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    והכל משחק

    יהודה ויצנברג ניב
    בֵּן שִׁשִּׁים וּקְצָת וּכְבָר מָלֵא תְּשׁוּקוֹת חָבוּיוֹת וּכְבָר אָכוּל רִקָּבוֹן שֶׁל...

    "דבלין תכתב על ליבי"

    נעם קרון
    ברחבי העולם, גם בעיתות הקורונה, יצויין הבלומסדיי – יום חג לכבוד...

    'אֵלּוּ מְצִיאוֹת'

    מוטי לופו
    "וְדַע, שֶׁיֵּשׁ מַלְאָךְ, וְתַחְתָּיו כַּמָּה מְמֻנִּים, וְכֻלָּם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת, וְהֵם...
    דילוג לתוכן