התחדשוּת

לקראת השנה החדשה הנה חיבור בין סיפור זֶן-בודהיסטי לשלושה משוררים ישראליים אהובים

לקראת ראש השנה הביא לי בני, אור משה, בחור צעיר בן 18, אינטלקטאל החובב הן את מדעי הרוח והן את מדעי החיים, את הסיפור הזֶן-בודהיסטי הבא היישר מן המזרח הרחוק ומשיטוטי הקריאה המרתקים שלו:

"נַן-אִין, מורה זֶן יפני שחי בתקופת מֵייגִ'י (1912-1868) אירח פרופסור מאוניברסיטה שבא לחקור על אודות זֶן. נן-אין הגיש תֵּה. הוא מילא את ספלו של האורח, ואז המשיך למזוג. הפרופסור התבונן בתה הנשפך ונשפך עד שלא יכול היה לעצור בעצמו: "זה כבר מלא. אין מקום לעוד". כמו הספל, אמר נן-אין, "אתה מלא בדעותיך ובהשערותיך. איך אראה לך מהו זֶן אם לא תרוקן תחילה את ספלך?".

Library

בחרתי בסיפור הזה לקראת השנה החדשה שלנו, שנת תשפ"ד, כדי להרחיק קצת מהיוּדוֹצֶנטריות המעיקה הסובבת אותנו פוליטית-חברתית ובשל רצון להתרחק מהתחושה הישראלית המתנשאת והלא מוצדקת, שאני נתקל בה לא אחת, שהאמת הרוחנית נמצאת אך ורק אצלנו ביהדות, וגם כי אפשר להרחיב את משמעות הסיפור מֵעֵבֶר לידע המעניק לנו ביטחון וכוח בתוך ההקשר שממנו אנו באים. אפשר לדבר כאן על התחדשות. הנה חלפה לה שנה, תקופת חיים, ואנחנו נושאים עִמה את כל המטענים החיוביים, אבל בעיקר השליליים, שלנו. זה הזמן להתנער ולהתחדש בחזקת ישן מפני חדש תוציאו. לעבוד על עצמנו ולהיפתח למחשבות ולאפשרויות נוספות.

הנה שלוש גישות של שלושה משוררים אהובים, שכבר אינם איתנו, לקבלת השנה החדשה:

החיים שיש לך /יונה וולך

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ

הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ

הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה

 מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית

 הַבְּרִיאָה

 בְּרָא אֶת עַצְמְךָ

 זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר

 הַיָּחִיד שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא

 כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ

 גַּלֵּה אוֹתוֹ

 הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה

 הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ

 כְּעַל שִׁעוּר רַע

 עַל מָה שֶׁהָיָה

 כְּעַל עֹנֶשׁ

 הַרְחָקָה

 עֲמִידָה בַּפִּנָּה

 נוֹקְאָאוּט בַּסִּיבוּב הָרִאשׁוֹן

 תַּקֵּן

 כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא

 כְּאֶחָד שֶׁחָלָה

יונה וולך לא חייתה לצערנו הרבה בעולם הזה, היא מתה בגיל 41 בשנת 1985, אבל השירים שהנחילה לנו במעט השנים שחייתה, כמות לא מועטה של שירים, שווים זהב. זהו שיר מאוחר שלה שהופיע בספר האסוציאטיבי הגדוש והמופלא "מופע" (הקיבוץ המאוחד, 1985). רואים כאן כבר לא רק את וולך הצבעונית והקלידוסקופית של ילדי הפרחים ושנות השישים והשבעים, אלא וולך אמונית יותר, מהורהרת יותר, המנהלת חשבון נפש לקראת השנה החדשה שלא תבוא וכן דיאלוג עם הזמן, עם אלוהים ועם המוות. השיר הוא מעין שיר יַעַץ שכזה הפונה בלשון זכרית אל האדם ומפציר בו להביט בדברים הרעים שחווה במשך השנה, השנים, ובכלל בחיים, להכיר בהם, להפנים שהיה רע ולתקן תוך מודעות. להבדיל מסיפור הזן שבראש הרשימה, וולך המודרניסטית המובהקת שמה דגש דווקא על הכרת הרע כדי שנוכל לעתיד לבוא להכיל ולהעריך את הטוב.

נתן זך, לעומתה, מבקש להימנע מן הרע באמצעות הזהירות האירונית ותבניות ההקטנה המאפיינות את שירתו. הוא מבקש מאיתנו לנסות לא ללכת בגדולות כדי שלא ניפול לתהומות אין חקר של הנפש. למדידוּת ולהקטנה הזאת יש מחיר, אבל היא טובה לדידו מסערת הנפש, רוצֶה לומר: אל לנו לבוּז ליום קטנות, לשיר המאוחר קוראים אפוא באופן ברור "מִזעור". יש שיאמרו שהוא ספק שיר, אבל זך אוהב מאוד את גבולות הגזרה המינימליסטיים הללו המעלים תהיות בקרב הקורא מהו שיר כמו בשירו המפורסם "מתה אשתו של המורה למתמטיקה שלי" ועוד:

מִזעוּר / נתן זך

תִּשְׁרֵיצִ'יק

חֶשְׁוָנְצִ'יק

כִּסְלֵוְצִ'יק

טֵבֵתְצִ'יק

שְׁבָטְצִ'יק

אֲדָרְצִ'יק

נִיסָנְצִ'יק

אִיָּרְצִ'יק

סִיוָנְצִ'יק

תַּמּוּזְצִ'יק

אָבְצִ'יק

אֱלוּלְצִ'יק

שָׁנָה טוֹבָה!

אופטימית וקסומה מכולם היא דווקא משוררת ותיקה יותר מדור קודם, לאה גולדברג. בשירה "גם השנה" המסמן בכותרתו משהו רגולרי ולא אופטימי ומתברר כשיר זורח פני עתיד:

גם השנה / לאה גולדברג

כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה מוֹרִיק הַדֶּשֶׁא

וְעוֹלָה הַחַמָּה וְיוֹרֵד הַמָּטָר.

כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה אֲדָמָה מִתְחַדֶּשֶׁת,

מַלְבִּין הֶחָצָב וּמַזְהִיב הֶהָדָר.

כָּל שָׁנָה נוֹלָדִים אֲנָשִׁים לָרֹב

לִדְמָעוֹת וְלִצְחוֹק, לְאַחֲוָה וְשִׂנְאָה.

יֵשׁ מִישֶׁהוּ הָרוֹצֶה רַק טוֹב – גַּם הַשָּׁנָה.

למרות מחזור הטבע הסדור והשגרה המייאשת המאפיינת את חיי האדם, אומרת לנו המשוררת, תמיד אפשר למצוא את רגע ההתחדשות, את הרגע החד-פעמי והיומיומי כאחד ולשמוח בו, וצריך לזכור שהוא תמיד תלוי באינדיבידואל, בָּאֶחָד. אז שנה טובה לכל קוראי "סלונט" בפרט ולכל בית ישראל בכלל, ולכל מי שרוצה אך טוב, גם השנה.