close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • אורות וצללים בחייה של נעמי פרנקל בביוגרפיה "אורות בחשכה"

    בלפור חקק | מאמרים | התפרסם ב - 13.11.23

    [ ציפורה כּוכבי רייני, "אורות בחשכה" (סיפור חייה של הסופרת נעמי פרנקל), 431 עמ' ]

    קריאת הביוגרפיה של נעמי פרנקל מלווה בתחושות של עצב ושל החמצה. מדוע? יש להודות: מדובר במלכה זוהרת שהודחה ממעמדה הרם עוד בחייה. דפי הספר לוקחים אותנו לאותה בימה ולאותה דרמה: שנותיה האחרונות של הסופרת נעמי פרנקל היו שנים של שברון-לב – לה ולכל אוהביה.
    כתיבת הביוגרפיה מפיצה אורות מתוך החשכה. לפנינו מעשה של תיקון, והכותבת פרופ' ציפורה כוכבי רייני היא הראויה מכולם לכתוב את הביוגרפיה. ציפי עמדה לימינה של נעמי ז"ל, הייתה צמודה אליה עשרות שנים, ואנו חשים בכובד האחריות: כתיבה שהיא מעשה של שליחות והצלה.

    כוכבי-רייני מציינת בפתח הביוגרפיה: "נעמי פרנקל לא הייתה רק סופרת גדולה. אישיותה נותרה השראה ודוגמה לניצחון הרוח". ביוגרפיות הן יצירות ספרות מרתקות המציעות לקוראים הצצה אינטימית לחייהם של אנשים בעלי השפעה. סיפורי חיים משמשים לתיעוד היסטורי, הם לוכדים את מהות קיומו של אדם, הישגיו, מאבקיו והחותם שהותיר בעולם. עם זאת, כתיבת ביוגרפיה אינה משימה פשוטה. היא דורשת איזון עדין בין דיוק עובדתי, פרשנות מעמיקה ושיקולים אֶתיים. ביוגרף טוב של איש רוח חייב לגעת בעדינות בכל החוטים הדקים, לחשוף רשת מורכבת של תכונות אישיות, פעולות ויצירות, וההֶקשר ההיסטורי של הדמות, כדי ליצור נרטיב מקיף ומרתק.

    קו השבר בחייה של אשת לפידות

    נעמי פרנקל הייתה דמות מעוררת השראה – חייהָ היו קרוסלה סוחפת. נחשפנו בעודה חיה לאישה סוערת ותוססת, נפשה בִּבערה מתמדת, ואילו היינו הסופר המקראי היינו מכנים אותה – אשת לפידות.
    היא פרצה אל הספרות העברית ככישרון גדול, עם הזמן הייתה לכוכב זוהר, מטאור שנראה כמייצג של האליטה הקיבוצית. המעבר שלה מעוֹלָה חדשה מברלין לחַברת קיבוץ, לא היה מסלול פשוט. בכוח אישיותה המיוחדת היא חצתה את הדרך, לא נשברה, ניצחה תהליך ביוגרפי קשה.
    פרנקל נולדה בברלין (1918) למשפחה מתבוללת, הגיעה לארץ לאחר עליית הנאצים ב-1934 ונקלטה עם קבוצת נערות עולות בחוות הלימוד של רחל ינאית בן צבי. משם עברה למשמר העמק ונישאה לַמדריך בתנועה, ישעיהו שיק בארי, ונולדו להם שתי בנות. היא טענה לימים, בתהליך הפרידה, שהיו אלה נישׂואי אונס, וזה יצר שֵבר לשתי בנותיה במשמר העמק.
    הביוגרפיה של פרופ' כוכבי רייני אינה חזרה על אותם ימים: דפי הספר הרוטטים מגלים לנו חוויה של נישואים קשים. לבטיה ומכאוביה של נעמי מצוירים בצבעים עזים ומצמררים. יש המבקשים מכּותבי ביוגרפיה לצנזר פרטים, לאזן מצבים קיצוניים ולחוס על דמויות, שהיו בקו המגע של גיבור הביוגרפיה, ואינן יכולות להגיב על הכתוב. הכותבת בחרה להביא דברים ללא כְּחל ושׂרק, ללא אבקות ריכּוך ומילים מכובּסות.
    מובאת בביוגרפיה הגרסה של נעמי ז"ל, שהנישואין השנִיִים לישׂראל רוזנצוויג ריפאו אותה מחוויית האונס של המדריך בתנועה, שהיה לבעלה הראשון, ישעיהו שיק בארי. לדבריה, כולם בקיבוץ התנערו ממנה והאמינו לגרסת המדריך:

    "לא ידעתי להתגונן ואנסו אותי. המדריך של חבורת הנוער, אנשי משמר העמק וכל הנוגעים בדבר לא בחלו בשום אמצעי לטהר את שמם. הנרייטה סאלד, אישה קשוחה, החמירה פנים וגערה: 'איך את מעזה להאשים אדם חשוב כמו שיק'. הלשון שלי יָבשה, קפאתי. הייתי בטוחה שתאשים את המדריך. לא ציפיתי שתקום מהכיסא, תמתח את קומתה הנמוכה כדי להטיל עליי את מלוא סמכותה. עד יום מותי לא אסלח לאישה האכזרית הזאת. לא אסלח לאנשי משמר העמק, שניצלו את חריגותי כדי לטהֵר את שמם. ישראל שלי ריפֵּא אותי, אבל האונס חזר להכּות בי לאחר מותו".
    על פי עדותה בביוגרפיה זו, גם ח"כ אֶמה תלמה התנערה ממנה ותמכה במדריך. פרנקל נישאה לַמדריך שאָנס אותה כנישואי כַּפּרה, ילדה לו שתי בנות. אך פֵּרקה את הנישואין. לימים נישׂאה לעורך הספרותי בהוצאת 'ספרית פועלים' ישראל רוזנצוויג ועברה לגור איתו בבית אלפא. היא ילדה לו בת אחת. במותו, נישאה למאיר בן גור, כי הבטיחה לישראל למלא צוואתו ולהקים בית לבתם, שלא תטעם טעם היתמות שידעו שניהם. אבל תקופות טראומטיות אלה הם רק הפתיח לקראת השבר הגדול.
    זה קרה – כאשר עברה לחֶברון: כאן מדובר היה בחציית קווים בעיני הסובבים אותה: נעמי פרנקל שהייתה מיקירות האליטה של השמאל, סופרת ששובצה בליגת העל של הסופרים – הגדירו אותה "מלכת הספרות העברית". מאיגרא רמא – באה המכה. המעבר היה דרמטי: השינוי האידיאולוגי גרם לטלטלה. בעיני הממסד עברה פרנקל תהליך דרמטי מדי. פרנקל החליפה צד – ובמהלך השינוי הפוליטי בדעותיה – עברה באומץ לגור בחברון, כמתנחלת.
    ההדים מאותה תקופה עודם שבים אליי: זכיתי לבקֵר אותה בביתה לאחר המעבר הזה, בהיותָה שכֵנה של עו"ד אליקים העצני, מראשי המתנחלים. הגעתי אז לראיין אותה עבור כתב העת הספרותי "אפריון". השינוי האידיאולוגי של פרנקל, והתזוזה של הלוחות הטקטוניים אל חֶברון, היו זעזוע גדול יותר מתזוזת השֵבר הסורי- אפריקני.
    זה היה קו מעבָר בחייה, הסכִּין שחתכה את תקופות חייה. מיקירת התרבות והתקשורת הייתה נעמי פרנקל לסופרת מנודה, מצורעת בקהילת האליטה של השמאל. לאחר שזכתה לתהילה בעקבות ספריה הטרילוגיה "שאול ויוהאנה", "דודי ורֵעי" ו"צמח בר", נחשבה נעמי לפתע ל'מצורעת', למוחרמת. כל הדלתות שנפתחו בפניה נטרקו. ההלם היה גדול: ההזמנות להופיע בקיבוצים ובמוסדות הניזונים מן הפוליטרוקים התרבותיים ובעלי הדֵעה, אלה כמו לא היו. כל הדלתות והשערים נסגרו. החצוצרות שהריעו לה, נדַמו באחת.
    באותה תקופה הייתה נעמי פרנקל נשואה לבעלה השלישי מאיר בן גור, שהיה בתפקיד בכיר באגודת העיתונאים, ובֵיתה היה בית ועד לכל האליטה הפוליטית והספרותית. המעבר לחברון לרמת ממרא יצר משבר קשה, כולל שֵבר משפחתי. בעלה השלישי מאיר נעתר לבסוף והצטרף אליה לחברון.

    הזיקה בין כותבת הביוגרפיה וגיבורת הביוגרפיה

    קולות הדפים הכתובים באים ממעמקי הבית, וידויים מלב עמק הבכא. הביוגרפיה כתובה מתוך קשר נפשי עמוק בין הכותבת ובין מושָׂא הביוגרפיה: הסופרת נעמי פרנקל. לא פעם נשמעת תביעה מכותבי ביוגרפיות לכתוב באובייקטיביות ומתוך ריחוק, כדי לשמור על עמדה ביקורתית כלפי גיבור הביוגרפיה.
    דוגמה בולטת לכך: כאשר נעמי עמדה בשנותיה האחרונות בפני דילמה של מעֲבר לדיון מוגן, ציפי כוכבי רייני אינה עדה הניצבת מן הצד. כתיבתה מתעדת את הצער הגדול, את הפגיעה ללא רחם בנעמי פרנקל כיוצרת. ציפי הכירה אותה, כשנעמי פרנקל קיבלה על עצמה לתעֵד את חיל הים ולוחמי השייטת. שם הייתה גם ציפי כוכבי רייני, וכך הן נקשרו זו בזו. גם בהיותה סופרת בגיל השלישי הייתה פרנקל פעילה מאוד, והיה לה קושי כשסביבתה הקרובה רצתה, שתלך לחדר בבית אבות. הביוגרפית כותבת והעט נמלא דמעות וביקורת חדה:

    "נעמי אישה אצילה וחדת מחשבה. אין גבולות לחוכמתה. נבצר מבינתי להבין כיצד אנשים בסביבתה מציעים לשלוח אותה למקום מאוּס עליה ובלתי אנושי בעיניה. אשר לי, נשבעתי לעצמי לפזר, כפי יכולתי, את העצבות הנוראה שתוקפת אותה מאז הורחקו ממנה נכדֶיה ונכדֵי אהובה המנוח, ישראל רוזנצווייג. אֶלחם בגעגועים המחליאים את רוחה ומחריפים את החולי בעצמותיה ובעיניה. אני רואה לתוכה, בדיוק כפי שראתה לתוכי מהיום שנפגשו עולמותינו בעת שֵירותי בצבא. אני נוגעת באומללותה, וכמו מאליו מתרוצץ לנגדי סרט נע מימים עברו. לשאלותיה האישיות השבתי בשתיקות רועמות והיא רק דפדפה במחשבותיי כבספר פתוחַ, חייכה חיוך דק ויצאה לפעולה. מהיום למחר הֵקלה את ימיי בבסיס חיל הים".
    מה מקומו של ביוגרף בבואו לספר את סיפור חייו של מושא הביוגרפיה? האם אין עליו לעמוד בריחוק מה, כדי שניטיב להביט בו כצופים מן הצד?

    פרופסור נורית גוברין בבואה לצייר לנו את הביוגרפיה של אהרון מגד –שואלת את השאלות הנוקבות ביותר כבר בפתיחה:
    "האם הביוגרפיה היא 'סיפור חיים' שמספר הביוגרף וסביבו הוא טווה את מהלך חייו ויצירתו של מושא כתיבתו? אין ספק שעל מנת שהביוגרפיה תהיה מושכת, מגובשת ומאורגנת, יש צורך לארגן את העובדות בהתאם ל'סיפור' שמספר הביוגרף".
    גוברין קובעת עמדה ברורה לגבי ההטיה שיש בכל ביוגרפיה: "שני ביוגרפים של אותה אישיות יספרו 'סיפור חיים' שונה, וכל 'סיפור חיים' כזה מטבעו, שיש בו יותר משמץ של מלאכותיות. כל 'סיפור' מחייב התעלמות מעובדות מסוימות, שאינן עולות בקנה אחד עם 'הסיפור', ובאותה השעה מחייב הדגשת עובדות אחרות, המתאימות את עצמן 'לסיפור' ומדגישות אותו.
    גוברין קובעת: "כל ביוגרף ונקודת המבט המיוחדת לו…גם אוטוביוגרפיה שכותב היוצר תשתנה בהתאם לתקופות השונות של חייו שהיא נכתבת בהן".
    ואכן, לציפי כוכבי רייני נקודת מבט מיוחדת מאוד, היא חלק מן הסיפור, והיא יודעת להדגיש את קווי הסיפור שנראים לה נוגעים במציאות, נוגעים ללב, נוגעים במרכז הסיפור. הכותבת היא חלק מסיפור החיים המסופר.
    הביוגרפית כוכבי- רייני, גרה בביתה של נעמי פרנקל מספר שנים בעת מחלתה, כדי לאסוף את הפרטים לכתיבת הביוגרפיה. היא פרסמה שלושה כרכים של תיעוד מפורט: "מלכת הקונכייה" (2013). ועם השנים, היא התמסרה להכין ביוגרפיה זו "אורות בחשכה", כדי להנגיש את דמות הסופרת הדגולה לקוראים (הביוגרפיה הקודמת הייתה בהיקף של 1556 עמודים). הביוגרפיה מקיפה מאוד: הכותבת התמסרה לרישום מדויק של כל הפרטים בחייה הספרותיים של הסופרת, וגם שמרה את כל המסמכים הנדרשים כדי לגַבּות את העובדות המופיעות בביוגרפיה.

    ביוגרפיה מקיפה צריכה, כמובן, להיות דיוקן רב-ממדי, נימי רגש מעבר לפרטים – ואכן אנו הקוראים נסחפים במסע המרטיט הזה: מגע עם הנפשות הפועלות – מעבר לדקלום עובדות ותאריכים גרידא. סיפור ההתרחשויות צריך לספק לקוראים הבנה מעמיקה של המניעים, האמונות והרגשות של גיבורת הביוגרפיה. כביוגרפית טובה היא מתעמקת לאורך הדפים, בעולמה הפנימי של הסופרת, חוקרת את מחשבותיה ואת רגשותיה, וכיצד הן התפתחו עם הזמן.

    כדי ליצור ביוגרפיה משכנעת, אינה מסתפקת בחיים בתוך 'הקונכייה'. כוכבי- רייני ערכה מחקר קפדני. היא חושפת מקורות ראשוניים כמו יומנים אישיים, מכתבים, וראיונות. כן מובאים מקורות משניים, כגון מסמכים היסטוריים ותחקירים הנותנים זוויות ראות נוספות. כתיבתה נותנת תמונה מורכבת של פרנקל.

