המטוס הרוסי המיושן של "קובנה" נכנס לכיס אוויר ונאלץ לעשות אקרובטיקה, אף יותר משאהב הטייס אוסבלדו לעשות עם הדיילת אנדריאה. זו מצדה שמה לעצמה לכלל לעבוד כדיילת רק בטיסות שלו, על טייסים אחרים היא לא סמכה, כפי שהוא לא סמך על דיילות אחרות. זה היה סידור נוח שאיפשר להם להפוך לזוג נאהבים, מבלי שבני הזוג הקבועים שלהם יגלו מה מסתתר מאחורי סילון העשן שפולט המטוס.
"עם בני הזוג שלנו התחתנו על היבשה," נהגו השניים להתבדח, "אבל באוויר לא חלים עלינו חוקי הכבידה ואנחנו מותרים זה לזה."
ואכן, כמה מהמשגלים הסוערים ביותר שלהם התרחשו בשעת טיסה, שעת לילה בדרך כלל, ולאחר שאנדריאה כיבתה את האורות במטוס, הניחה לנוסעים לנחור להם בשלווה, וחמקה פנימה לתא הטייס. אוסבלדו הפעיל לזמן מה את הטייס האוטומטי וחיפש את גופה הבשל של אנדריאה. תא הטייס היה קטן וצפוף גם בלי נוכחותו של טייס המשנה, שפרש לו באלגנטיות לנמנם על אחד ממושבי המטוס הריקים. זה לא היה הכי נוח לשניהם, אבל זה היה בהחלט מסעיר כשהיקום כולו חשוך ורק האורות של לוח המטוס דולקים בחשכה כמו נרות נשמה.
בשעת הזדווגותם, נראו אוסבלדו ואנדריאה כמו שני מטוסים הנצמדים באוויר לצורך תדלוק. נדמה היה להם שהם צפים עירומים באוויר הקוסמוס החד פעמי, כשמתחת פעור האוקיינוס הכהה אף יותר מערוותה הלחה של אנדריאה. לרגע, היטלטל המטוס באוויר בשעה שמפיה של אנדריאה בקעו גניחות החשק כמו אפרוח מן הביצה. היא לא ניסתה כלל לסכור את פיה, אולי מכיוון שידעה שממילא גניחותיה יבלעו ברעשי המנוע ואיש מהנוסעים לא ישמע אותן. ממילא, מושבי הנוסעים היו אפופים בעשן שפרץ לפתע מחווקי המטוס ונראה כמו קטורת שהם מקטירים לאלילי האהבה.
לימים, ניסו אוסבלדו ואנדריאה לשחזר את קווי האורך והרוחב שבהם הם חוו את האורגזמה האווירית האולטימטיבית, אבל אוסבלדו הצליח להיזכר רק בקוארדינטות של גופה המסעיר של אנדריאה, והיא בקווי האורך, הרוחב ובעיקר הגובה של זקפתו.
הנוסעים הנמים לא הרגישו כמובן בדבר, אבל שתי הדיילות האחרות חשדו וקינאו באנדריאה על שזכתה בקברניט, ולאחר נחיתתם בהוואנה הם הלשינו עליהם. השניים נענשו. למרות ניסיונם הרב, הם נמחקו ממצבת העבודה בטיסות הבינלאומיות ועברו לטוס רק בקווי התעופה הפנימיים, ובעיקר זה שבין הוואנה לסנטיאגו, ותוך אזהרה שאם ייתפסו שוב על חם, הם יושעו כליל מעבודתם ואף גרוע מכך.
עכשיו, אוסבלדו ואנדריאה כבר לא יכלו לבצע אקרובטיקה באוויר מעל לאוקיינוס, מה גם שהטיסה מעל האי המנומנם היתה קצרה מדי, אבל הדבר לא מנע מהם להתגפף בדרך ובוודאי שלאחר הנחיתה. שניהם היו במקור מהוואנה, אם כי בילו בשנים האחרונות יותר באוויר מאשר על הקרקע עם בני הזוג שלהם. כשלוח הטיסות חייב אותם להעביר לילה בסנטיאגו, הם תמיד עשו זאת ביחד, וכל זאת מבלי שיחולו עליהם חוקי הכבידה גם ביבשה. באהבתם, הם כמו התהלכו באוויר, כפי שאהבה אנדריאה לומר: "חוקי הכבידה אינם חלים על חוקי האהבה."
כשהועמדו למשפט, לאחר התאונה שבה היו מעורבים, ציטטה שוב אנדריאה את עצמה, בעדותה בפני השופט, וכל זאת בניסיון להקל במעט את העונש החמור שעלול להיגזר על שניהם.
