אָבִי אָבִי
"אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשַׁיו"
זָעַק אֱלִישָׁע מִנַּהֲמַת לִבּוֹ
כְּשֶׁאֱלִיהוּ הַנָּבִיא רַבּוֹ
עֲלֵה בִּסְּעָרָה הַשָּׁמַיְמָה
בְּמַחֲזֶה נוֹרָא הוֹד.
וַאֲנִי
שֶׁאָבִי מוֹלִידי מָצָא אֶת מוֹתוֹ
בְּמַחְלָקָה פְּנִימִית
בְּפִיגָ'מָה דְהוּיָה רְווּיָה
רֵיחוֹת תְּרוּפוֹת
וְרַק מְחִיצַת בַּד בֵּינוֹ
לְבֵין הַחַיִּים עוֹד
– אֵיךְ לֹא אֶזְעַק?
שיר טוב וחזק.
לא באש ולא בתי רות עשן אלא בקול דממה דקה. כשאין מילים – זו זעקה. אילמת. נעצרת. חונקת לא נפרקת עם הקול. נטמעת אט בפנים, בנשמה.
וחוץ מזה – בוקר טוב מאוד! לשניכם.
יפים דבריך אלישבע. תודה!
השיר מדבר אל הלב תוך שהוא מרגש עד מאד באמיתיות שבו.
תודה רבה יהודה!
מרגש ונוגע.
תודה רבה בדו!
שיר מרשים, מחד נוגע ומאידך פוגע במטרת היותו. ואני איך לא אזעק? אוהבת את תפיסת השירה שלך
תודה רבה מיקי. ריגשת!