    ההקשר החברתי של יצירת פרנקל

    ביוגרפיה אינה יכולה להתקיים בבידוד. היא מחייבת הצבת חיי הסובייקט בהקשרם ההיסטורי והתרבותי.
    כך , למשל, חושפת הביוגרפיה את לידתה של פרנקל כחוויה טראומטית לה ולמשפחתה. החריגוּת שלה מאז לידתה ליוותה את הסופרת כל חייהָ. היא מספרת על הלידה הקשה של ברטל, היא נעמי:
    "20 בנובמבר 1918, היום שבו נולדה הסופרת נעמי פרנקל, הטיל צל כבד בבית משפחת פרנקל הבורגנית. ברטל, הבת השישית של המשפחה היפה, נולדה עם גידול ענק ומחריד בראשה, שבעקבותיו פרצה בראשונה מריבה קשה בין ההורים האוהבים. ארתור האב, בן יהדות גרמניה, אמר למרתה, האם היהודייה הפולנייה: "מוטב מותה", וחרף התנגדותה להסרת הגידול בניתוח מסוכן נלחם על דמות הילדה. חוּשו האסתטי המפותח הוא שהדריך את מעשיו. בגינו לא ייחס משקל לאזהרת המנתח שאם יוסר הגידול בהצלחה, תהיה בתו גאון או אידיוט.
    בשעת חצות, ארתור ואביו יעקב חטפו את התינוקת בחשאי, ובלוויית מטפלת עלו על הרכבת לברסלאו. הניתוח אמנם הצליח מעל ומעבר למשוער, אך לא היה בו כדי לפייס את האם הנבגדת. בדרכה שלה מחתה מרתה על הימור בן זוגה בחיי בתה. וכך בניגוד לרצונו הרתה ובא לעולם הבן השביעי. ארנסט התינוק הג'ינג'י היה נאה וחייכן. המשפחה וכל רואיו נשבו בקסמו והיו מחבקים ומנשקים אותו בלי סוף. תכונותיו דחקו הצידה את ברטל הקטנה, לימים נעמי, מאז מלאו לה שנה וחצי בלבד."
    מאז, ליוותה חוויה זו את נעמי (ברטל) כילדה חריגה בחברה, והיא נתפסה כילדה מכוערת הזקוקה ליחס מיוחד ויש לה צרכים מיוחדים.
    היא נולדה, ובלידתה היה גידול ענק ברקתה הימנית. זה יצר עוינות של המשפחה כלפיה:
    "ברטל גדלה בתחושת נחיתות. לביטחונה העצמי הירוד לא תרמו שחזורי המשפחה את הגידול הענק והמבעית שעימו נולדה. לוץ, הבן החמישי, לא השתחרר מהטראומה שטלטלה את הבית השקט מרגע שהגיחה לעולם, והתפתחה אצלו עוינות כלפיה. בכל שנות ילדותה כינה אותה מפלצת ועל רקע חריגותה החריף האח את התסביך שלה. התחושה שהיא ילדה מכוערת הכּתה שורשים ברוחה כי אף אורחי הבית הביעו פליאה בנוכחותה ותהו, כיצד נולדה למשפחה היפה, בהירת העיניים ובהירת השיער, ילדה שחורה: כּהת עיניים וכּהת שיער.
    גאוניותה לא הרשימה את שוכני הבית. התפתחותה המוטורית והשכלית המהירה במיוחד לא הייתה, לדידם, אלא הגשמת נבואת המנתחַ".
    פרנקל מוסרת עדות לביוגרפית על ילדות אומללה. אך היא מופיעה כאישיות חזקה. היה לה כוח פנימי שדרבן אותה לא לוותר, להיאבק על הוכחת יכולותיהָ הקוגניטיביות המיוחדות שבלטו מאז ילדותה. מאבקה תואֵם את דבריו של גיבור היצירה "הזקן והים" של ארנסט המינגווי: "האדם לא נועד לתבוסה. אפשר למוטט אותו, אבל לא להביס אותו". נעמי פרנקל עמדה במאבקים רבים, והיא חשה צורך שהסיפור שלה יובא לציבור הרחב. לכן, הייתה שותפה לכל אורך הדרך להכנת הביוגרפיה שלה בידי ציפי כוכבי רייני. היא חיה בתחושה של "מַמֶנטוֹ מוֹרי": זְכור את יום המוות. חשוב היה לה להטביע חותם , להשאיר מורשת לדור שיבוא אחריה. היא ביקשה, על כן, מן הביוגרפית לומר הכול, בלי כְּחל ושׂרק, לא ליפּות את הדברים.
    ב"מילכוד 22" אומר גיבור הסרט: "למי שמת, לא אכפת לו – מי ניצח במלחמה".
    נעמי פרנקל עמדה במאבקים רבים, והיא חשה צורך שהסיפור שלה יובא לציבור הרחב. לכן, היא הייתה שותפה לכל אורך הדרך להכנת הביוגרפיה שלה בידי ציפי כוכבי רייני.
    נעמי פרנקל אומרת לכותבת הביוגרפיה לכתוב אמת:
    "על פרסום אירועים דרמטיים בחייה אמרה לי הסופרת: 'אל תשאלי מה יגידו עליי, אל תחשבי על הקוראים. כתבי את אמת חיי.' נעמי פרנקל מסרה לי את הגיגיה הכמוסים ביותר והטילה עליי כובד נפשי. בכל פעם שהבעתי את היסוסיי בעניין פרסום אירוע זה או אחר מפאת רגישותם, ביקשה בתוקף- קול שאפרסם את חוויותיה אפילו קשות הן".

