close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • אהבת בוסר

    צביקה אלון | סיפורים | התפרסם ב - 31.07.18

    הכלבלב הראשון שלי היה בן חודש-חודשיים. הייתה לו פרווה חומה רכה, משובצת בכתמים לבנים, אף חום ועיניים שחורות גדולות. מצאתי אותו משוטט בשעות הבוקר ליד סככת רפת א’, חלוש ומיילל, ומיד עלה בלב שלי גל של מתיקות. בהחלטת בזק לאמץ אותו אל חיי, אספתי אותו בזרועותיי. הודעתי לג’קי, השותף שלי לעבודה, שאני קופץ רגע הביתה ומיד חוזר.

    הבאתי את הכלבון לחדר הרווקים שלי  –   בקיבוץ שלי, המעפיל, היה נהוג אז לתת למסיימי התיכון חדר קטן למגורים, למשך השירות הצבאי שבפתח   –  הוצאתי חבילת חמאה שלמה מהמקרר והנחתי לפניו בצלוחית קטנה. הוא ניגש לצלוחית והחל ללקק בשקיקה.

    “מתוקי,” אמרתי לו, “אני צריך לחזור לעבודה, אבל אל תדאג. אני אגיע שוב להיות איתך מאוחר יותר, בסדר?”

    הוא רק כִּשכש בזנבו הקטן והמשיך ללקק בתאווה את החמאה.

    כשחזרתי מהעבודה אחרי חליבת הצהריים, כעבור ארבע-חמש שעות, קידם את פניי סירחון נורא: כל רצפת החדר הקטן שלי הייתה מכוסה בתערובת מחליאה של קיא ושלשול.

    תפסתי את האשם בפרוות צווארו וזרקתי אותו בזעם החוצה. שעה אחר-כך, לאחר שקירצפתי, שטפתי את הרצפה ביסודיות במים וסבון, עם תוספת הגונה של כלור לדלי, לקחתי שוב בזרועותיי את הפושע  –  הוא עדיין רבץ בין השיחים שאליהם הושלך  –  והחזרתי אותו לאותו מקום שבו נמצא לראשונה.

    ברבות השנים אאמץ ואגדל שני כלבים, שעל השני שבהם, לאקי שמו, אפילו אכתוב ספר. אבל גור הכלבים הזה שאימצתי ו”גידלתי” כמה שעות בלבד, שאפילו שם לא נתתי לו, הכלבלב הזה עדיין בליבי.

    פגעתי בו שלא מדעת, לא מתוך רשעות וזדון אלא מתוך בורות. ולמרות זאת לא שכחתי ולא סלחתי לעצמי על-כך אף פעם.

    הייתי אז בן שמונה-עשרה ולא ידעתי מה זאת אהבה.

     

    צביקה אלון

    קשיש צעיר בנפשו, חובב נלהב של קריאה בכלל וכתיבת סיפורים קצרים בפרט, חותם לעתים על פרי מקלדתו בשם העט צָדִ"י. אָלֶ"ף. בן קיבוץ המעפיל, בוגר שני קיבוצים נוספים ומושבה אחת – כפר עזה, עברון ופרדס חנה – וכיום תושב גבעתיים. נשוי באושר ואבא-סבא נלהב לשני ילדים ושני נכדים. עורך הפרק הקיבוצי באתר האינטרנט "נוסטלגיה אונליין", בוגר ביה"ס לעיתונות ולתקשורת "כותרת" זצ"ל וחתום, נכון ל-2018, על שני ספרי ילדים וספר סיפורים קצרים למבוגרים אחד – "לאקי" "קרוקסי, החייזר השכחן" ו"בושם מהול".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 6
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    בולים מתימן

    חנה קב רוט
    זה היה הסדר הראשון שעמדנו לערוך ללא דודה ברוניה ומשפחתה, והכול...

    עבודה ייחודית

    יורם אורעד
    היום המרגש ביותר בחייו של אמיר הגיע. הוא היה מרגש דיו...

    המסכה

    גבריאל מוקד
    מוטיב המסכה קשור, כמובן, במסורת היהודית (העברית, הישראלית) קודם-כל עם חג...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית