אחלה ספר – לא לבעלי קיבה רגישה!
"כי החיים שוב נוגעים בו" (להלן: "כי החיים") – נכתב על ידי זאב ליכטנזון בהתנסחות לוליינית מלאה בחידודים ובלי מעצורים. מה'זה נהניתי.
"כי החיים" הוא אוסף של 15 סיפורים שעוסקים, כל אחד בתורו, בצד האפל של הקיום האנושי. אין פרות קדושות, אין טאבו, אין אלוהים.
כשאני לוקח ליד ספר, אחרי עמוד שניים אני כבר יודע אם ממשיכים או נפרדים. עם "כי החיים" היה ברור אחרי שתי פסקאות שאני הולך על זה עד הסוף.
קודם כל, כי הספר כתוב בשפה משובבת לב ונפש. הממזר משחק במילים כמו בפלסטלינה. מפרק, לש ומחבר מחדש משמעויות ש"איך לא חשבו על זה קודם?!". זה מגניב, זה מעורר מחשבה, ואם זה לא מבכי – זה מצחיק.
חוצ'מזה, ליכטנזון נכנס לדמויות עד העצם ונותן להן לחשוף רבדים של מצוקות אנוש, בלי להתייפייף, בלי להתחסד, בציניות קטלנית ובקבלה עצמית שלא מובנת מאליה.
ויש גם עלילות שעולות על כל דמיון, ביקורת שנונה והרהורים אינטליגנטיים.
15 סיפורים וטוב שכך. זה עוזר למוח לעכל את הקוקטייל המועשר. אפשר לפתוח את הספר בעמוד אקראי, לשים אצבע עיוורת על הדף… ובינגו – משהו שם כבר יטלטל את שיפולי הבטן. לדוגמה: "קרול רגיל לדבר אל עצמו מאז עקרה ממנו אשתו והשתקעה בגן עדן". ועוד אקראית אחת: "הושמעה צפירת הרגעה, כך מתברר על-פי קרקושי השכנים שעולים מן המצולה." אומרים שקריקטורה טובה זה לא משיכת קולמוס שנועדה לדגדג, אלא פגיון שנועד להרוג. מהפן הביקורתי הספר הזה הוא
פגיון מושחז.
אבל זה לא הפן היחיד…
הפסיכואנליטיקאי הצרפתי לאקאן, שהתמקד בטבע הלשוני של סימפטומים פסיכולוגיים, היה שמח בוודאי להשכיב את 15 הסיפורים על הספה. המילים של ליכטנזון יוצרות שרשור אסוציאטיבי מרתק, עם קישורים למקומות ולזמנים שעצבו/מעצבים את הנפשות המחפשות את הגדרתן העצמית. לאקאן, אגב, היה חביבם של האומנים הסוריאליסטים בני תקופתו (שנות ה-30 – 70 של המאה הקודמת). חובבי הז'אנר יתחברו, בסבירות גבוהה מאוד, למכחול המילים של ליכטנזון, שמשנה מצבי צבירה תודעתית ללא הרף.
"כי החיים" לא מקפח את הליבידו של גיבוריו. הוא מקבל ביטוי עמוק ורב ממדי, מבוטה מאד וחודרני ועד אלגנטי מתפייט ומפתיע. זה לא הקנון הספרותי של ג'ין אוסטין, גם לא 50 גוונים של… זה כן חושפני, מיוזע, מדמיע ואף מדמם, לעיתים מביך והכי לא פוליטיקלי קורקט. דבר אחד בטוח – משעמם זה לא!
"כי החיים" כתוב באומץ חסר עכבות ובפירוק כל סוגה ספרותית רווחת. שפה במשלבים שונים ,שרצה כמו בקוצר נשימה. במשפטים חתוכים וקצרים ,עד רמה של פסקאות שלמות בנו מילה. מילה. מילה. מילה. כל כך עשיר ומדויק.
הגיוון בספר עצום ורב משמעי: מלחמה, מוות, עריות, הלם קרב, נקמה בנאצים, אובדן זהות, ניכור חברתי, כסף, אמונה, מחלה וזה רק חלק מהאינוונטר , שחשיפתו תמלא בוודאי דפים רבים של עבודות סמינריוניות וויכוחי ביקורת בלתי נגמרים.
"כי החיים" מאוד גלובלי ונטול זהות לוקאלית ומסוימת. גם שמות הגיבורים, אם מוזכרים בכלל, הם בדרך כלל מומצאים ובלתי תלויי מקום וזמן. כל סיפור יכול להתרחש בכול מקום ולכל אדם. אלה הסיפורים הלא מחמיאים של כולנו.
למרות שאין אלה סיפורי מתח ועלילה, הם עדיין מרתקים ומושכים אותך ממילה למילה, ממשפט למשפט, עד לפינאלה חטוף ומפתיע.
אני כבר מחכה לסרט. מספורים כמו "שני מרצדסים שחורים". "גולגולות מרוסקות",
"גי'לה" ואחרים. פשוט מתבקש. יהיה מעניין, אני בטוח.
"כי החיים" קשה לעיכול, כבר אמרנו. תלוי בקיבה של הקורא. אני בלעתי אתו בכיף.
זה לא עוד ספר, זה משהו שונה ואחר. מילה שלי. (וכבר גם של עוד כמה שדיסקסתי אתם והחלפנו רשמים וחוויות).יאללה. תתנפלו. שווה.
*לרכישת הספר באתר הוצאת טוטם, לחצו כאן.
בלחיצה על "רכישה" יש הפנייה לספור. כמו כן, בחיפוש השם, זאב ליכטנזון, תגיעי לספור שהתפרסם בשבוע שעבר " מלחמה מחורבנת", [ לשונית, סיפורת, ראשון מימין] ויש גם סיפור שכבר התפרסם בסלונט בעבר הלא רחוק. וגם קורא קטע מספור…..