אחר כך שאלת
אַחַר כָּךְ שָׁאַלְתְּ: מַהִי אַהֲבָה.
נָשַׁקְתִּי לְצַוָּארֵךְ – שָׁם לְיַד עֶצֶם הַבָּרִיחַ
בַּמָּקוֹם שֶׁאַתְּ הֲכִי אוֹהֶבֶת,
הֵיכָן שֶׁאַתְּ שָׂמָה אֶת בֹּשֶׂם הַנַּרְקִיסִים.
וְהָיְתָה דּוּמִיָּה רֵחוּמָה, עוֹטֶפֶת כְּמוֹ רֶחֶם,
וְנָשַׁקְתְּ לִי גַּם אַתְּ וְאָהַבְנוּ כְּמוֹ פַּעַם,
תְּמִימִים.
וְהִתְחִיל גֶּשֶׁם כְּמוֹ בְּכִי שָׁקֵט,
קַמְתְּ אֶל הַחוּצוֹת לִרְחֹץ פָּנַיִךְ בַּדֶּלֶף הַחַמִּים
מַפְקִירָהּ יַשְׁבָנֵךְ לַדְּמָעוֹת שֶׁל אֱלֹהִים וְלָרוּחַ.
וַאֲנִי הִבַּטְתִּי בָּךְ רוֹקֶדֶת וּמִתְרַחֶקֶת וְחִיַּכְתִּי לִי,
כָּךְ סְתָם.
תגובות