    נקודות רגישות שנחשפות ללא רתיעה

    יש תחושה קשה למקרא העימות בין הכותבת לבין הבעל השלישי של פרנקל, העיתונאי מאיר בן גור. הוא קַשוב לשיחות ביניהן לצורך כתיבת הביוגרפיה, ומתוארת בַּקשה שלו לא לספּר את סיפור האונס שאירע בעבר. זו סצינה מביכה מאוד:
    " 'תראי, ציפי, אני מתבייש להיות נשוי לאישה שנאנסה. אני מבקש ממֵך, אל תפרסמי את המקרה.'
    השתוממתי. הוא מתבייש להיות נשוי לאישה שנאנסה? השתוממתי מהחשש הגדול שלו ונבוכותי גם, כי נפל דבר. הַשמיעה החדה של נעמי החזירה אותה לשולחן. היא שלחה לעברו מבט קשה, ואני התכווצתי בתוכי והשפלתי מבט.
    'מאיר,' אמרה בקול שקט אך מוכיחַ, 'אז גם אתה שייך לאנשים שטִאטאו את החטא שנעשה לי.'
    היא הפנתה לשנינו את גבה, לא לפני ששלחה אליי את עיניה השחורות:
    'אני מתגעגעת לישראל, ואני רוצָה להיות עם ישׂראל בקבר אחד.' "
    יש כאן רגע משבֵּרי: מאיר נשוי לה עשרים וחמש שנה, והיא מודיעה לו שהיא רוצה להיקבר לצדו של בעלה השני ישראל רוזנצווייג, שהלך לעולמו, כי הוא אהבת חייה, ובמותה היא רוצה להתאחד איתו בקיבוץ בית אלפא.

    המאבקים הרעיוניים של התקופה

    ביוגרף טוב יודע שיש השפעה גם להיסטוריה של התקופה על פעולותיו של גיבור הביוגרפיה. נעמי פרנקל גדלה אמנם במשפחה מתבוללת ותקופה ארוכה השתייכה לאליטה של השמאל, שגילה עוינות כלפי הדת היהודית והמאמינים בה. פרנקל נחשפה לעימותים ולמתחים שבין השמאל לבין המתנחלים, שיָרשו את מקומם כחלוצים חדשים. מעשיהם רעננו את מושגי ההתיישבות וההתנחלות בקרקע. הביוגרפית עוקבת אחר ההתקרבות של פרנקל אל המתנחלים ואל הדבֵקות בהם: נפשה נקשרה בנפשם. אני עצמי זוכר, שכאשר ביקרתי בבֵיתה באלוני ממרא, כדי לראיין אותה לכתב העת "אפריון", היא גרה בשכנות לאליקים העצני, וראיתי בגלוי את האהבה שלה לציבור המתנחלים.
    הביוגרפית נאמנה לשליחותה: היא מתארת את האירועים והנסיבות של אותה תקופה, ומספרת בכאב כיצד השפיעו באופן משמעותי על ההחלטות והמעשים של מושא הביוגרפיה. הֲבנת התקופה בה חיה הסופרת פרנקל מוסיפה עומק ומשמעות לסיפור שלה. יתר על כן, חקירת האקלים הפוליטי והרעיוני מסייעת לקוראים להבין את האתגרים והקשיים, שעמדו בפני הסופרת נעמי פרנקל.
    בכל ביוגרפיה אנו נחשפים לכך שהאדם הוא רב-ממדי, ויש לו בצד המעלות גם פגמים. פרנקל הייתה דבקה ברעיונותיה וברגשותיה לכל אורך דרכה, והייתה מוכנה לשלם על כך מחיר. הכותבת אינה נרתעת במהלך הכתיבה לנהל שיחות קשות איתה, כדי ללבן את הדברים. כוכבי – רייני שומרת על הגבולות האֶתיים: מדי פעם כשיש סְבך רגשי כלפי דמויות הנזכרות בביוגרפיה, היא אינה חושפת שֵמות ומכבדת את פרטיות האנשים החיים.

