לְאִמָא

חִוְרוֹן פְּנֵי הַסְּדִינִים חוֹרֵץ גּוֹרָל.
מָה אֶתְחַנֵּן לָאֱלֹהִים בַּמִּסְדְּרוֹן –
כָּנְפֵי גְּלִימָתָהּ הַלְּבָנָה מְרֻבְּבֵי לֵאוּת,
פָּנֶיהָ מְסָרְבִים לִי אוֹתוֹת אוֹ מָזוֹר,
גַּבָּהּ מִתְרַחֵק כְּמוֹ הַבֹּקֶר.

שְׂפָתַי נָעוֹת בִּתְפִילָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין.
הַקָּפֶה מַר כַּחֲמָתִי.
הַשָּׁעוֹן קָפוּא כְּאֵיבָרַי.
עֵינַי מְסָרְבוֹת לִרְאוֹת.
בָּעֶרֶב הַקּוֹדֵר אֲנִי חָשָׁה
אֶת אָזְלַת כָּנְפֵי הַמַּלְאָכִים.
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ צֻמְצַם לַחֲדָרִים אֲחָדִים,
לְגֶשֶׁר צָר מְאֹד.