יצאתי לחופש. אני אחזור. התחלתי את החופש ביום שלישי, יום שהרגשתי שאצליח לקבל את הכוח שיספיק לי להרבה שנים כשאחזור.
זה היה שלישי חורפי וגשום, כיסיתי את הצוואר והראש בצעיף צמר אדום, ולבשתי מעיל ארוך בצבע כחול. יצאתי לטיול בשדה הקרוב לבית שלי, רק אני והמילים שבאו להיות איתי.
בהתחלה צחקתי בקול גדול, נהנה מן הטיפות הגדולות שהרטיבו את כולי. טיילתי רטוב ושמח בשבילים מלאים בוץ, ונשמתי לתוכי את העצים הירוקים והרחוצים.
בגלל הגשם החזק לא ראיתי טוב ונפלתי פתאום לקרקעית של בור. רציתי לנשום ולא היה לי אוויר. ישבתי בשקט, הצצתי החוצה, וידעתי שאני לא צריך לפחד להסתכל לאור בעיניים כדי לראות… ואז להמשיך לנשום כדי להיות…
כשיכולתי לנשום ללא הפסקה קראתי לעזרה, והיא הגיעה מהר מאוד. טיפסתי ויצאתי החוצה מוחא כפיים כהרגלי, רץ הלוך ושוב, מצליח לראות שוב את השדה הירוק, ושומע קולות הולכים מקצה העולם ועד סופו, ואין איש לידי שישמע את הקולות.
תגובות