אוסבלדו ואנדריאה טסו ביחד וגם נשפטו והורשעו ביחד. משפטם חשף בפומבי את סוד אהבתם, אבל לפני כן היתה זו התאונה הנוראה שחשפה זאת.
לפי חוקיות גורל שכנראה אי אפשר להימלט ממנה, התאונה היתה חייבת להתרחש לבסוף, והאקרובטיות משולחת הרסן הזו שלהם עלתה ביוקר. מטוסם נאלץ לנחות נחיתת אונס, הגם שמעשיהם היו רחוקים מלהיות מוגדרים כ"אונס".
לפתע, החלו האורות האדומים בלוח הבקרה של המטוס להידלק בתזזיתיות כאילו גם מטוס האיליושן מגיע לאורגזמה ולא רק הם. קשה לדעת על איזה כפתור בדיוק לחצה אנדריאה, כשאחוריה העירומים נשענו על לוח הבקרה, אבל המטוס איבד פתאום גובה והסתחרר. האקרובטיות האווירית של אוסבלדו הצליחה לבסוף להנחיתו במאמץ רב על המסלול של שדה התעופה חוסה מארטי, אבל רבים מנוסעי המטוס יצאה פצועים וחבולים וחמישה מהם מתו לאחר מכן מפצעיהם. גם המטוס ניזוק בצורה כזו, שהוטל ספק אם ביום מן הימים הוא יהיה כשיר שוב לטיסה מסחרית.
כשהגיעו המחלצים אל המטוס, איש לא הבין מה בעצם הדיילת אנדריאה עושה בתא הטייס ומדוע שניהם מזדרזים להתלבש. האשימו אותם כמובן בהפקרת חיי הנוסעים ובאובדן חיים, והעמידו אותם למשפט מהיר אף יותר ממהירות הקול.
השופטים הסכימו לבסוף עם טיעוניה של אנדריאה, שחוקי הכבידה אינם חלים על חוקי האהבה. משום כך, הם גזרו על זוג הנאהבים בשמים ובארץ עונש מקורי במיוחד. שלחו אותם יחד לטיסת לילה מעל לאוקיינוס, כפי שהם אוהבים, עם טיפות הדלק האחרונות שנותרו למטוס האיליושן המקורקע, שהשתוקק להמריא יחד איתם, וכל זאת על מנת להעמיד פעם נוספת את המשוואה הזו למבחן.
כהרגלו, הפעיל אוסבלדו את הטייס האוטומטי כדי להרוויח קצת זמן. בשעה שהמטוס החל לאבד גובה בהדרגה, ניצל אוסבלדו את ההזדמנות האולי אחרונה שניתנה לו ולאנדריאה לבדוק האם חוקי האהבה יגברו גם הפעם על חוקי הכבידה.
שוב הם צפו עירומים באוויר הקוסמוס החד פעמי, כשמתחת פעור האוקיינוס הכהה אף יותר מערוותה הלחה של אנדריאה. זה לא היה הכי נוח, אבל זה היה בהחלט מסעיר כשהיקום כולו חשוך ורק האורות של לוח המטוס דלקו בחשכה כמו נרות נשמה.
דרום אמריקה, 14.1.2017
הערה המחבר: ביום שישי, השמונה עשר במאי 2018, התרחשה טרגדיה גדולה בקובה: מטוס נוסעים חכור של חברת "קובנה" התרסק ומאה ועשרה מנוסעיו נספו.
ההתרסקות המצערת, לא הראשונה בסדרת ההתרסקויות בקובה, החזירה אותי לסיפור קצר שכתבתי לפני כשנה וחצי וטרם פורסם, העוסק בהתרסקות מטוס בקובה. יצוין, שזהו סיפור טרגי קומי ואפשר לקחת אותו בערבון מוגבל.
סיפור זה מצטרף לסיפור אחר שפרסמתי ב"סלונט" ועוסק אף הוא בנסיעה בקובה.
https://www.salonet.org.il/%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%9C%D7%A1%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%90%D7%92%D7%95/
צחקתי ובסוף בכיתי. סיפור נחמד מאוד ויותר מתוחכם מהטון הלכאורה קליל שלו. אהבתי גם את הסיפור הקודם על הנסיעה במכונית שמתפרקת לסך כל חלקיה.
אהבה בשחקים
מעניין, מצחיק, משעשע וגם עצוב – מה עוד צריך בסיפור טוב?
י. אביטוב שוב מוכיח את כוחו בסיפורים הקצרים של העמים הלטינים
סיפור קצר ומשעשע