close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • אהבת גבר מתוסבך לאישה מתוסבכת לא פחות - Post Image
    • אהבת גבר מתוסבך לאישה מתוסבכת לא פחות
    • ירון אביטוב
    • התפרסם ב - 08.07.20

    “מרוב תשוקה” | יוסי וקסמן
    פרדס הוצאה לאור, 2020, 264 עמ’.

     

    כשאהובתו-אשתו ורוניק היתה צעירה, הנער והעלם דוד בוקובזה האמין שהיא דומה לזמרת והשחקנית הצרפתייה הידועה ז’ולייט גרקו. ואילו עכשיו, כשהוא מגיע לפגוש אותה בפריז לאחר 35 שנות פרידה כפויות, הוא שואל את עצמו, למי היא תדמה? אולי לשחקנית והסופרת הצרפתייה סימון סניורה בזקנותה?

    ואז ורוניק מגיחה מהאינסוף של המחשבות שלו אודותיה, מחשבות שתעתעו בו במשך שנים רבות והקשו עליו לחזור לעצמו. למה הפרידו אותם בזדוניות כזו, כשהוא היה רק בן שמונה-עשרה? למה בישרו לו את הבשורה המרה שאהובתו ומורתו לצרפתית, שהיתה מבוגרת ממנו באחת-עשרה שנים, מתה, כשהיא בעצם חיה ובועטת, ואפילו הביאה לו בן?

    כשבוקובזה רואה אותה, כל האורות של “עיר האורות” נדלקים מחדש בראשו. “הנה היא: אישה גדולה, מעט כפופה, שערה אפור, עיניה ממוסגרות… הפנים קמוטות אבל עוד יפות… בת יותר משישים” (עמ’ 238). דוד בוקובזה הראשון (לאחר מכן, יתברר שיש גם דוד בוקובזה השני) מציג לה מיד את שאלת המיליון דולר – האם היא התגעגעה אליו, וורוניק דה קרסו משיבה לו: “לא העזתי להתגעגע, כי הבנתי שאם אתגעגע, אשקע ואמות” (241).

    כשבוקובזה פוגש אותה, הוא כבר יודע שיש לו בן ממנה, בן שקרוי על שמו שהוסתר ממנו כל השנים האלה, כמו שהוסתר ממנו שהיא חיה. “למה החבאת את הילד? למה לא נתת לי להיות אבא?” הוא שואל, וורוניק עונה: “כי המתים מתים ואי אפשר לערבב אותם עם החיים… אמא שלך הרגה אותי… הרגה אותי מאהבה” (242). כך מגלה בוקובזה, שאמו היתה זו שבישלה את כל הדייסה המקולקלת הזו, שבה הקב”ט של השגרירות בפריז, שבה אביו שימש כנספח הצבאי, ימכור לדוד הצעיר את הלוקש שאהובתו מתה כדי שהוא ירפה ממנה ולא יחפש אותה עוד לעולם. האב היה זה שהפריד ביניהם לאחר שנישאו כשמלאו לבוקובזה שמונה-עשרה, ואף איים על ורוניק, מורה לצרפתית – שהיא שפת האהבה, ומורה גם לאהבה עצמה, שהוא יתבע אותה על קיום מערכת יחסים מקדימה עם קטין.

    “מרוב תשוקה” הוא רומן נוסף, עשירי במספר, של הסופר והאמן יוסי וקסמן, שקראתי כבר כמה מספריו הקודמים. הרומן עוסק בסודות אפלים בחיי כל גיבוריו הראשיים: דוד בוקובזה הראשון, אדריכל דו-מיני בן 52, שחייו הסתבכו בתוך עצמם ובין אהבותיו במקביל לנשים ולגברים, המנסה לפצח את סוד מותה של אהובתו לשעבר ומגלה שני סודות בכרטיס אחד: גם שהאהובה חיה וגם שנולד לו בן ממנה; ורוניק דה קרסו, המורה לצרפתית שפיתתה את תלמידה הקטין שבלילות אהבה על גגות פריז, ושהוא מתגעגע אליה על גגות תל אביב, השומרת מכולם את סוד הולדת בנה ומיהו האב האמיתי; דוד איב בוקובזה ג’וניור, בנה היחיד של ורוניק, שאמו סיפרה לו שהוא נולד מתרומת זרע אנונימית ומגלה רק בגיל שלושים וחמש את הסוד; ושלומי וולף, הומוסקסואל מוצהר, נשוי לגבר שנים רבות, שמסתיר מבן זוגו את סוד אהבתו לבוקובזה וסוד אפל מעברו על יחסיו הסוטים עם אביו. לכל אחד מהגיבורים האלה, וגם לקב”ט של השגרירות, יש סודות בשפע, וכל הסודות האלה יתחברו לבסוף והחיבורים האלה ייצרו חיבורים נוספים, שכדי למנוע ספוילרים מיותרים אי אפשר לגלותם לקורא.

    וקסמן נוהג בדרך כלל לכתוב על נשים קשישות. ברומן הקודם שלו, “אסתר של הסיגריות”, הוא כתב על גיבורה בשם אסתר קרפפן בת השמונים, וברומן  ה”אלזו” המשובח שלו “ליבשן”, אולי הטוב שבספריו, הוא עסק בדמותה של קאפו אקסצנטרית בשם גבריאלה אנגל שאף היא חגגה גבורות. “ליבשן” הוא אחד הרומנים המקוריים והטובים שקראתי בשעתו, המציב לווקסמן רף גבוה מאוד, שהוא צריך להתרומם אליו בכל פעם מחדש, וזה לא פשוט.

    “ליבשן” עוסק במערכת יחסים בין גבריאלה וגבי, הקשישה האקסצנטרית לגבר צעיר, ומשהו מזה אפשר לפגוש גם ברומן החדש “מרוב תשוקה”, העוסק במערכת יחסים מוארת-אפלה בין אישה פריזאית אקסצנטרית, אם כי הפעם צעירה, ומערכת יחסיה עם קטין. רוח הרומן שונה הפעם לחלוטין. אין שואה ואין תסביכי זיקנה, אבל לא חסרים תסביכים אחרים. האישה הצעירה שופעת מיניות, אך גם שופעת שגעונות כמו הגיבורות האחרות של וקסמן. תשאלו, למה תמיד שגעונות? זו יותר אקסצנטריות מאשר שגעון. וקסמן מצליח לצייר ביד אמן דמויות של אקסצנטרים ואקסצנטריות. זו המומחיות שלו והיא מכניסה איזה שיק נכון לספרות העברית המנומנמת והשגרתית יותר. וקסמן שובר קונבנציות בספריו, לפעמים הוא מצליח יותר ולפעמים הוא מצליח פחות, אבל השבירה מייצרת תמיד עניין.

    ב”ליבשן” כותב וקסמן קצת כמו יורם קניוק, וגם ב”אסתר של הסיגריות” יש הרבה מזה. ב”מרוב תשוקה” הוא קצת פחות קניוקי ויותר סטרייט ספרותי, אבל הסטרייטיות הזו בהחלט משרתת את העלילה, המתרחשת לאורך שלושים ושבע שנים, בין 1981 ל-2018, ובעיקר בין שתי ערים, מודל שטבע ש”י עגנון בספרות העברית והרבה סופרים נהו אחריו.

    בשורה התחתונה, אהבתי את הספר, העוסק באהבה אינסופית של גבר לאהובתו. אהבת גבר מתוסבך לאישה מתוסבכת לא פחות. נער שהפך לגבר בזכות תסביכיה של האישה. בתור נער היתה לו אישה ממש אוצר ביד, אבל בגלל נפתולי נפשו הוא בחר לבגוד בה, ועוד לעיניה, עם גברים אפלים ביער בולון. כשאתה קורא את זה, בא לך לנער קצת את הנער הזה ולהגיד לו: “חתיכת אידיוט, יש לך אישה כזו מטריפה ביד, למה אתה הולך להשפיל את עצמך ולמצוץ לגברים חסרי שם מאחורי השיחים? לא מספיק לך שוורוניק מוצצת לך?” אבל אולי משום כך הספר קרוי “מרוב תשוקה”. התשוקה מעוורת. והיא מעוורת את הנער המשתוקק גם לגברים, ולא רק לוורוניק. משתוקק הן לנשים והן לגברים. פעם לזו ופעם לזה.

    לשלומי וולף, למשל, חברו הנוכחי של בוקובזה לאחר שנפרד מאשתו השנייה סמדר (מהקשר ביניהם, נולד ילד בשם אביב שבוקובזה מכנה “איב” מבלי לדעת שכבר נולד לו בינתיים ילד בשם הזה), הוא אינו משתוקק כמו לוורוניק, אבל שוכב איתו לא מעט במלוניות מעופשות בתל אביב.

    סיפור המסגרת חג בין הווה לעבר. בהווה, בוקובזה מתעלס במיטה עם וולף, אבל במקום לראות את איברו הזקור של וולף, הוא חושב יותר על השדיים הנהדרים של ורוניק שהטריפה בשעתו את חושיו ושעליהם הוא מספר לוולף. שלומי וולף, שהוא באמת בחור טוב וחבר טוב, מעודד אותו לצאת לחפש את אהובתו הישנה, אבל כשבוקובזה מוצא אותה הוא מתמלא קנאה ועושה מה שהוא עושה. גם כששלומי וולף אוהב גברים, הוא נזכר תמיד עד כמה הוא שונא את אביו הסוטה, שהיה מתענג דווקא עליו.

    “מרוב תשוקה” הוא רומן הבנוי לקורא פתוח וליברל בדעותיו. קוראים שבלוניים, שיחפשו בבקשה ספרים אחרים, או ספר אחר של וקסמן, אם כי יצוין שאף ספר של וקסמן הוא לא באמת שבלוני. עם זאת, לא אהבתי את כל חלקי הרומן באותה המידה. פרקי פריז מן העבר וההווה, דהיינו החזרה לעיר, הם הטובים בספר. לפעמים, הדילוגים בין ההווה לעבר מוצלחים ולפעמים קצת פחות. גם הגידופים שמגדף בוקובזה הדו-מיני את האוחצ’ שלו שלומי הם לעיתים בטעם של ה”אלזו” של “ליבשן”, כלומר טובים, ולפעמים היה מוטב לסנן אותם החוצה. בדירוג שלי, “ליבשן” עדיין נשאר הראשון ברשימה, אבל הרומן “מרוב תשוקה” טוב יותר מ”אסתר של הסיגריות”, ואפשר בהחלט ליהנות מקריאתו ולומר לווקסמן בצרפתית צחה “מרסי בוקו”.

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית