אור

בָּעֶרֶב

 כְּשֶׁכָּל קַרְנֵי הָאוֹר הָאַחֲרוֹנוֹת

 נָחוֹת עַל מִפְתָּנִי,

אֲנִי אוֹגֶדֶת אוֹתָן אַחַת אַחַת

 וּמַנִּיחָה עַל הַמִּטָּה.

כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הַחשֶׁך

 הַמְבַקֵּשׁ לְעַוֵּר אֶת עֵינַי.

אֲנִי זְקוּקָה לָאוֹר

 כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין רָע לְטוֹב.

ואחרי החושך

עוֹד יָבוֹאָה אוֹר גָּדוֹל

יִשְׁטֹף כָּל נְהִי וּמַכְאוֹב.

כִּי הָאָדָם

לֹא לְעָמָל יוּלַד.

וְאִם מֻכֶּה הוּא וְנֶחְרָף

קְצוּבוֹת לוֹ

שְׁעוֹת חֲשֵׁכָה.

וְאַחֲרֵי מַחְשָׁךְ,

יַגִּיהַּ אוֹר גָּדוֹל,

יְחַלְחֵל

לְתוֹךְ יָמֵינוּ,

בִּנְהָרָה יִשְׁטֹף גּוּפֵנוּ.

בָּרוּךְ יְהֵא הָאוֹר הַזֶּה,

בְּרוּכָה תְּהֵא הִלָּתוֹ,

שֶׁתַּעֲטֹף גּוּפֵנוּ

וְתָּאִיר יָמֵינוּ.