    לסיום:

    כתיבת ביוגרפיה היא מאמץ מורכב וציפי כוכבי רייני עשתה עבודתה במשך שנים כדי לאסוף את כל הנתונים. דמותה של פרנקל מורכבת מאוד, והיא עשתה מאמץ ליצור איזון בין האישיות לבין המעשים שלה והיצירות שלה. האורות בחשכה יישארו כמגדלור להבנת יצירתה הנשגבת של נעמי פרנקל: דמותה של הסופרת וגם יצירותיה כבר נכנסו לפנתיאון הספרות העברית – חייה ומעשיה ישמשו לנו מקור השראה. הטרילוגיה 'שאול ויוהנה', 'דודי ורעי', 'צמח בר' שהחלו את נסיקתה – יצטרפו כאבני חן לפסיפס אליו הצטרפו יצירות נוספות – ביניהן 'ברקאי' ו'פרידה'. חלון הביוגרפיה של כוכבי רייני יישאר לנו כמִשקפת פלאים להבנת מקומה הנשגב של הסופרת. בכותרת המשנה של הספר נכתב: "הסופרת נעמי פרנקל והביוגרפית פורצות חומות של שתיקה". בתום הקריאה מתבקש לומר: חומות השתיקה שנפרצו מותירות לנו חומות של תקווה: תקוות רבים, שמעמדה בספרות העברית יוחזר לה.
    נעמי פרנקל נותרה מלכה בספרות העברית. יצירותיהָ הן על זמניות בחוויה הישראלית ובארון הספרים היהודי.

    בלפור חקק

    משורר, סופר ופובליציסט, שימש יו"ר אגודת הסופרים העברים בישראל (2011-2005). נבחר לחתן תנ"ך עולמי לנוער ב-1965 ואחיו התאום הרצל היה סגנו. פרסם מספר ספרי שירה (יער כלולות, ואז בקץ היוחסין, זריחה בין הזמנים, משורר של חצות ועוד) וכן בשיתוף אחיו הרצל כתב ספרי מחקר, לקסיקון לשון וספרים לילדים. שימש כותב תוכניות לימודים ומפקח במשרד החינוך.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 11
    • 9
    • 15

    תגובות


    9 תגובות על “אורות וצללים בחייה של נעמי פרנקל בביוגרפיה "אורות בחשכה"”

    1. סימה זריהן הגיב:

      בלפור חקק היק,ר כתבת על הסופרת נעמי פרנקל וכמובן על חלקה של ציפורה כוכבי רייני שכתבה אוטוביוגרפיה על חייה של הסופרת נעמי פרנקל. דברייך שוזרים את חייה של נעמי עם חייה של ציפורה כוכבי רייני. מדברייך ניתן להסיק על החיבור בין השתיים עד שלא ניתן ממש להבדיל בין הסופרת לאוטוביוגרפית. אתה מציג את נעמי פרנקל כפי שהיא נראית מתוך עיניה של ציפורה, למרות שציפורה מספרת שנעמי ביקשה לספר את סיפור חייה ולומר הכל בלי כחל ושרק, לא ליפות את הדברים. מצד אחד לומר הכל ומצד שני כל מה שנאמר עובר דרך הלב של השתיים דרך הלב האחד של השתיים. אין ספק שהיטבת לתאר את נעמי דרך הלב והעיניים של נעמי ושל ציפורה. תודה על הדברים מעוררי המחשבה ועל הזכות להכיר מעט מנעמי פרנקל דרכך ובעיקר להכיר את נעמי וציפורה דרכך.

    2. שולה גרניק הגיב:

      ביקורת נהדרת, רחבה ומקיפה לספר מרחיב לב יודעת על שתי נשים מופלאות. גם נעמי פרנקל וגם פרו'פ ציפי רייני

    3. רחל צמח הגיב:

      מאמר שניכתב בצורה מפורטת ומביא את סיפורה של הסופרת שעברה בחייה מסלול מאתגר מיום לידתה כילדה דחוייה שבעצם סלל את דרכה בהמשך גם כנערה ציפי רייני בכתיבתה המדוייקת ללא פשרות מציינת את ההשתלשלות של חייה של הסופרת ומראה את הקושי שלנו בחברה שלא מקבלת את השונה ואת האמת . ההסתרה ובהטלת דופי באדם שמקובל בחברה לא באו בחשבון גם כשפשע.ציפי רייני כתיבתך מדוייקת ומביאה בצורה מפורטת את שעברה הסופרת פרנקל יש לציין שזכתה בך כבת שמגוננת עליה יישר כוח כתיבתך יפה ומעוררת השראה

    4. חנה דרזנר הגיב:

      מר חקק, היטבת לתאר במאמרך המעניין את התלאות והתהפוכות שעברה הסופרת המוערכת נעמי פרנקל, מתוך המאמר עולה גם מערכת היחסים הכה מיוחדת שנוצרה בין נעמי לפרופסור מיםי כוכבי רייני, יישר כוח!

    5. יוסי חסאן הגיב:

      אני רק למד ונהנה כל פעם שאני
      קורא ספר שלך ממש כיף ומרתק
      מאווד תודה .
      יוסי

    6. יוני הגיב:

      מאמר מרשים ביותר!!! 🙂

    7. אבי גבורה הגיב:

      הספר אורות בחשכה שכתבה פרופ' ציפי רייני מאיר בכתיבה קולחת, בהירה ומסקרנת את פועלה של הסופרת נעמי פרנקל ומציג במקצועיות ובמסירות את סיפור חייה של פרנקל. הספר מרחיב אופקים ומשאיר תחושה של אמת ושל אור.

    8. אביגיל טב-אל הגיב:

      אני מודה למחבר המאמר על התיאור המרגש ששזר בדבריו. קראתי את כל ספריה של הסופרת נעמי פרנקל ואת הביוגרפיה המורחבת והמקוצרת שחיברה פרופ' ציפורה כוכבי-רייני. הספרים לא רק מרחיבים את הידע על תולדות העם היהודי בגולה ובארץ ישראל, על יחסי אנוש ועוד אלא גם מעוררים מחשבות רבות עלינו כלאום, כחברה, ובעיקר כפרט.

    9. תמר מחלין הגיב:

      תודה רבה בלפור על המאמר המקיך ומעמיק שלך. עזרת לי להתחבר רגשית מחדש אל שלושת הספרים הראשונים של נעמי פרנקל שכה הרשימו ואהבתי. לא ידעתי כלום על חייה וכאב לי לקרוא על חוויותיה הקשות.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    גופי נקודת כוכב / המפץ הגדול

    צופיה הרבנד
    גּוּפִי נְקֻדַּת כּוֹכָב מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ עַל שְׁלֵמוּת גּוּפִי הַעֻבָּרִי, הַזָּעִיר...

    אַלְפִּים שְׁוֵיצָרִיִּים

    אדוה מגל כהן
    אַחַר כָּךְ שַׁבְנוּ לְבַת-יָם. תָּמִיד בַּחֹשֶׁךְ, תָּמִיד מִרְפָּסוֹת פְּתוּחוֹתאֲנָשִׁים שְׁעוּנִים עַל...

    דאדאיזם ונורמה

    גבריאל מוקד
    המחזה "תשלובת אבוטבול" מאת ארז מירנץ מייצג בצורה אבסורדית מבריקהאת המהומתנות...
    דילוג לתוכן