close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • אציל אמיתי

    שי מרקוביץ' | הומאז' | התפרסם ב - 19.05.19

    ברוסיה מתכננים שורה של חגיגות לרגל 150 שנה להולדתו של איוואן בונין, אך הכנסייה הפרבוסלבית דורשת להוציא את יצירותיו מתוכנית הלימודים.


    בחודש שעבר אושרה ברוסיה התוכנית הממלכתית לציון חגיגות 150 שנה להולדתו של הסופר איוואן בונין, שיחול בשנת 2020. בכל רחבי המדינה יערכו למעלה מ-120 אירועים חגיגיים, ביניהם תערוכות, ערבים ספרותיים, פסטיבלים ועוד, ובנוסף כל כתבי בונין יצאו לאור מחדש.

    איוואן בונין, קלאסיקון של הספרות הרוסית, הוא גם הסופר הרוסי הראשון שזכה בפרס נובל לספרות. הוא היה מועמד לפרס בשנים 1923, 1930 וזכה בו בפעם השלישית שמועמדותו הועלתה, בשנת 1933, על "הדרך האמנותית, בעזרתה הוא ממשיך ומרחיב את המסורת של הספרות הקלאסית."

    ברוסיה מוכר בונין לא רק כאמן הליריקה הפילוסופית והסיפור הקצר אלא גם כמתרגם של יצירות קלאסיות רבות מספרות העולם. בני דורו של בונין (1870 – 1953), המכנים אותו גאון, טענו שניכרה בו אצילות טבעית. ומה הפלא – הוא צאצא של משפחת אצולה ותיקה, ששורשיה נטועים עמוק במאה ה-15.

    מוטיבים נוסטלגיים

    איוואן בונין נולד בשנת 1870 בעיר וורונז', בן למשפחת אצילים שירדה מנכסיה. את האהבה לקריאה הנחיל לו מורה פרטי, שהיה מגיע לביתם. הספר הראשון שקרא היה "אודיסיאה" של הומרוס. הוא החל לעסוק בספרות, תחילה בשירה ואחר כך גם בפרוזה, בעיר יילצ, והחל לפרסם את יצירותיו בעיתונים ובמוספים הספרותיים. במקביל עבד כספרן.

    ב-1894 נסע למוסקבה, שם נפגש עם לב טולסטוי, הקרוב לו ברוחו. כמו טולסטוי, בונין מתח ביקורת על הציוויליזציה העירונית, כן עסק רבות בחיי הכפר, מבלי לייפות אותם. בסיפוריו מורגשים מוטיבים נוסטלגיים כלפי התקופה שמתקרבת לקיצה וצער על שכבת האצילות שהולכת וגוועת לאיטה.

    ב-1910 פירסם את הנובלה "הכפר," שהיתה תחילתה של שרשרת ארוכה של יצירות פרוזה מצליחות. ב-1915 הוא הגיע לשיא הפופולריות שלו, עם סיפוריו הידועים: "האדון מסן פרנסיסקו," "דקדוק האהבה" ו"החלומות של צ'אנג."

    בונין היה מלוכני אדוק, ושנא את המהפכה הבולשביקית שאירעה לנגד עיניו. ב-1917 הוא עזב את פטרוגרד ההומה והתחיל לנדוד ברחבי רוסיה. במקביל הוא פרסם יצירות שהוקיעו את השלטון החדש. הדבר הפך להיות מסוכן, ובונין הקדים תרופה למכה. ב-1920 הוא החליט לעזוב את רוסיה והגיע לפריז, שם נשאר עד סוף חייו. גם בפריז הוא המשיך לכתוב וזכה להצלחה. ב-1930 הוא פרסם את הרומן "חיי ארסנייב," כנראה יצירתו הגדולה ביותר, בה הוא מבכה את רוסיה שנעלמה, "רוסיה שגוועה לנגד עינינו תוך זמן קצר כל כך."

    גם את שנות מלחמת העולם השנייה העביר בצרפת, וחי בדלות מרודה. "הייתי עשיר – ועכשיו, ברצון הגורל, הפכתי לקבצן," כתב ביומנו. "הייתי ידוע בכל העולם – עכשיו איני נחוץ לאיש בעולם." במכתבים לחבריו כתב על התנאים הקשים בהם חי וסיפר כי הגיע לסף רעב. יצירתו האחרונה, השיר "לילה," יצאה לאור ב-1952.

    עוני מרוד

    מועמדותו של בונין לפרס נובל הועלתה לראשונה בשנת 1922, בזכות השתדלויותיו של חתן פרס נובל, הסופר רומן רולן, אך הפרס באותה השנה הוענק למשורר האירי ויליאם בטלר ייטס. ב-1930הוא שוב היה מועמד, ושוב לא זכה. רק ב-1933 האקדמיה השבדית העניקה לו את פרס נובל לספרות – כך, כאמור, היה לסופר הרוסי הראשון שזכה בפרס. בנימוקים לפרס צויין כי הוא זכה בו עבור "הנצחתו בפרוזה של האופי הרוסי הטיפוסי." לאחר שלוש שנים, כשסכום הפרס הכספי אזל, בונין שוב שקע אל תוך העוני. עד סוף חייו לא היה לו בית בבעלותו.

    לא פעם הוצע לו לשוב לרוסיה הסובייטית, אך הוא סירב. הוא אסר גם על פרסום יצירותיו במולדתו, לאחר מותו, רוסיה "סיפחה" את יצירותיו.

    בונין ידע בחייו הרבה אהבות, עם חלקן חי בלא שהתחתן רשמית. אהבתו הגדולה ביותר היתה אשתו השלישית, ורה.

    ב-1940 אובחנה אצלו מחלת ריאות, ב-1947 הוא הופיע בפעם האחרונה בפני פורום ספרותי. כל הזמן הזה הוא חי חיי דלות והגיע אף לחרפת רעב. חבריו הגולים הצליחו לסדר לו קצבה קטנה ששולמה לו על ידי מיליונר נדבן אמריקאי.

    בסתיו 1953 מצבו הבריאותי הורע. ב-8 בנובמבר הוא נפטר מסיבוכי מחלת ריאות, ונקבר בבית העלמין סן-ז'נבייב דה-בואה, בו הוטמנו רבים מחבריו הגולים.

    בונין היה מועמד לתואר "חסיד אומות העולם," כי הסתיר בביתו בזמן הכיבוש הנאצי בצרפת לפחות שלושה יהודים, אך לא ברור מאילו סיבות, התואר נמנע ממנו.

    במשך השנים יצאו בארץ מספר תרגומים לעברית של ספריו, האחרון שבהם – "שדרות אפלות," יצירת מופת נוספת שלו, יצאה ב-2008 ב"ידיעות ספרים" בתרגומו של רועי חן.

    אגב, בד בבד עם החגיגות המתוכננות, הכנסייה הפרבוסלבית הגדולה, שהחלה צוברת כוח והשפעה לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ברוסיה, החלה דורשת להוציא מתוכנית הלימודים במערכת החינוך את יצירותיהם של צ'כוב ובונין, בטענה כי אחדות מיצירותיהם של השניים מעודדות אהבה חופשית. "הדמויות הספרותיות בסיפוריהם של צ'כוב ובונין הם מטען נפץ מושהה," נאמר בהודעה של הכנסייה. כנראה ששאר הבעיות ברוסיה כבר נפתרו.

    שי מרקוביץ'

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 0
    • 0

    תגובות


    1 תגובה על “אציל אמיתי”

    1. ברוך הגיב:

      כתוב היטב, תודה!

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    מסוגנן ומזוויע

    שי מרקוביץ'
    הגרסה החדשה של "בית קברות לחיות שעשועים" על פי סטיבן קינג...

    "הלילה הזה", רומן בכתובים

    אילן נוב
    בין ארון הספרים לבין חלון ההזזה הבלגי הגדול והפתוח למרפסת המזרח,...

    נעים להכיר, ישי ויסמן

    מערכת סלונט
    ישי ויסמן, סופר ומשורר בן 39, מרמת גן. למה אתה כותב?...
    דילוג לתוכן